מאז הקמתה נאלצה האקדמיה העולמית להתאים את עצמה שוב ושוב לשינויים בשוק העבודה. אבל בשנים האחרונות קצב השינוי הפך חד במיוחד. מהפכות טכנולוגיות, ובראשן התפתחות הבינה המלאכותית, כבר לא רק משנות את אופן הלמידה, אלא הופכות מקצועות שלמים לפחות רלוונטיים ומולידות במקביל צרכים חדשים לגמרי במשק. הנפגעים הראשונים היו דווקא המקצועות הריאליים, ובראשם הנדסה ומדעי המחשב, ונראה שהסטודנטים של היום כבר מרגישים את הרוח המשתנה.
הנתונים היבשים מספרים את הסיפור בעצמם. על פי נתוני הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה, מספר הסטודנטים שנרשמו לתואר במדעי המחשב בישראל ירד בתוך שנתיים בכ־15%, מ־7,277 בשנת תשפ"ג ל־6,219 בתשפ"ה. במקביל, מספר הנרשמים למקצועות כמו מדעי הנתונים והנדסת בינה מלאכותית כמעט הוכפל באותן שנים, מכ־500 לכ־1,042, חלק מכך על רקע משבר התעסוקה של מתכנתי הג'וניור.
המערכת האקדמית לא נשארה אדישה: בחודשים האחרונים אישרה המועצה להשכלה גבוהה מסלול מואץ לפתיחת עשר תוכניות לימוד חדשות בתחומי בינה מלאכותית, מדעי נתונים ומערכות נבונות כבר בשנת הלימודים הקרובה, תשפ"ז, במוסדות כמו האוניברסיטה העברית, בר־אילן, חיפה, בן־גוריון והאוניברסיטה הפתוחה. אבל הסיפור של מקצועות העתיד רחב הרבה יותר מבינה מלאכותית בלבד, ואף אחד לא יודע לצייר אותו בוודאות.
הכי מעניין
לפי דו"ח "עתיד העבודה" של הפורום הכלכלי העולמי מ־2025, הכלכלה הגלובלית צפויה לראות עד 2030 כ־170 מיליון משרות חדשות לצד היעלמות של כ־92 מיליון משרות קיימות, ומעסיקים צופים שכ־39% מהמיומנויות הנדרשות היום בשוק העבודה ישתנו. חלק ניכר מהתפקידים שיצוצו בעשור הקרוב, כך על פי הדו"ח, עדיין לא קיימים כלל. איך, אם כן, אמורה האקדמיה להכין את הסטודנטים שלה למציאות כזו? יצאנו לשוחח עם כמה מהאנשים שעומדים היום בחזית ההחלטה הזו.
אל הלא־נודע
צילום: אנצ׳ו גוש-ג׳יני
"האמת היא שאף אחד עדיין לא יודע לומר בוודאות מהם מקצועות העתיד, משום שאנחנו עדיין לא יודעים כיצד ייראה שוק העבודה בעוד עשור", פותח ד"ר רועי צזנה, חוקר עתידים ובינה מלאכותית במרכז בלווטניק באוניברסיטת תל־אביב, בוגר הפקולטה לביולוגיה ובעל תואר שני ושלישי בננוטכנולוגיה מהטכניון. "אנחנו נמצאים בתקופת מעבר שבה הטכנולוגיה משנה את כללי המשחק בקצב חסר תקדים. אנחנו כן רואים, לפחות באופן נקודתי, סימנים לכך שחלק מהסטודנטים כבר מתחילים לחשוב אחרת. יש תחושה של ירידה בהתעניינות בלימודי מדעי המחשב, משום שחלק מהמועמדים כבר אינם בטוחים כיצד ייראה המקצוע כשהם יסיימו את התואר.
עדיין מוקדם להגדיר זאת כמגמה מבוססת, אבל ברור שהסטודנטים מבינים שהעולם משתנה ומתאימים את ההחלטות שלהם למציאות החדשה. כבר היום מועמדים ללימודים לא בוחרים מקצוע רק לפי הביקוש הנוכחי, אלא גם לפי השאלה עד כמה הוא יהיה רלוונטי בעוד עשר שנים. אני חושב שהשאלה היום היא פחות איזה מקצוע בוחרים ללמוד, ויותר אילו מיומנויות רוכשים במהלך התואר, כאלה שיוכלו לשרת אותך גם כשהמקצוע עצמו ישתנה, וחלק מהידע שלמדת כבר לא יהיה רלוונטי".
צזנה מזהיר גם מפני מסקנות פשטניות מדי. "הטכנולוגיה לא תשנה רק את עולם התוכנה, אלא כמעט כל תחום אקדמי", הוא אומר. "אם הקצב הנוכחי יימשך, יהיה אפשר לבצע בבינה מלאכותית חלק ניכר מהמשימות במקצועות ידע כמו רפואה, משפטים, ביטוח ואפילו תכנות. במצב כזה, דווקא מקצועות שמחייבים אינטראקציה פיזית עם העולם, כמו הנדסה מעשית, טכנאות וחקלאות, יהיו קשים יותר לאוטומציה. בעתיד גם רובוטים יוכלו לבצע חלק מהמשימות הללו, אבל אנחנו עדיין רחוקים משם, כנראה לפחות עשור. אם נמשיך לראות ירידה בביקוש ללימודי מדעי המחשב, ייתכן שנראה במקביל עלייה בביקוש לפקולטות הנדסיות ומעשיות, שבהן נדרש שילוב של ידע מקצועי עם עבודה בשטח".
"השאלה היום היא פחות איזה מקצוע בוחרים, ויותר אילו מיומנויות רוכשים". המרכז האקדמי הרב- תחומי ירושלים | צילום: אורן בן חקון
היתרון האנושי
באחד הצדדים של אותה תמונה מעורפלת נמצא המרכז האקדמי הרב־תחומי בירושלים, מוסד שמניח כי אי אפשר לחזות בדיוק אילו משרות יתפתחו, ולכן בוחר להתמקד בציוד הסטודנטים בכלים גמישים. "כדי להבין עד כמה ההתקדמות בטכנולוגיה משפיעה על שוק העבודה, בואי נדמיין את רחובות ניו יורק בשנת 1900, מלאים כרכרות וסוסים", אומרת פרופ' אריאלה גורדון, נשיאת המוסד. "כשמסתכלים על אותו רחוב אחרי 13 שנה, יש בו בעיקר מכוניות. זה שינוי עצום, שאנחנו חווים גרסה שלו גם עכשיו. הגישה הפדגוגית שלנו היא לתת לבוגרים שלנו את הכלים להפוך מנהגי כרכרות לנהגי מכוניות, כלומר להיות מוכשרים ומיומנים בכל מקצוע שיתפתח. אנחנו עובדים קשה כדי לתת לבוגרים ארגז כלים שיאפשר להם להסתגל לשינויים בשוק העבודה".
צילום: שחר רגב
גורדון, שעוקבת מקרוב אחרי מגמת הנטישה של מדעי המחשב, מסבירה אותה גם דרך זיכרון עדכני יחסית. "זו תופעה עולמית שלאחרונה סטודנטים לא רוצים ללמוד מדעי המחשב, ואני עוקבת אחריה מקרוב. בתקופת הקורונה עולם ההייטק היה בשיאו, והביקוש למקצוע היה גבוה מאוד. חברות ההייטק גייסו המון עובדים ונוצרה מעין בועה. אבל עם הזמן הצליחה הבינה המלאכותית להחליף בעיקר משרות ג'וניור, של מתכנתים מתחילים. כבר לא צריך אותם בעצם, וזה שינוי כלל־עולמי וכלל־ארצי".
בהתאם לכך, במוסד שמים דגש מרכזי על התפתחות במקצועות שמושפעים מהטכנולוגיה בדרכים מוכרות פחות, כמו עבודה סוציאלית ותקשורת. "הייעוד של המכללה שלנו הוא בסופו של דבר להכניס אנשים לשוק העבודה, ולכן אנחנו כל הזמן עם האצבע על הדופק", היא מספרת. "לאחרונה מיפינו את כל החוגים, והבנו אילו שיעורים צריך להוסיף כדי להכין את הסטודנטים לכל שינוי שייגרם בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת. שינויים כאלה צפויים גם בתחומי הטיפול.
ככל הנראה אלו תחומים שיישארו יציבים גם בעתיד, כי הם דורשים מגע אנושי בין בני אדם, אבל כן תהיה בהם השפעה של טכנולוגיה. כבר היום אנחנו מלמדים את הסטודנטים שלנו להיות מטפלים טובים יותר בזכות הכלים החדשים, ולהשתמש בהם בצורה אתית. חשוב לנו גם לשים דגש על למידה עצמית. פעם הגישה באקדמיה הייתה שהמרצה עומד על הבמה ומדבר, והסטודנטים רושמים ומתכוננים למבחן בסוף הסמסטר. בעידן הנוכחי זה כבר לא מספיק, כי הסטודנט יכול לרכוש הרבה ידע בעצמו. התפקיד של המרצה החדש הוא לייעץ מהצד וגם ללמד את הסטודנטים לרכוש ידע חדש במהירות, לעבוד בשיתוף פעולה, לעשות מצגות ולנתח דברים ביחד".
השינוי בתוכנית הלימודים שהובלתם השנה היה גדול יותר מבשנים קודמות?
"בכל שנה אנחנו מעדכנים את תוכנית הלימודים שלנו. יש לנו מרכז למיפוי קריירה הבנוי על מודל ייחודי, וזה מה שמאפשר לתשעים אחוז מהבוגרים שלנו למצוא עבודה. במסגרת המסע האקדמי, כבר משנה ב' הסטודנט לומד איך לשבת בראיון עבודה, ואילו חוגים לקחת כדי להתאים את עצמו טוב יותר לשוק. זה חלק מהקשר בין שוק העבודה לחוגים האקדמיים. בשנים האחרונות אנחנו ערים לצורך של הסטודנטים להכיר יותר את העולם הטכנולוגי, שמשפיע על מגוון תחומים, גם במקצועות טיפוליים וגם בעולם הרפואי. דברים משתנים מהר, ובעוד כמה שנים יהיו שיטות חדשות ומקצועות חדשים. הסטודנטים חייבים לדעת ללמוד לבד ולהתאים את הקצב לשינוי המהיר".
ואילו מקצועות, לדעתך, יהיו המבוקשים ביותר בעוד כמה שנים?
"אני דווקא רוצה להתייחס למקצועות שיישארו. למרות השינויים בשוק אנחנו רואים ביקוש עצום לכל מה שקשור בעולם הטיפול ובמגע עם בני אדם. בישראל יש מחסור גדול במקצועות כאלה, למשל בתחום התקשורת, עבודה סוציאלית או פסיכולוגיה. כששואלים אותי מה חסין לאוטומציה, אלו בוודאות המקצועות שמצריכים מגע, לא רק פיזי, עם בני אדם. זה עדיין מטפל מול מטופל, ואני מאמינה שגם בעוד עשור זה יישאר רלוונטי. אנחנו גם מאמינים שכל מה שקשור למערכת הבריאות והרווחה יישאר על כנו, ואולי אף ייעשה מבוקש יותר, בעיקר על רקע הזדקנות האוכלוסייה והתארכות תוחלת החיים".
"לאחרונה עשו ניסוי בסטארבאקס", היא מספרת, "ובו ניסו להוציא את הבריסטות ולהכניס במקומן מכונות אוטומטיות. אחרי זמן קצר הם הפסיקו את הניסוי והחזירו את מכיני הקפה, כי עם כל הטכנולוגיה, אנשים עדיין רוצים מגע אישי ואנושי. אז כן תהיה התפתחות משמעותית בעולמות הרובוטיקה, הבינה המלאכותית והטכנולוגיה, אבל עדיין יישארו מקצועות שדורשים בני אדם. גם הם יעברו שינוי בזכות ההתפתחות הטכנולוגית, אבל יהיה בהם צורך".
הדהירה אל עולם טכנולוגי מצריכה גם חשיבה מחודשת על שמירת כדור הארץ. מקצוע הקיימות עדיין לא נחשב לפופולרי באקדמיה, אבל השינויים בעולמות הרובוטיקה והאנרגיה, כך לפי גורדון, צפויים למשוך אליו סטודנטים רבים יותר בשנים הקרובות. "הכלים הטכנולוגיים החדשים עתידים לשאוב מכדור הארץ הרבה אנרגיה. אם נמשיך בכיוון הנוכחי, לא תהיה לנו די ממנה, ולכן מוכרחים לחשוב על פתרונות לייצור אנרגיה, על קיימות ועל שמירה על הסביבה. נכון לעכשיו, לא הרבה סטודנטים רוצים ללמוד את זה כמקצוע עצמאי, אבל הביקוש למקצועות דומים בתחום, כמו הנדסת מים ואיכות הסביבה, עולה בהדרגה. מתוך האני מאמין שלנו להכין את הסטודנטים לכל התפתחות עתידית בשוק העבודה, אנחנו כבר מכניסים אלמנטים של קיימות לתוך רוב תחומי הלימוד".
מלבד הקיימות, לדברי גורדון, המהפכה הטכנולוגית הנוכחית תמשיך לגלוש לרוב תחומי החיים, והסטודנטים שיבחרו ללמוד את המקצועות העתידיים הם אלה שכנראה יסייעו לחברה כולה להתרגל לעולם שבו רובוט מגיש מנות במסעדה, רחפנים משקים אדמה חקלאית בחממות ממוחשבות, ורופאים משתמשים בהדמיות תלת־ממדיות של איברי גוף אדם כדי לתכנן ניתוחים. אחד המקצועות המסקרנים בהקשר הזה הוא הביואינפורמטיקה, תחום שמחבר בין ביולוגיה, רפואה ומדעי המחשב ומכשיר סטודנטים לפענח כמויות עצומות של מידע גנטי ורפואי, ידע שכבר משנה את פני הרפואה ועשוי לאפשר בעתיד תרופות מותאמות אישית וצמחים חסיני אקלים שיוכלו להאכיל מיליונים. מקצוע נוסף שצפוי להפוך טכנולוגי יותר עם השנים הוא תכנון ערים חכמות: ככל שענפי התחבורה, האנרגיה והתשתיות משתנים, כך גדל הצורך במהנדסות ומהנדסי ערים שיודעים לשלב תכנון עירוני קלאסי עם טכנולוגיות אקלים חדשות.
"הסטודנטים יעזרו לנו להתרגל לעולם שבו רחפנים ישקו שדות חקלאיים" | צילום: שאטרסטוק
מדע בדיוני או מציאות?
ובעוד עתידם של תחומים כמו קיימות או תכנון ערים חכמות עדיין מעורפל יחסית, יש תחום אחד שכבר היום מציע מגוון משרות חדשות ומפתיעות: הרובוטיקה, שמזמן הפכה מיציר דמיון קולנועי למציאות חיינו. רובוטים שהולכים, מדברים ואפילו "חושבים" בכוחות עצמם, הם כבר לא נחלת סרטי מדע בדיוני, ולא מפתיע שאוניברסיטאות רבות בישראל ממהרות בשנים האחרונות לפתוח מסלולי לימוד והתמחות בתחום.
אחת מהן היא הטכניון. פרופ' אלון וולף, דיקן הפקולטה להנדסת מכונות במוסד, מסביר שאת השינוי בתחום בוחנים שם בזהירות, בעיקר כדי להתאים את הלימודים למהנדסי הרובוטיקה של המחר. "נכון לעכשיו אנחנו נמצאים בעולם הרובוטיקה בתקופת מעבר לא יציבה במיוחד", הוא אומר. "איש לא יודע לאן זה עוד יגיע. אנחנו כמרצים צריכים להיות כל הזמן בתהליך של בדיקה ושל שינויים עדינים. הכי חשוב לנו להיות עם יד על ההגה ולא להיגרר, לזכור שהאדם הוא זה שמנווט, כי התהליכים מהירים ואגרסיביים מאוד. נכון לעכשיו הרובוט הוא עדיין כמו טייס משנה: הוא עובד שלך, עובד בשבילך, ואתה זה שמנחה אותו עד למטרה שלך. במצב הזה אתה עדיין המומחה, אתה בודק את הרובוט ומנתח את התשובות שהוא נותן לך. בהכשרה שאנחנו נותנים לסטודנטים, אנחנו ממשיכים להתייחס ליחסים בין המהנדס לרובוט באופן הזה".
שילוב בין תכנון עירוני קלאסי לטכנולוגיות אקלים חדשות. תכנון עיר עתידית | צילום: שאטרסטוק
יכול להיות שדווקא ככל שהתחום יפרח, הלימודים הפורמליים באקדמיה ייעשו מיותרים?
"להפך. עם הזמן, ועם השתכללות הרובוט והתחום שנקרא פיזיקה מלאכותית, שמתייחס לבינה מלאכותית שיוצאת מהמסך אל העולם האמיתי, יגדל הצורך לתת לבוגרים שלנו בסיס מדעי עמוק וחזק. בעיקר לחשוף אותם בצורה מבוקרת ונכונה לכלים האלה ולשימוש הנכון בהם, כדי שידעו להיות משתמש מוביל ולא מובל. יש הבדל גדול. זה כמו מנהל עסק: אם הוא רוצה להיות המומחה, הוא צריך לפגוש כל אחד מעובדיו, לבחון את עשייתם ולהנחות אותם למשימות השונות. בדיוק באותו אופן הסטודנטים בתחום הרובוטיקה ילמדו להתייחס לכלים שהם יְיַצרו או בהם הם ישתמשו".
וולף מסכים שקצב ההתפתחות של הטכנולוגיה לא מאפשר תחזית ברורה על שוק העבודה, גם בטווח הקצר. אבל שינוי אחד ניכר בעליל, לדבריו, והוא מחיקתן בזו אחר זו של משרות המתכנתים ברמת הג'וניור. "אין ספק שהשינוי מורגש כבר היום בשוק העבודה, כי בתחומים רבים למתכנת ברמת ג'וניור כבר אין מה לעשות. הוא פשוט לא נצרך".
אז גם סטודנט שמחליט היום ללמוד רובוטיקה לא יכול לדעת במאה אחוז שתהיה לו עבודה בעוד שלוש או ארבע שנים?
"אגיד בעדינות שבכל האוניברסיטאות בעולם ראו ירידה של לפחות חמישים אחוז בכמות הסטודנטים שנרשמה לתואר במדעי המחשב. זו ירידה דרמטית, נפילה שהתרחשה בפחות משנה. אז מה עושים? פשוט משנים את תוכנית הלימודים כאן וכאן. נשארים עם יד על הדופק כל הזמן. חשוב לעשות את השינויים האלה באופן שקול, לא להיכנס למין ורטיגו של ניסיון לשנות הכול כל הזמן. אנחנו מעדיפים להישאר בתוך תהליך, כדי שהלמידה תהיה אפקטיבית".
"איש לא יודע לאן זה עוד יגיע". רובוט משחק כדורגל בתערוכת בינה מלאכותית בשנגחאי | צילום: Getty Images
ואיפה, לעומת זאת, כן רואים עלייה בביקוש?
"היום אפשר לראות הרבה מאוד סטודנטים שמבקשים ללמוד רובוטיקה. זה אחד התחומים החזקים כרגע. פעם הרובוטים היו שייכים לקולנוע, ועכשיו מה שראינו בסרטים האלה הופך למציאות. הייתי לאחרונה בכנס הרובוטיקה העולמי בווינה, שנכחו בו כמעט עשרת אלפים איש, והנושא המרכזי היה 'פיזיקל איי איי', כלומר לקיחת כלי בינה מלאכותית והלבשתם על רובוט פיזי, לרוב דמוי אדם. וזו לא חברה אחת: עשרות חברות, בעיקר ממדינות מזרח־אסיה כמו יפן וקוריאה הדרומית, מפתחות רובוטים כאלה. אם כך, צפוי ביקוש רב למהנדסים ולמתכנתים שידעו לשלב בין כלי בינה מלאכותית, אלקטרוניקה וחישוב מדויק".
סטודנט מחפש משמעות
בקצב המהיר הזה של שינוי טכנולוגי, גם החוויה הסטודנטיאלית עצמה עומדת לעבור שינוי משמעותי. ד"ר חיים זיכרמן, מרצה למשפטים במכללה האקדמית אונו, הוציא לאחרונה את הספר "לצמוח", המוקדש לסטודנטים של המחר, ובו הוא מסביר את ההבדל בין החוויה הסטודנטיאלית של היום לזו שתגיע בהמשך הדרך.
צילום: באדיבות המצולם
"במשך הרבה מאוד שנים האקדמיה נשארה אותו דבר, אבל בתוך חמש שנים היא השתנתה שלוש פעמים", הוא מספר. "תחילה הגיעה הקורונה ששינתה את האופן שבו לומדים – פתאום לא היה צריך להגיע לקמפוס כדי ללמוד. השינוי שבא מייד אחרי כן הגיע בעקבות המלחמה: העובדה שבמשך תקופה ארוכה מאוד סטודנטים רבים נאלצו ללמוד תוך כדי שירות מילואים השפיעה מאוד על ההשקעה וההתמדה שלהם בלמידה, וגם באקדמיה למדו לאזן בין הרצון להקל עליהם לבין הצורך ללמוד ולהכיר את החומר לעומק.
אבל השינוי הגדול ביותר לא התרחש רק בישראל, אלא בכל העולם, וזו הבינה המלאכותית ששינתה את כל דפוסי החיים וגם את האקדמיה. זה כלי שבעקבותיו כבר אי אפשר להעריך סטודנטים לפי עבודת המחקר הטובה ביותר בלבד. עכשיו השאלה היא איך משנים את צורת הלמידה, כדי שסטודנט יחווה את העולם האקדמי בצורה הטובה ביותר".
אם כל סטודנט יכול היום ללמד את עצמו כמעט הכול, איך תמשיך האקדמיה להיות רלוונטית?
"אם האקדמיה תנסה להמשיך להיות רק סוכנת ידע, היא תהפוך עם הזמן לרלוונטית פחות. אבל אקדמיה שתיתן לצעירים וצעירות מקום לבניית זהות וליכולת להתמודד עם אתגרים, היא זו שתישאר רלוונטית. האקדמיה צריכה לשנות כיוון ולנסות להיות בית חינוך ולא רק בית לימוד. היא תהפוך למקום שהופך אנשים למשמעותיים יותר לחברה וגם לעצמם. בעצם, האקדמיה צריכה לחזור לימי קדם, כי ככה היא התחילה, בדומה לישיבה גבוהה: בחור מגיע לישיבה לא רק כדי ללמוד תחום אחד או מסכת מסוימת, אלא כדי להפוך לאדם שלם יותר, וזה במקור התפקיד של האקדמיה. לפתוח את הסטודנטים להשכלה ולתרבות, לרעיונות חדשים, להכרת חלקים חדשים בחברה. לא רק להיות מקום להכשרה מקצועית, אלא להסתכל על האקדמיה בצורה רחבה הרבה יותר".
לשיטתו של זיכרמן, מלבד השינוי שיבוא מהאקדמיה עצמה, גם הסטודנטים יצביעו ברישום, ויעדיפו בהדרגה את מקצועות מדעי החברה והרוח על פני חלק מהמקצועות הריאליים. "בעתיד של טכנולוגיה מתפתחת אנשים יחפשו דווקא את המשמעות", הוא סובר. "בסופו של דבר, מכונה יכולה לענות על הכול חוץ מעל שאלה אחת: למה. ואנשים ישאלו את זה יותר ויותר. הם יחזרו לאקדמיה וללמידה כדי להבין את הסיפור שלהם, מי אני ומה המקום שלי בעולם. זו שאלה שהאקדמיה יכולה לתת עליה מענה תוך כדי התייחסות לתרבות ולהיסטוריה. התשובה לשאלה הזו נמצאת במידה רבה במדעי הרוח והחברה, ושם נראה התחזקות רבה".
זה נשמע כמעט הפוך ממה שאפשר היה לצפות, בעולם שנשלט יותר ויותר על ידי טכנולוגיה.
"זו תוצאה של הפיכת האקדמיה למוסד למקצועות, ממה שהיה פעם בית מדרש. מדעי הרוח והחברה הם הבסיס של האקדמיה. כמרצה אני רוצה לייצר אנשים אינטלקטואלים ומשכילים. עם קצב השינוי הטכנולוגי המהיר, אני חושב שהאקדמיה תחזור להיות מקום שבו אנשים חושבים על העתיד שלהם ועל השליחות שלהם, וזה נכון הרבה יותר".
זיכרמן משמש גם ראש בית הספר לנדל"ן ותשתיות במכללה, תואר חדשני שלדבריו רק יגבר אליו הביקוש. ״אנו מסתכלים על הנדל״ן כמקצוע ולא כמשהו שלומדים דרך חוכמת רחוב. ההבנה שלנו היא שנדל״ן הוא שפה, ומי שרוצה להתעסק בה חייב להבין אותה לעומק. ברמה מסוימת זו שפה מורכבת יותר ממקצועות אחרים. זהו תואר שמסייע לאנשים להיכנס לענף שאנחנו יודעים עליו שני דברים: נדל"ן הוא הקטר של המשק הישראלי והוא ענף צומח מאוד; בעתיד מדינת ישראל תכפיל את מספר התושבים שלה".
לדבריו, זה ענף שדורש מקצועיות רבה ויש בו הרבה מאוד אפשרויות תעסוקה, "משמאות מקרקעין דרך כלכלת נדל״ן, משכנתאות וגם ניהול נכסים או מבנים, ניהול מכירות ושיווק. גם עיצוב פנים, שעכשיו הכנסנו בתוכנית הלימודים".
על השאלה מדוע תואר בנדל"ן לא היה נפוץ עד כה, הוא אומר כי ״הנדל״ן באקדמיה נחשב למוצר ולא מקצוע. זו המחלה של השוק הזה כיום. הרבה מהעובדים בתחום לא מקצועיים מספיק או לא מבינים היטב את הזוויות האחרות על המקצוע – תיווך, התחדשות עירונית או שמאות. מעצבת פנים מומחית בעיצוב צריכה להבין גם איך נראה חוזה".
בסופו של דבר, נראה שהתשובה לשאלה "מה ילמדו הסטודנטים של העתיד" מורכבת יותר מרשימת מקצועות. בין אם מדובר בביואינפורמטיקה, הנדסת ערים חכמות, קיימות, רובוטיקה, ובין אם בעבודה סוציאלית או פילוסופיה, אפילו חקלאות – המכנה המשותף שמנחה כיום את מקבלי ההחלטות באקדמיה הוא היכולת להתאים את עצמם שוב ושוב למציאות שמשתנה מהר יותר מכל תוכנית לימודים. אולי זו בעצם המיומנות האמיתית של מקצוע העתיד: לא תואר ספציפי, אלא עצם היכולת ללמוד.
עוד כתבות בנושא
