היא מגיעה לדייט עם ר"מ בישיבה תיכונית. הוא רב, מחנך, איש תורה. היא עצמה גדלה על ההנחה שמי שמחזיק בתואר רבני וחינוכי יודע היכן עוברים הגבולות. במהלך הפגישה הוא מתקרב ואומר לה, למשל, שמותר לו לגעת בה.
לרגע מתעורר בה ספק, אבל הסמכות שלו משתיקה אותה: אם הוא אומר שמותר, היא חושבת, כנראה מותר. רק בדיעבד היא מבינה שהתואר, והאמון שנלווה אליו, שימשו לחציית גבולות. היא לא רק יצאה מדייט רע אלא גם עברה פגיעה מינית. התרחיש הזה, שאינו מתאר מקרה מסוים אלא מצרף מאפיינים שעלו בפניות לפורום תקנה, עומד ברקע החלטה חדשה של הפורום: לפעול גם בעולם השידוכים והדייטים.
פורום תקנה הוקם כדי לטפל בפגיעות מיניות מצד בעלי מרות וסמכות בציבור הדתי ולמנוע אותן. מפעילים אותו תלמידי חכמים ואנשי חינוך, משפט וטיפול. בין חבריו נמצאים רבנים ודמויות חינוכיות מוכרות בציבור.
הכי מעניין
עד כה זוהה הפורום בעיקר עם מקרים של רב שפגע בתלמידה או בתלמיד מקהילתו, או של איש חינוך שפגע במי שנמצא במסגרת שהוא מופקד עליה. כעת הפורום מבהיר כי גם פגיעה בדייט יכולה להיכנס לתחום טיפולו, בתנאי שהאדם שהפנייה הוגשה נגדו נושא בשגרת חייו תפקיד שיש בו מרות או סמכות.
מנהלת פורום תקנה עו״ד לילי גץ־הורביץ מדגישה כי הפורום לא פותח את שעריו לכל תלונה על פגיעה בעולם ההיכרויות. נקודת המוצא נשארת סמכות ומרות, גם כאשר הנפגעת אינה תלמידה, עובדת או בת קהילה הכפופה ישירות לנילון. בעיני גץ־הורביץ, התפקיד אינו מדים שאפשר לפשוט בתום יום העבודה. "השם שלו, הכובע שהוא נושא, מחייבים אותו מוסרית וערכית", היא אומרת על רבנים ומחנכים. "אדם לא יכול לנצל את התארים שלו כדי לפגוע. אם אתה נושא בתפקיד רוחני, אתה צריך להיות בעל מידות מוסריות גבוהות, ואם אתה לא כזה, אתה לא יכול להיות בתפקיד הזה".
הקו הזה כבר קיבל, לדבריה, ביטוי מעשי. "הוצאנו ממערכת החינוך אדם שפגע בבחורה שפגש בדייט", היא מספרת. "הוא קיבל הגבלות שלפיהן הוא לא יכול ללמד, והוא עומד בהן".
דייט עם תקנה
לפני כשנה וחצי, מספרת גץ־הורביץ, פנו לפורום כמה שדכניות והתריעו על פגיעות מיניות המתרחשות במהלך היכרויות. "הן אמרו: תדעו שיש תופעה של פגיעות מיניות בשידוכים, רק שהנפגעות מסרבות להיחשף. הן פוחדות שזה יפגע בשמן או שלא יאמינו להן, אז הן שותקות".
אין נתון נפרד לעולם השידוכים, אך בשנתיים האחרונות נרשמה עלייה בפניות הכלליות לפורום. דרך המלך, היא מדגישה, היא הגשת תלונה במשטרה, אלא שנפגעות רבות עדיין אינן מוכנות לכך.
"רובן מסרבות כי לא בשלה העת, כי הן לא מוכנות רגשית, או כי האישה לא רוצה לחשוף את עצמה", אומרת גץ־הורביץ. "המטרה העיקרית שלהן היא לעצור את הפוגע מלהמשיך לפגוע. כשהן נחשפות בתוך עולם השידוכים ועושות הצלבה, הן מגלות שאותה דמות פוגעת.
מנהלת פורום תקנה, עו"ד גץ־הורביץ: "בדייטים, בגלל האינטימיות שבמפגש, קשה מאוד לזהות פגיעה. את לא יודעת אם זה בסדר או לא, אם את מגזימה. את בדילמות כל הזמן. אלה הדקויות"
שריה דיאמנט | לילי גץ-הורביץ, מנכ"לית פורום תקנה.
"תמיד היו פגיעות. אולי יש עלייה כלשהי, אבל היום הנפגעים יותר אמיצים. הם מרגישים שיש יותר לגיטימציה לבוא ולספר: נפגעתי, אבל אני לא רוצה שמישהו אחר ייפגע. המודעות עלתה, ועדיין לא מספיק, כי עדיין יש המון השתקה".
המקרים שהפורום מטפל בהם כעת בהקשר של שידוכים הם, לדבריה, מן הקשים ביותר. בתוכם גם דיווחים על חציית גבולות, הודעות או הצעות מיניות ותמונות לא מתאימות שנשלחו בוואטסאפ או בדוא"ל. בכל הפניות הנוגעות כעת לדייטים, הנילונים הם גברים והנפגעות נשים. עם זאת, גץ־הורביץ מדגישה כי בנתונים הכוללים של הפניות לפורום כ־20 אחוז מן הפוגעים הן נשים, והיא מוסיפה נתון בולט: "99 אחוז מהפוגעים שאנחנו מקבלים דיווח עליהם, מודים במעשה".
היא מבקשת לא לצבוע את עולם השידוכים כולו בצבעים אפלים. "עולם השידוכים טהור ומתוקן, אני חלילה לא רוצה להגיד עליו משהו רע. אנשים עושים דברים נפלאים וקדושים כדי להקים בתים בישראל. אבל כמו שאנחנו יודעים לזהות פגיעות ופוגעים במערכות חינוך, גם בעולם השידוכים צריכים להיות כתובת ומענה".
המורכבות גדולה דווקא משום שדייט נועד ליצור קרבה. "צריכה להיות כאן זהירות גבוהה. חלילה לא להטיל אשמה או דופי, אבל יש מספיק סממנים ועדויות להבין מתי זה היה מכוון, מתי מדובר בשור מועד. אם על פוגע אחד הגיעו כמה תלונות, אנחנו רוצים לעצור אותו מלהמשיך לפגוע".
עוד כתבות בנושא
בין הדוגמאות שהיא יכולה למסור בלי לחשוף את המעורבות, היא מספרת על אישה תמימה שנפגשה עם דמות בעלת סמכות, וזה הורה לה לטבול במקווה לפני הדייט. "היא הייתה בטוחה שזה טריוויאלי", אומרת גץ־הורביץ. במקרה אחר, אדם ניצל את תמימותה של בעלת תשובה ואמר לה "שזה בסדר, שמותר לו".
גם כשאין שימוש מפורש בתואר רב, לדוגמה, היכולת לזהות את הגבול אינה פשוטה. "יש לאדם חיישנים טבעיים, והוא צריך לדעת להפעיל אותם. הוא ידע להפעיל אותם נכון כשהוא יהיה מודע. יש קווים שאסור לחצות, ואם את מרגישה אי נוחות ומתנועעת בכיסא, אז במקום שיש ספק אין ספק", אומרת גץ־הורביץ.
לדבריה, "ההבדל בין להיפגע או לא יכול להיות שבריר שנייה", ולכן נדרשת שיחה מוקדמת בבית ובמסגרות החינוך. "הכי חשוב שהילדים או התלמידים יספרו. לא לפחד לספר להורים; ואם חלילה הפגיעה היא בבית, לספר ליועצת, ללכת למשטרה. אל תשאירו את זה אצלכם".
בעולם הדייטים, היא מוסיפה, ההיסוס מובנה במפגש. "בדייטים, בגלל האינטימיות שבמפגש, קשה מאוד לזהות פגיעה. את לא יודעת אם זה בסדר או לא, אם את מגזימה. את בדילמות כל הזמן. אלה הדקויות שאנחנו עובדים איתן. כשזה בא בכוח ולא ברצון – זו פגיעה מינית".
על כל אלה נוסף המחיר החברתי שמפחיד במיוחד נשים המבקשות להינשא. "ברור שהשם הטוב וסיכויי השידוך גורמים לשתוק. אני נפגעתי, אז מי ייקח אותי? לכל נפגעת מינית יש חששות, אבל למשתדכת הם הרבה יותר גבוהים, כי היא רוצה לבנות את הבית היהודי".
בפורום מצומצם
פורום תקנה פועל בחלל מוגדר: הוא אינו תחליף למשטרה ואינו מטפל בתלונות הנוגעות לקטינים, משום שבמקרים כאלה חלה חובת דיווח. כאשר מוגשת תלונה במשטרה, הפורום נסוג כדי לא לזהם את החקירה. הוא נכנס לתמונה בעיקר כשהנפגעת או הנפגע מסרבים לפנות למשטרה, או כשהעבירה התיישנה.
עם קבלת תלונה מוקם הרכב של ארבעה: רב, משפטן, איש טיפול ואיש חינוך, שני גברים ושתי נשים. איש הטיפול מלווה את הנפגע או הנפגעת לאורך ההליך, ואם נדרש טיפול מתמשך הם מופנים הלאה.
מרבית הפגיעות המיניות, כולל בדייטים, מתרחשות בדרך כלל בארבע עיניים. "יש התכתבויות, תמונות ומסרים, ויש את העדות עצמה. את שומעת, ומבינה שאי אפשר להמציא את זה", אומרת גץ־הורביץ. ההכרעה מתקבלת, לדבריה, על סמך עדויות וראיות.
הסנקציות שמטיל הפורום משתנות בהתאם לחומרת המעשים ולהיקפם. הן יכולות לנוע מהרחקה מהוראת נשים ועד הוצאה מן המערכת הרבנית או החינוכית. "אין מקרה דומה למשנהו", היא מדגישה. "כל החלטה נשקלת ונמדדת כדי להוציא מתחת ידינו מכתב הגבלות מותאם ומדויק".
ההגבלות מלוות בדרך כלל בהמלצה לטיפול. הנילון נדרש לעיתים לחתום על ויתור סודיות, כדי שאיש הטיפול מטעם הפורום יוכל להיות בקשר עם המטפל שלו. אם הוא מקבל את ההגבלות ומקיים אותן, ההליך יכול להישאר דיסקרטי. אם הנילון מפר אותן, הפורום יפרסם את שמו.
השמירה על פרטיות המתלוננת מקבלת בעולם השידוכים משנה תוקף. לדברי גץ־הורביץ, הנילון אינו מקבל את שמה. לפעמים הוא מנסה לנחש ובכך חושף בעצמו מקרים נוספים. "היה לנו מקרה שאינו קשור לעולם השידוכים, שבו פוגע אמר: אתם מתכוונים למה שקרה לפני שלוש שנים? אמרנו לו: לא, אנחנו מדברים על מקרה אחר מלפני שש שנים. בעצם הוא חשף עוד מקרה של פגיעה".
כאשר מתברר דפוס חוזר, הפורום יכול להזהיר שדכניות וגופי שידוכים בלי לפרסם את שמו של האדם ברבים, ולעיתים רק הצטרפותה של תלונה נוספת מאפשרת לפתוח בהליך.
לרווקות ולרווקים, לשדכנים, לרבנים ולהורים היא מבקשת להעביר מסר מעשי: "יש כתובת ויש מענה, אל תשאירו את זה אצלכם. לצאת לדייטים אבל לנהוג בזהירות, וגם לשתף אם את בדילמה. אם יש לך שמץ של נורה אדומה – תדברי".
אבל ערב יום הכיפורים, גץ־הורביץ מפנה את דבריה גם אל מי שפגעו. "בעבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. לרצות את חברו זה לפייס אותו, לקחת אחריות על הפגיעה ולדעת שעשית עוול נורא. פגיעה מינית היא רצח של הנפש; מי שנפגע חי עם זה כל החיים. יום הכיפורים הוא ההזדמנות של הפוגע לשאת באחריות. קודם כול שיכיר בחטאו ויעשה תיקון מול הנפגעת - שלא חייבת לסלוח, כמובן - אבל הוא חייב לעשות את התשובה גם מולה".
השנה ערך הפורום לראשונה הליך של צדק מאחה: פוגע שעבר טיפול ביקש להתנצל בפני הנפגעת ולשלם לה פיצויים. הדבר נעשה רק לאחר שהיא נתנה את הסכמתה, וגץ־הורביץ מתארת את התהליך כמוצלח. לא מחיקה של מה שאירע ולא תחליף לאחריות, אלא אפשרות נדירה להחזיר לנפגעת הכרה ומידה של שליטה, אותה שליטה שנלקחה ממנה ברגע שמישהו גייס את סמכותו כדי לשכנע אותה שאין לה זכות לומר לא.
עוד כתבות בנושא
