כאשר הנשיא דונלד טראמפ הכריז ביום שני על סיום המלחמה בעזה, עמדו לצידו מנהיגים מהמזרח התיכון ומאירופה. אך בקצה הבמה שהוקמה במצרים ניצב גם אורח מארץ רחוקה יותר: נשיא אינדונזיה, פרבואו סוביאנטו.
גורמים רשמיים באינדונזיה ופרשנים למדיניות המזרח התיכון אומרים כי אף שאינדונזיה שוכנת באוקיינוס השקט, הרחק מזירת העימות, המדינה בעלת הרוב המוסלמי הגדול בעולם מבקשת למלא תפקיד פעיל יותר בתהליך השלום בעזה – תהליך שנשלט עד כה בעיקר בידי מנהיגים ערבים ומערביים.
עוד כתבות בנושא
ממשלת אינדונזיה הודיעה כי היא מוכנה לשלוח לעזה את כוח שמירת השלום הגדול ביותר שאי פעם פרסה, ולתחזק סיוע הומניטרי ארוך טווח בשטח. "אנחנו מוכנים, ואנחנו רוצים לתרום", אמר אדה פאדמו סרוונו, שגריר אינדונזיה בירדן, שבה מאוחסן סיוע אינדונזי שממתין להיכנס לעזה. סטודנטים אינדונזים נערכים שם גם לתמוך בתושבי הרצועה. "זה מצב רגישהמאוד, ומדינות ערב מכירות את האזור שלהן טוב מכולם", הוסיף אדה, "אבל אני מאמין שאנחנו יכולים למלא תפקיד. העם האינדונזי מעוניין בכך".
הכי מעניין
פרשנים פוליטיים מציינים כי באינדונזיה חיים יותר מ־240 מיליון מוסלמים, שרובם צפו בקרבות בעזה בזעזוע ותמכו בדרישת ממשלתם לפעול כדי לעצור את המלחמה. אך העניין המוגבר של אינדונזיה בעזה נובע במידה רבה גם מסוביאנטו עצמו – גנרל לשעבר, שעבר הכשרה צבאית בארה"ב ומבקש לבסס את השפעת ארצו בזירה העולמית.
סוביאנטו, שנבחר לנשיאות בשנה שעברה, הוא דמות ותיקה בפוליטיקה האינדונזית. הוא מתחזק ידידות אישית עם מלך ירדן עבדאללה השני, לאחר שבשנות התשעים שהה תקופה במזרח התיכון בעקבות הדחתו מהצבא האינדונזי בשל מעורבותו לכאורה בחטיפת פעילים למען הדמוקרטיה. כנשיא הוא סטה מהגישה המסורתית של אינדונזיה, שנמנעה בעבר מהתערבות בענייני חוץ, ומאז כניסתו לתפקיד צבר בשנה אחת יותר נסיעות בינלאומיות מכל אחד מקודמיו.
אינדונזיה, שאינה מכירה רשמית בישראל, תומכת בהקמת מדינה פלסטינית מאז שהכריזה על עצמאותה ב־1945. "ההבדל אצל סוביאנטו הוא בהיקף התפקיד שהוא מייעד לאינדונזיה", מסביר דינו פאטי דג'לאל, ראש ארגון קהילת מדיניות החוץ של אינדונזיה, ושגרירה לשעבר בארה"ב, "לא יהיה זה רק תפקיד של תמיכה מדינית, אלא גם של תרומה ממשית בשטח".
עוד כתבות בנושא
בחודשים האחרונים השתלב המאמץ הזה גם בניסיונותיו של סוביאנטו לטפח קשרים הדוקים יותר עם טראמפ. הוא היה המנהיג היחיד מדרום־מזרח אסיה שנכח במה שטראמפ הגדיר כ"פסגת שלום" בשארם א־שייח' שבמצרים. לאחר נאומו של טראמפ נשמע הנשיא האינדונזי במיקרופון פתוח משוחח עם מקבילו האמריקני על מיקום של מיזם לא מזוהה, ושאל על האפשרות לפגוש את בנו של טראמפ, אריק. טראמפ השיב: "אני אבקש מאריק להתקשר. כדאי שאעשה זאת? הוא ילד כל כך טוב. אני אבקש מאריק להתקשר". סוביאנטו ענה: "נחפש מקום טוב יותר", וטראמפ חזר ואמר: "אני אבקש מאריק שיתקשר אליך". לא היה ברור לאיזה מיזם התכוון פרבואו, ואם מדובר בפרויקט של ממשלת ארה"ב או ביוזמה עסקית של משפחת טראמפ.
מחלקת המדינה האמריקנית לא הגיבה לפניות בנושא. איבון אליזבת מוונקאנג, ראש הסגל של שר החוץ האינדונזי, לא ציינה על איזה מיזם דיברו השניים, אך אמרה לוושינגטון פוסט ביום שלישי כי לנשיא ולטראמפ "יש מערכת יחסים קרובה", ושהם "בוודאי דנו גם בעניינים שמעבר לנושאים מדינתיים רשמיים".
בנאום שנשא בעצרת הכללית של האו"ם בחודש שעבר הציע סוביאנטו לשלוח עד 20 אלף חיילים למשימות שמירת שלום של האו"ם, והכריז – להפתעת גורמים בממשלתו – כי אינדונזיה תכיר רשמית בישראל אם זו תכיר במדינה פלסטינית. דבריו זכו לשבחים פומביים מטראמפ, שהזמין אותו להשתתף בפגישה סגורה בשולי העצרת הכללית שכללה שבעה משתתפים בלבד ועסקה בעזה. "עשית עבודה נהדרת כשדפקת על השולחן, עשית עבודה נהדרת", אמר טראמפ לנשיא האינדונזי מול עיתונאים בניו־יורק.
פרגה ונאס אינקיריוונג, דובר משרד ההגנה בג'קרטה, ציין כי האו"ם טרם העניק מנדט לממשלות זרות לשלוח כוחות שמירת שלום לעזה, אולם בשבוע שעבר קיימו משרדי ממשלה באינדונזיה דיונים בנושא אפשרות של פריסה. לדבריו, מרכז שמירת השלום של הצבא האינדונזי נמצא בכוננות, והקצינים הבכירים דנים בשאלה אילו חטיבות עשויות להיות הראשונות להישלח לרצועה. אינדונזיה היא התורמת השישית בגודלה למשימות שמירת השלום של האו"ם, ולפי נתוני הארגון היא מחזיקה יחידה המונה יותר מאלף חיילים בלבנון.
עוד כתבות בנושא
בכיר במשרד החוץ בג'קרטה, שצוטט בעילום שם, הוסיף כי ארצו יכולה למלא תפקיד "נייטרלי" יותר בעזה לעומת מדינות אחרות במזרח התיכון, שעשויות להסס לשלוח כוחות גדולים לשטח. "גם בין מדינות המפרץ יש חילוקי דעות רבים בנוגע לאופן ההתמודדות עם סוגיות רבות. אינדונזיה אינה נתפסת כבעלת אג'נדה נסתרת, ולכן נוכל לשמש כבורר אמין", הוא אמר. עם זאת, פרטים רבים עדיין לא הובהרו, כמו למשל כיצד תוכל אינדונזיה למלא תפקיד של שמירת שלום כשהיא אינה מכירה בישראל.
בהסתמך על מקור עלום, דיווח העיתון טיימס אוף ישראל ביום שני כי סוביאנטו יהיה נשיא אינדונזיה הראשון שיבקר בישראל. הידיעה עוררה זעם באינדונזיה, וגורמים רשמיים בג'קרטה הכחישו את הדיווח ואמרו ביום שלישי כי לא הייתה ולא תהיה כל תוכנית כזו. מפלגתו של הנשיא כינתה את הדיווח הישראלי "מתיחה".
הפרשה המחישה עד כמה דעת הקהל באינדונזיה רגישה לנושא הפלסטיני, ועד כמה עלולה הרגישות הזו לסבך את יכולתו של סוביאנטו לתמרן בזירה המזרח־תיכונית, הסביר איוון לקסמנה, חוקר בכיר לביטחון בדרום־מזרח אסיה במכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים. "זה לא הולך להיות פשוט", הוא אמר, "האם סוביאנטו באמת מוכן להשקיע בכך את ההון הפוליטי שלו? להשקיע בנושא שעלול להפוך לוויכוח פנימי עצום? זו תהיה נקודת המבחן".
פרשנים מציינים עוד כי לא ברור אם לאינדונזיה יש יכולת לממש את הבטחותיה. המספר הגדול ביותר של חיילי שמירת שלום שאינדונזיה שלחה אי פעם בעת ובעונה אחת הוא פחות מ־4,000. פרגה לא השיב לשאלה אם אינדונזיה תוכל לשלוח 20 אלף חיילים, ואמר רק כי "במשימות שונות של האו"ם שלחנו מספרים מגוונים".
שאפיה מוחיבאת, סגנית מנהלת מחלקת המחקר במרכז האינדונזי ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים, הביעה גם היא את ספקותיה ליכולת הזאת. "המוטיבציה קיימת, השאיפה של הנשיא קיימת. אבל באופן מעשי אין לנו משאבים לכך", היא אמרה.
לפי נתוני הבנק העולמי, התוצר המקומי הגולמי לנפש באינדונזיה הוא כעשירית מזה של ארה"ב, ומדינה זו אינה נחשבת בדרך כלל לתורמת מרכזית למאמצי סיוע בינלאומיים. עם זאת, תמונות מהמלחמה בעזה ששודרו בשנתיים האחרונות בטלוויזיה, ברשתות החברתיות, בבתי ספר ובמסגדים באינדונזיה גרמו לאזרחים לתרום סכומים חסרי תקדים, הסביר ח'ינור אחמד, יושב ראש רשות הצדקה הלאומית של אינדונזיה. "זהו גל שלא ראיתי כמותו בכל שנות עבודתי בתחום הסיוע הקהילתי באינדונזיה", אמר נור. גם ארגוני סיוע פרטיים וממשלתיים באינדונזיה דנים כעת בדרכים להשתתף בשיקום בתי הספר, בתי החולים והמסגדים.
דומפט דואפה, אחד מארגוני הסיוע הפרטיים הגדולים במדינה, מסר ביום שלישי כי הוא מחזיק שני אמבולנסים הממתינים במעבר רפיח במצרים, וכי הם מוכנים להיכנס לעזה ברגע שיתקבלו האישורים המתאימים.
סגן מזכ"ל הארגון, דיאן מוליאדי, סיפר כי בשנה האחרונה 14 מ־15 האמבולנסים של הארגון בעזה הושמדו בקרבות, והמטרה המיידית היא למלא את מקומם. לדבריו, ארגון הצדקה מנהל גם מגעים עם משרד הבריאות בעזה בניסיון להקים מרפאה ניידת ומטבח ציבורי. ההרס בעזה הוא עמוק ו"מחייב התחייבות לטווח ארוך", אמר דיאן, "אנחנו מוכנים לכך. נהיה שם".