מהפכה שקטה במכינות: טיפול נפשי כחלק מההכנה לצה"ל

"אור איתן" הוא מרחב רגשי חדש במכינת "איתן", ובשלוחה שלה "גבריאל", שנותן לחניכים כלים לחוסן נפשי. מדובר במיזם פורץ דרך בתחום המכינות בו המוסד לוקח על עצמו את האחריות לא רק לעולמם הערכי, הרוחני והפיזי של התלמידים והבוגרים אלא גם דואג לעולם הרגשי שלהם. המרחב מספק כתובת תומכת וחמה לחיזוק, הכלה ושיקום עבור אנשי כוחות ביטחון.

היוזם והמוביל של המיזם הוא הרב עדיאל אזרד, ראש המכינה, עם אדיר שפיר, עובד סוציאלי קליני שכבר עשר שנים עובד עם מכינות וישיבות הסדר. "כל הסיפור הטיפולי שם מאוד פרוץ ומאוד מורכב להיכנס לשם. יש לזה כל מיני סיבות, בין השאר כי יש דמויות רבניות שמלוות, כי רואים בזה איום או כי מעדיפים לשלוח לטיפול בחוץ את מי שיש לו בעיה. דוחקים את הדברים החוצה ומי שמגיע לטיפול הם אלה שנפגעו מינית או דיברו על אובדנות. אבל חרדות, דיכאונות או אפילו חרם לא מקבלים מענה". 

"הבעיה המרכזית היא שהם לא מודעים לכל הבעיות או שהם מנסים לפתור אותה לבד, אבל אין להם זמן, כלים או פניות להתעסק בזה. למשל בחור בהסדר שלא נשאר אף פעם לשבת בישיבה, לקראת הגיוס התפרצה לו חרדה. דמות טיפולית הייתה שמה לב שהייתה התנהגות חריגה לאורך השנים אבל לרב אין את הכלים והפניות לזה. וככל שהמקום וצוות הרבנים יותר בשגרת היומיום של הלימוד והעשייה במכינה -  המורכבות לקבל עזרה טיפולית יותר גדולה. למרות שהאמת היא שאי אפשר לעשות תהליכים רוחניים ולהשאיר את הנפש מאחור, זה חלק אינטגרלי מהתהליך".

"אנחנו אומרים, בואו לא נחכה עד שיקרה משהו קשה, שהם יעברו איזה אירוע טראומטי", אומר אליה שפורקר, עובד סוציאלי במכינת גבריאל. "בואו נייצר עכשיו כהכנה לצבא ולחיים מקום ומרחב לחלקים האלה בנפש. וכשתבוא העת והם יצטרכו להתמודד עם מה שקורה בתוכם לא רק שיהיה להם מקום מקצועי לפנות אליו אלא כבר תהיה להם שפה פנימית שהם מכירים והולכים איתה, יהיו להם כלים להיכרות מעמיקה יותר עם עצמם. יש לנו כאן גם חלום גדול יותר ליצור שותפות עם משרד הביטחון ולהביא לכאן עיבודים ללוחמים בכלל ולבוגרים בפרט וליצור חיבורים בינם לבין החניכים במכינה. לכתחילה ככה צריכה להתנהל מכינה, עם מרחב טיפולי בקדמת הבמה שנותן מקום לחלק הרגשי בכל התהליך של המכינה".  

שפורקר מוסיף שלמציאות בה יש תלמידים שאינם מטופלים כראוי יש השפעה רחבה: "תלמיד עם בעיה לא מטופלת יכול לפרק לגמרי קבוצה כי אין לרב כלים לייצר חוסן או להתמודד עם סוגיות פסיכו-חינוכיות. למשל אם יש תלמיד אחד או שניים עם בעיות התנהגות, הוא מפרק את השיעור - אבל אחרי שנים שהכריחו אותו לקחת כדורים במערכת החינוך הוא רוצה להיות גבר להסתדר בלי. הרב לא פנוי להזמין את ההורים, להבין את הבעיה ולמצוא פתרון. הראייה שלנו היא גם להמשך: החניכים האלה הולכים להיות לוחמים והמקום הראשון ולפעמים היחיד המשמעותי להתפתחות שלהם זו המכינה, בשגרה הם פונים אליך לקבל עצה אז בטח ובטח בשעת מצוקה. ברגע הזה חייב להיות שם מענה טיפולי הולם כי עד שהם יראו קב"ן יכול לעבור גם חודש והוא יפנה למכינה הרבה לפני. מבחינתנו זה מעבר לדבר מבורך, אנחנו רואים בזה בשורה שצריכה להגיע גם למקומות אחרים".

מיזם שילוב המטפלים במכינות מעניק ליווי פסיכו-חינוכי למוסדות במסגרתו המטפלים מלווים כל אחד מאנשי הצוות במכינה ועוברים איתו על כל אחד מהתלמידים כדי להבין מה הצרכים שלו. במקביל פוגשים את התלמידים ומנסים לתת להם את המענה הרגשי המשלים את התהליך החינוכי שהם עוברים, ובמקרה של בעיות ספציפיות הם נותנים מענה טיפולי למי שנדרש לכך. עכשיו המרחב הרגשי נותן מקום מוגדר ומסגרת שיאפשרו לעשות דברים נוספים כמו קיום של קבוצות טיפולים להורים וחניכים.

לאחר שסמ"ר אורי אפשטיין, בוגר מחזור י' של מכינת איתן ולוחם בסיירת גבעתי, נפטר מפצעיו בנפש, החליטו הוריו, שראו כמה המכינה הייתה עוגן עבורו, להקים את המרחב הרגשי לזכרו: "אמא שלו אמרה לי שזו ההנצחה המשמעותית ביותר עבורו", אומר שפיר. "היא אמרה לי: 'זה שתלמידים יעברו פה אצלכם ויקבלו את מה שאתם נותנים זה מבחינתי הצלת חיים ממש'".