הטור שפרסמה כאן ריקי ממן לפני שבועיים עורר אצלי בעוצמה תחושה שמקננת כבר זמן רב: דרוש מתנדב או מתנדבת מהקהל, מישהו שמוכן להיות האיש הרע. בתמצית, דו"ח מבקר המדינה חשף שקופת הביטוח הלאומי הולכת ומתרוקנת בעיקר בגלל הזינוק בקצבאות הקשישים הסיעודיים. בשנת 2018 נכנסה רפורמת הסיעוד, ומאז המספרים קופצים ללא כל פרופורציה. בעוד שמספר האזרחים הוותיקים גדל ב־17%, מספר מקבלי גמלת הסיעוד המריא ב־118%. זו לא טעות הקלדה, יותר מפי שניים. לכאורה פקדה את ישראל מגפת סיעוד קשה. 30% מהקשישים אצלנו סיעודיים, מתברר, כשהממוצע במדינות OECD עומד על 12%.
כשהרפורמה נידונה, משרד האוצר העריך את עלותה הצפויה לקופת המדינה בכ־1.3 מיליארד שקלים. בפועל, התוספת השנתית היא כמעט פי עשרה – קרוב ל־13 מיליארד שקלים. ההוצאה של הביטוח הלאומי על סיעוד עלתה מ־7 מיליארד שקלים בשנה ליותר מ־21 מיליארד, והיא האחראית המרכזית להקדמה של כמעט עשור בתאריך שבו לפי כל החישובים קופת הביטוח הלאומי תתרוקן סופית. מבקר המדינה גילה כי ההחלטה להכיר בקשישים כסיעודיים מרחוק, בלי לשלוח אחות שתבדוק אותם, הובילה לרוב העלייה בזכאות. ומי שפונה לביטוח הלאומי זוכה בהכרה באחוזים גבוהים משמעותית ממי שפנו דרך קופות החולים.
הטור של ריקי ממן
בקיצור, לביטוח הלאומי נמאס להיות האיש הרע. לאף אחד לא נעים לחשוד בזקנים סיעודיים ומשפחותיהם שהם מנסים לחלוב כסף מהמדינה בדרכים לא כשרות, ולהעביר אותם בדיקות משפילות. אבל ברגע שוויתרו על התפקיד – האנשים הרעים באמת החלו לנצל את הפרצה, ואנו מתקרבים למצב שבו שליש מקשישינו יוכרו כסיעודיים, מה שברור לכול שהוא שקר גמור. שלא לדבר על הקופה המתרוקנת של הגוף שמעניק קצבאות רווחה למי שצריכים, מפני שאלה שלא באמת צריכים קפצו על העגלה. מישהו חייב להיות הסלקטור החשדן, אבל איש לא רוצה בליהוק השנוא הזה.
הכי מעניין
חסר לנו איש רע גם בחסימות הכבישים. המשטרה, כפי שראינו גם השבוע, מעדיפה להימנע ככל האפשר מעימות אלים עם מפגינים. זה תמיד מצטלם גרוע, תמיד יש טענות על אלימות משטרתית, ותמיד שוטרים מסוימים פועלים באופן לא תקין. כשמפקד מחליט לאכוף את החוק באגרסיביות מול החרדים, השר מאיים עליו בפיטורים. כשמפקד מפזר בכוח הפגנה בקפלן, התקשורת נכנסת בו על מאתיים, ומח"ש בעקבותיה.
כפי שהוזכר כאן בעבר, מדיניות נרמול חסימות הצירים הראשיים על ידי רשויות האכיפה לא נולדה במחאה נגד הרפורמה המשפטית. מפקד מחוז תל־אביב דאז, דוד ביתן, אמר מפורשות כבר ב־2019: "אפילו אם ארבעה נכים חוסמים את איילון, לא נפנה אותם כל עוד זה לא נמשך יותר מדי זמן. רק אם יש אלימות, הזכות לחיים גוברת על זכות המחאה". הדבר האחרון שדוברות המשטרה צריכה הוא תמונות של פרשים מול נכים בכיסאות גלגלים. בהמשך הצטרפו לטרלול גם הפרקליטות והייעוץ המשפטי, שוויתרו על גביית מחיר פלילי כלשהו מחוסמי הכבישים, תוך הפרה ברורה של ההנחיות שניסחו בעצמם. מי רוצה להיות האיש הרע ולספוג את כל האש הפוליטית שבאה עם הנושא הטעון הזה?
חסר לנו האיש הרע גם במשרד הביטחון, באגף הסיוע להלומי הקרב. זה אולי הנושא הכי לא פופולרי בציבור כרגע, בטח לא בשעת מלחמה. אבל כל מי שמכיר את הנושא מבפנים מספר סיפור דומה למה שהתרחש עם הקשישים הסיעודיים. על גבם של פוסט־טראומטיים שנמצאים במצוקה אמיתית ושילמו את אחד המחירים הנוראיים ביותר שאפשר לשלם למען ביטחון המדינה, התלבשו גם לא מעט טרמפיסטים שעושים מהנושא הרגיש הזה קרדום לחפור בו. תעשייה שלמה של עורכי דין שחולבים מאות מיליונים ממשלם המיסים, או מפזרים רישיונות קנביס לכל עבר. אף אחד לא רוצה להיות חתום על טרטור הלומי קרב בין ועדות חשדניות, ואף אחד לא רוצה אחריות על מקרה איציק סעידיאן הבא חלילה, וכך המערכת כמעט ויתרה על הבקרה במובנים רבים. ההמלצות האחרונות להכיר בהלומי קרב על בסיס הגשת מסמכים מרחוק, בלי צורך פיזי להתייצב בפני ועדה, עלולות לפרוץ את הסכר סופית.
גם במשרד הרישוי מחפשים כבר תקופה את האיש הרע, שישים קץ לפארסה שבמסגרתה כל רכב חמישי בישראל זכאי לתג נכה. בצה"ל חוששים מאוד מחובתו של האיש הרע לבחון מחדש את הצורך בכוחות מסוימים בעוטף עזה, ותוהים מי יעז להיות האיש הרע שיעשה סדר בתגמולי המילואים שמבזבזים מיליארדים מתקציב הביטחון, ולא תמיד לטיפוסים הנכונים. דרושים אנשים רעים. אם אתן או אתם מוכנים לספוג כמויות של רעל וטינוף, התפקיד קורא לכם. יש המון מעשים טובים לעשות, שרק מחכים לאיש הרע הנכון.