החגים בפתח ואיתם בולמוס הקניות וההוצאות, אבל מי שחוגג לא פחות מאיתנו הן חברות כרטיסי האשראי, שנהנות מהיקפי הרכישות ההולכים וגדלים, ולא רק בעונה הזו. לשם השוואה, בשנת 2021 מחזור הרכישות בכרטיסי אשראי הסתכם בסך כולל של כ־400 מיליארד שקל. כיום הסכום עובר את ה־600 מיליארד שקל בשנה – זינוק של 50% בתוך חמש שנים. גם מספר הכרטיסים זינק ביותר מ־30%.

יש כמה סיבות להצפה בכרטיסי אשראי וגם לעלייה החדה בהיקפי הרכישות בחמש השנים האחרונות, ובהן המעבר המסיבי לשימוש באמצעי תשלום דיגיטליים ועליית מחירי המוצרים והשירותים, אבל אי אפשר להתעלם גם מהתחרות בין חברות כרטיסי האשראי ובין הבנקים, ובין חברות האשראי לבין עצמן, על רקע היפרדותן מהבנקים והפיכתן לחברות עצמאיות. נזכיר כי בשנת 2020 הופרדו מקס וישראכרט מהבנקים שהחזיקו בהם (לאומי ופועלים); בקרוב גם כאל תצטרף אליהם, עם השלמת מכירת החברה מידי בנק דיסקונט והבינלאומי.

במציאות כזו, חברות האשראי מאיצות ככל יכולתן את הנפקות הכרטיסים מחוץ לבנק, שכן אין להן שום אינטרס לחלוק עם הבנק את ההכנסות. אז אומנם רוב כרטיסי האשראי עדיין מונפקים בידי הבנקים במסגרת שיתופי הפעולה עם חברות האשראי, מתוך ניצול הנגישות של הבנק ללקוחות הרבים שלו, אבל השיעור של הנפקת כרטיסי אשראי חוץ־בנקאיים הולך וגדל, על רקע התחרות הגוברת על נתח השוק.

מהו בעצם ההבדל בין כרטיס בנקאי לכרטיס חוץ־בנקאי? את הכרטיס הבנקאי מנפיק כביכול הבנק (אם כי הדבר נעשה בפועל על ידי חברת האשראי שיש לו הסכם איתה). הבנק הוא שנותן את מסגרת האשראי, מציע הטבות משלו לקבוצות אוכלוסייה מגוונות וכמובן חולק עם חברת האשראי את העמלות. בכרטיס החוץ־בנקאי, המוצע לרוב במסגרת מועדונים שונים כגון מועדוני תעופה, רשתות שיווק, ארגוני עובדים, איגודים מקצועיים וכדומה,  חברת האשראי היא שמעניקה את המסגרת (הרכישות בכרטיס החוץ־בנקאי אינן חלק ממסגרת האשראי של הלקוח בבנק), וכמובן היא שמקבלת את העמלות. 

עד כמה השינוי משמעותי? אם לפני כעשור רק 28% מכרטיסי האשראי הפעילים היו כרטיסים חוץ־בנקאיים, הרי שכיום הם יותר מ־40%. אחת הדוגמאות הבולטות בהיבט הזה היא התרחבות מועדוני התעופה, המציעים הטבות בתחום לרוכשים בכרטיסי האשראי שלהם. בסוף שנת 2020 היו כ־300 אלף כרטיסים מהסוג הזה. באמצע 2025 מספרם כבר זינק לכ־500 אלף כרטיסים, בעיקר במועדון "פליי קארד" של אל־על. כיום יש יותר מ־800 אלף כרטיסי אשראי חוץ־בנקאיים כאלו.

חברות האשראי נוכחו לדעת כי מדובר בכר נרחב להגדלת ההכנסות. מלבד דמי הכרטיס החודשיים, הן גורפות הכנסות מהסליקה ומהצעת הלוואות ללקוחות. זו יכולה להיות הלוואה ישירה או בצורת "אשראי מתגלגל" – מסלול תשלומים שבו הלקוח קובע מראש סכום חיוב חודשי קבוע, והיתרה שלא שולמה "מתגלגלת" לחודש הבא כהלוואה בריבית – וזו יכולה גם להיות פריסה רגילה לתשלומים שהלקוח משלם עליהם ריבית. בוננזה נוספת שהנתח שלה הולך וגדל היא עמלות על עסקאות המבוצעות בחו"ל. שליש מהעסקאות בחו"ל מבוצעות בכרטיסים חוץ־בנקאיים, בסכום שהגיע ליותר מ־20 מיליארד שקל בשנה האחרונה. מדובר בפעילות רווחית במיוחד, שכן עמלות המרת מט"ח ועמלות הסליקה במדינות אחרות גבוהות יותר מאשר בישראל. 

בהקשר הזה, חברות האשראי משתדלות מאוד לייצר חיבור בין מועדוני התעופה השונים ובין רכישות בחו"ל. המטרה שלהן היא שזה יהיה הכרטיס הראשון שנשלוף בעת שימוש מעבר לים, ושלא נשקול חלילה להשתמש בכרטיס אחר ולמנוע מהן את הגדלת הרווחים. הכרטיסים הפופולריים הללו עובדים למעשה בשיטת ה־CashBack, ובמילים אחרות "תצבור – תקבל". כך נוצר אפקט פסיכולוגי שגורם להשתמש דווקא בכרטיס הזה ולהעביר את כל החיובים אליו, שהרי אם נצבור מספיק – נקבל טיסה מוזלת או מתנה אחרת. בפועל, זה עלול להיות הרבה פחות ורוד.

כידוע אין מתנות חינם; מה שאתם מקבלים במקום אחד, נלקח ממקום אחר. תצטרכו להוציא כסף רב כדי לזכות במשהו, ואז לגלות אולי שתנאי המימוש מסובכים יותר מכפי שחשבתם, ומה שאתם רוצים או צריכים לא באמת מתאפשר. על הדרך תשלמו עמלות וריביות.

בין ההבטחה למימוש

זה נכון לא רק למועדוני תעופה, אלא גם למועדוני "קאשבק" אחרים. רק לאחרונה פורסמה בעיתון דה־מרקר כתבה על המועדון וכרטיס האשראי "מאמי", של אשת השיווק מעיין אדם. אחרי שסיפקה שלל הסברים על שהמועדון שלה קם כדי "להילחם ביוקר המחיה" ותקפה את מועדוני הצרכנות הקיימים בטענה שהם מנצלים את אמון הצרכנים, התברר שגם אדם איננה טומנת ידה בצלחת.

לפי בדיקת דה־מרקר, את ה"קאשבק" בכרטיס מאמי אפשר לנצל אך ורק בחנות המתנות הפנימית של המועדון, המציעה מספר מוגבל של מוצרים ומותגים קטנים. גם רשימת העסקים שבהם אפשר בכלל לצבור את הזכויות מצומצמת מאוד, וכוללת כ־50 בתי עסק בלבד, ובחלק מהמקומות ההטבה ניתנת לזמן קצר ומוגבל. העיתון גם מצא פער בין הנתונים שהובטחו במסגרת ההשקה ובין התנאים בפועל (אדם הגיבה על כך כי "מדובר בטעויות שנעשו בתום לב ותוקנו בעקבות הפנייה").

כמה חודשים קודם לכן התפרסמה באותו עיתון כתבה נוספת על המועדון המדובר, ובה נחשף שרבים מהמוצרים שנמכרים במסגרתו יקרים יותר מאשר בחלק מרשתות השיווק. עוד התברר שבמסגרת הסכמי שיתופי הפעולה של מועדון מאמי, אדם גובה מהעסקים עמלה גבוהה במיוחד בהשוואה למקובל כדי לקדם את המוצר או השירות שלהם.

בסופו של דבר, צריך לזכור שלא מדובר בכרטיסים או מועדונים "חברתיים" כפי שהם רוצים להיתפס, אלא בעסק לכל דבר ועניין שמטרתו להשיא רווח. אינפלציית הכרטיסים גורמת לתופעה נוספת: רבים משלמים עמלה על כרטיס שאינו בשימוש כלל. אומנם על חלק מהכרטיסים לא נגבים דמי כרטיס חודשיים, ועל אחרים ניתן פטור לשנה הראשונה, אך בפועל הישראלים מחזיקים כיום ב־3.4 מיליון כרטיסים לא פעילים (כאלה שלא בוצעה בהם כל פעולה במשך שלושה חודשים), והם מכניסים לקופת החברות עשרות מיליוני שקלים.

בשורה התחתונה, כדאי להיות מודעים גם לחסרונות: האם אנחנו מבינים מה באמת מקבלים במסגרת ה"הטבות", איזה ערך יש להן והאם יש חלופות טובות וזולות יותר. ובעיקר, האם אנחנו מודעים לריבית הגבוהה בהלוואות מכרטיס האשראי, במיוחד כשמדובר בהלוואה "מתגלגלת".