השעון הדיפלומטי מתקתק בקצב מעורר אימה. בזמן שנציגי המעצמות יושבים בחדרים ממוזגים ומעבירים טיוטות מנוסחות היטב על אחוזי העשרה, צנטריפוגות ופיקוח בינלאומי, ברחובות טהרן, שיראז ואיספהאן מתחוללת מלחמה אחרת לגמרי.
זו לא מלחמת הצללים הגיאופוליטית שמנהל משטר האייתוללות מול ישראל והמערב, אלא מלחמת הישרדות אכזרית על קורת גג, פת לחם וטיפת מים. המשטר האסלאמי הקיצוני, ששואב את הונה של המדינה כדי לממן זרועות טרור ברחבי המזרח התיכון, הפקיר לחלוטין את אזרחיו. עבור הצעיר האיראני שיוצא להפגין ברחובות, הפוליטיקה הגלובלית היא חסרת משמעות כשהמטבע שלו הופך לנייר חסר ערך והוא אינו יכול להאכיל את ילדיו.
כדי להבין מדוע משטר הטרור הזה זקוק להסכם הגרעין כמו למכונת הנשמה, ננסה רגע לצלול אל המספרים המדממים של הכלכלה האיראנית ואל קולות המהפכה האמיצים.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
הגרף שצולל אל האפס המוחלט
קשה לתפוס את עומק הבור שאליו נדחפה איראן, אך נתון אחד ממחיש זאת טוב מכל. אם תסתכלו על תמונת המצב של הריאל האיראני מול הדולר האמריקני, תראו מציאות מצמררת. המסך מראה שריאל איראני אחד שווה בדיוק 0.00 דולר ארצות הברית. הגרף ההיסטורי, שהיה נמוך ממילא, מציג צניחה חופשית וישרה כלפי מטה אל עבר האפס. זה איננו באג במערכת הפיננסית, אלא עדות למחיקה טוטאלית ומוחלטת של המטבע הלאומי. בשוק השחור, שבו מתנהלים החיים האמיתיים, הדולר כבר מזמן חצה את רף ה-600 אלף ריאל ולעיתים נושק גם ל-700 אלף. לדולר אחד!
המשטר בטהרן מנסה לשדר עסקים כרגיל ומפרסם נתוני אינפלציה רשמיים של כ-40 עד 50 אחוזים, אך כל כלכלן עצמאי, וכמובן כל אזרח שקונה במכולת, יודע שמדובר בשקר גס וזה חלק מהתעמולה האיראנית. האינפלציה האמיתית, במיוחד בתחום המזון, מטפסת לאזורי ה-80 עד 120 אחוזים בשנה. מוצרי יסוד כמו עוף, ביצים ושמן בישול הפכו למוצרי יוקרה בלתי ניתנים להשגה עבור המעמד הבינוני, שנשחק עד דק.
הריאל האיראני מול הדולר | צילום: Google Finance
קולות של ייאוש וזעם מהבזאר
המספרים הללו מתורגמים לטרגדיות אנושיות בלתי נתפסות. המהפכה שפרצה עם סיסמת "אישה, חיים, חופש" (שהתחילה בתנועת העצמאות הכורדית), לא ניצתה רק בגלל חוקי החיג'אב האכזריים, אלא גם משום שהשלטון שממשטר את גופן של נשים הוא אותו שלטון שגונב את עתידן הכלכלי. תיעודים מהרחוב האיראני, שמודלפים תחת איום של עונש מוות, חושפים מציאות שחורה ועגומה.
קצב משכונת ג'וואדיה בדרום טהרן צוטט לאחרונה מספר כי לקוחות שהיו קונים קילוגרמים של בשר, מבקשים כעת לקנות עצמות בלבד כדי להרתיח מהן מרק ולתת לילדים אשליה של ארוחה חמה. רזא, מורה ומהנדס במקצועו, סיפר בעילום שם לרשתות הזרות כי משכורתו החודשית שוות ערך לכ-90 דולר בשוק החופשי: "אני עובד בשתי משמרות ונוסע בלילות כנהג, ובסוף החודש אני צריך להחליט אם לקנות תרופות לאימי או לשלם את שכר הדירה שהוכפל".
הטרגדיה המחרידה ביותר היא תעשיית סחר האיברים שפורחת ברחובות טהרן: צעירים איראנים תולים מודעות על קירות בתי החולים ומציעים למכור כליה, קרנית או כבד, רק כדי לכסות חובות או לממן בריחה מהמדינה. זוהי התוצאה הישירה של משטר שבוחר להשקיע מיליארדים במל"טים תוקפים רוסיים ובטילים בתימן - במקום באזרחיו.
מפגינים מנופפים בדגלי איראן שלפני המהפכה האסלאמית | צילום: AFP
חשיכה מוחלטת וברזים של בוץ
הקריסה אינה נעצרת בסופרמרקט. תשתיות המדינה קורסות לתוך עצמן לאחר עשורים של הזנחה. משק החשמל האיראני מצוי בגירעון ייצור של למעלה מ-12 אלף מגה-וואט. בשיא הקיץ, ובחורף הקפוא, הממשלה מבצעת ניתוקי חשמל יזומים. המפעלים עוצרים את עבודתם, עובדים נשלחים הביתה ללא שכר, ולאחר מכן החשכה נופלת גם על שכונות המגורים.
משק המים נמצא במצב אפוקליפטי עוד יותר. ניהול כושל של סכרים והטיית נהרות לטובת מפעלי תעשייה של משמרות המהפכה, ייבשו מחוזות שלמים כמו ח'וזסתאן וסיסטאן-בלוצ'יסטן. חקלאים שאיבדו את מקור פרנסתם נוטשים את האדמות ומהגרים לערי אוהלים בפאתי הערים הגדולות. כשיש מים בברזים, הם לעיתים קרובות מזוהמים, מלוחים או בצבע חום, ואינם ראויים לשתייה.
צינור החמצן של הדיקטטורה
מול התמונה הדיסטופית הזו, קל להבין מדוע ההסכם מול המעצמות הכרחי לשרידות המשטר. הסכם לא נועד להביא שלום או יציבות למזרח התיכון, אלא להוות צינור חמצן פיננסי. שחרור של עשרות מיליארדי דולרים שמוקפאים בבנקים בחוץ לארץ, יחד עם לגליזציה של ייצוא הנפט, יספקו למשמרות המהפכה את המזומנים הדרושים כדי לשמן מנגנוני הדיכוי, לממן את בסיסי הבסיג' שמכים מפגינים, ולנסות לייצב באופן מלאכותי את המטבע הגוסס. הכסף הזה לא יגיע לשיקום בתי החולים באיספהאן או למערכות המים באהוואז.
חנויות סגורות במהלך בבזאר ההיסטוריה של טהרן, בזמן המחאות | צילום: AP
בואו נדמיין תרחיש בו המשא ומתן הסופי יקרוס - על אף מזכר ההבנות. במצב כזה העיצומים יתהדקו, והכלכלה תישאר לדמם תחת הסטטוס קוו. כמה זמן יכולה איראן להחזיק מעמד? התשובה היא שהשעון אוזל. ללא הזרמת הון חיצונית, הריאל ימשיך את הצלילה לאפס המוחלט, ויעביר את איראן למצב של היפר-אינפלציה דמוית ונצואלה או זימבבואה. הכסף יאבד כל משמעות, סחר החליפין ישתלט על השווקים, ועסקים פשוט ייסגרו כי לא יהיה ניתן לתמחר סחורות.
בתרחיש כזה, הבזאר הגדול של טהרן ישבות; השבתה של עובדי תעשיית הנפט והתחבורה תשתק את שרידי הכלכלה. מנגנוני הדיכוי עובדים כל עוד משלמים להם, אך כשהמשכורת של איש כוחות הביטחון לא תספיק אפילו לכיכר לחם, הנאמנות למנהיג העליון תתפוגג. התקוממות כלכלית המונית תשולב עם זעקת החופש של הנשים והצעירים, ותיצור גל צונאמי ששום כדור חי לא יוכל לעצור. משטר שמקדש את המוות ימצא את עצמו קורס תחת כובד החיים עצמם, כשהעם האיראני, עם מפואר ושוחר חירות, יקח סוף סוף את עתידו הכלכלי והמדיני בחזרה לידיו.
עשן עולה מתקיפה של מתקן נפט בטהרן, איראן | צילום: AP
וכן, כפי הנראה, ההסכם המסתמן אולי מיטיב עם הכלכלה העולמית בטווח הקצר, אבל הוא רע לישראל. רע מאוד אפילו. אז למרות הכאב על מתנגדי המשטר והאנשים הטובים שם, ייתכן שנכון יהיה שטראמפ ימשוך את הדברים עוד ועוד - ויגרום לאיראנים לקרוס לתוך עצמם.
עוד כתבות בנושא
