בשבוע שעבר התבשרנו על דרמה בענף החיסכון הפנסיוני – אלטשולר־שחם נמכרה לחברת הביטוח ווישור (המחזיקה גם בחברת הביטוח איילון). חברת הפנסיה והגמל צפויה לשנות את שמה ולעבור מיתוג מחדש. התהליך הזה עשוי לקחת כמה חודשים, והוא נדרש לקבל גם את אישור הרגולטורים.
מדובר באירוע דרמטי. לפני חמש שנים בלבד הייתה אלטשולר־שחם המותג החזק ביותר בתחום החיסכון לטווח ארוך. בשיאה ניהלה החברה, שהייתה הגדולה ביותר בענף, כשליש מסך קופות הגמל, בסכום של יותר מ־210 מיליארד שקל. רצף של החלטות לא מוצלחות הביא לירידה דרמטית בתשואות ודרדר אותה לתחתית, מה שגרם לעזיבה המונית של לקוחות וירידה של כ־50% בסך הנכסים שהיא מנהלת.
יש הרבה מה לומר על האירוע הזה והשלכותיו, אבל אסתפק בנקודה אחת. אנשים מחפשים את הגוף הפיננסי שישיא להם את התשואה הגבוהה ביותר ויגדיל את החיסכון לאורך השנים. החיפוש הזה מבוסס על התפיסה שלפיה קיים "כוכב" שבולט לאורך זמן. המציאות מראה כי התזה הזו לא ממש מדויקת. חברות שבולטות לטובה בתקופות מסוימות אינן מצליחות לשמור על מעמדן בתקופות אחרות, ולעיתים מתרחקות מאוד מהמקום שתפסו בצמרת.
הכי מעניין
כשבוחנים את התשואות על ציר הזמן רואים שבסך הכול לאורך השנים השוני בתשואות של החברות אינו גדול – אם כי יש כמה שמצליחות להניב תשואה מעל הממוצע, כמו גם כאלה שלאורך זמן מצליחות לדדות מאחור. לכן בהקשר הזה פחות חשובה זהות החברה, אלא הצלחתה להישאר זמן רב מעל הממוצע.
לעוד טורים של אליצפן רוזנברג
