הפסקת האש המהירה עם איראן הותירה אותנו תוהים. ההצהרות הסותרות משני הצדדים בנוגע להסכמות מקשות לפענח מה באמת הושג במלחמה הזאת. ייתכן שאת שאלת הניצחון, אם אכן מדובר בניצחון, לא נוכל לבחון רק דרך משקפיים צבאיות. את תוצאות המערכה יהיה עלינו למדוד בטווח הארוך, ובעיקר במישור הכלכלי. כמו אימפריות אחרות בהיסטוריה, ייתכן שגם איראן לא תוכרע רק בשדה הקרב אלא דרך קריסה כלכלית איטית, ומבצע שאגת הארי עשוי להתברר כצעד גדול בדרך לשם.
המשטר באיראן יכול להתהדר בהצהרות ניצחון, אך בפועל הוא יוצא מן המלחמה חבול, עם כלכלה על סף קריסה ואוכלוסייה ענייה שהפכה ענייה עוד יותר. אחרי שבועות של מתקפות בלתי פוסקות, הנזק הכלכלי עצום: מפעלים, מסילות ברזל, גשרים, תחנות כוח ושדות תעופה נפגעו או נהרסו. רבים איבדו את מקום עבודתם, והמחירים מזנקים.
עוד כתבות בנושא
מראש, עוד לפני נזקי המלחמה הזאת, הכלכלה האיראנית סבלה מקשיים רבים, והתנודדה על סף קריסה. אחרי 47 שנות משטר אסלאמי קיצוני, שסדר העדיפויות שלו ביכר פעם אחר פעם את שרידותו על פני רווחת האזרחים, התשתיות במדינה קורסות, האינפלציה משתוללת והעיצומים חונקים השקעות זרות. בניגוד לכלכלה הישראלית, שיודעת היטב להתאושש במהירות אחרי מלחמות, הכלכלה האיראנית סובלת מבעיות מבניות עמוקות, שרק החריפו בעקבות הפגיעה הכלכלית שנגרמה לה במלחמה. לכלכלת איראן תחת השלטון הנוכחי אין עתיד ואין תקווה - וכפי שמשטר האייתוללות יודע היטב, כל אלה הם כר פורה לתסיסה פנימית והתקוממות.
הכי מעניין
ימים ספורים אחרי שפרצה המלחמה, הבנק המרכזי באיראן הכניס למחזור שטר חדש בשווי 10 מיליון ריאל. שוויו הוא 7 דולרים בלבד, שכן בשוק השחור נסחר דולר אחד בכמיליון וחצי ריאל איראני. עוד לפני המלחמה התמודדה איראן עם אינפלציה עקבית בשיעור של כ־35 אחוזים בשנה לאורך העשור האחרון, והמלחמה העלתה את קצב האינפלציה ליותר מ־50 אחוזים לשנה. אזרחים דיווחו שכלל הסחורות באיראן - מלחם ועד לתרופות - התייקרו בשבועות האחרונים בעקבות המלחמה.
הרפובליקה האסלאמית היא מדינה שהברזים בה התרוקנו בשנה האחרונה בגלל משבר מים מתמשך, והמפעלים ומשרדי הממשלה עבדו בשבוע עבודה מקוצר בגלל תשתיות חשמל מיושנות ומקולקלות. אפשר רק לשער מה הנזק שנגרם בעקבות המתקפות של ישראל וארצות הברית, שכוונו לא רק נגד מפקדות צבאיות אלא גם נגד תעשיות מרכזיות, כמו התעשייה הפטרוכימית ותעשיית הפלדה.
המשטר באיראן יכול להתהדר בהצהרות ניצחון, אך בפועל הוא יוצא מן המלחמה חבול, עם כלכלה על סף קריסה ואוכלוסייה ענייה שהפכה ענייה עוד יותר
במשך שנים השקיע המשטר מיליארדים רבים בהתחמשות ובבניית תשתית פרוקסי בכל המזרח התיכון, אבל הזניח תשתיות התפלת מים, הותיר את תשתיות האנרגיה מיושנות ומתפרקות והוביל לקריסת הכלכלה. העיצומים הכלכליים על המדינה מונעים השקעות זרות, וגם ההכנסות ממכירת נפט מרוכזות בצבא, בתוכנית הגרעין ובמטרות הקרובות למשטר. במלחמה הזאת ההשקעה האדירה בתשתיות צבאיות התאדתה לאוויר, וגם ההנהגה הקיצונית עלתה השמיימה. כשהכלכלה מתפקדת בקושי, עד כמה יכול המשטר החדש להשקיע בשיקום התשתיות הצבאיות שנהרסו? ועד כמה תהיה סובלנות לאזרחים שהמשאבים המועטים של ארצם מופנים לטובת מטרות המשטר ולא לשיקום הכלכלה והתשתיות האזרחיות?
אנחנו אוהבים ניצחונות מזהירים וקצרים. זבנג וגמרנו, ורצוי עם תמונת ניצחון. באופוזיציה מיהרו לגנות את "הכישלון המדיני" עוד לפני שיבשה הדיו על הסכם הפסקת האש, ואולי גם הממשלה הייתה צריכה להיזהר ולהציג מטרות ריאליות יותר למלחמה, כמו פגיעה ביכולות המשטר ובהנהגתו. אבל הפלת משטר עוין, שמחופר עמוק בכל מוסדות המדינה, בכלכלה, במנגנוני הביטחון ובתודעה הציבורית, אינה אירוע פשוט. ייתכן שהמערכה הייתה נקודת המפנה בתהליך קריסה ארוך, ואולי יידרשו עוד כמה מכות. אבל אין ספק שהמבצע קידם את חילופי המשטר.
עוד כתבות בנושא
המצוקה הכלכלית באיראן כבר הוציאה אזרחים לרחובות, אך המשטר הצליח לדכא את המחאה בכוח. כעת המצב הכלכלי חמור יותר, והיכולת של המשטר לדכא מחאה מוגבלת יותר, בין השאר בגלל הפגיעה בכוחות הבסיג' ובמנגנוני האכיפה. האם די בכך לנפילת המשטר? בטווח הקצר קשה לדעת. בטווח הארוך, לא כדאי להמר על הישרדותו של המשטר ללא שינוי עמוק.
קריסה כלכלית מתרחשת, כפי שנהוג לומר, לאט־לאט ואז בבת אחת. ראשיתה בתהליך איטי של שחיקה, חובות גדלים, אינפלציה מתגברת, בעיות מבניות שלא מטופלות, הידרדרות בפריון העבודה ובהשקעות, אבל סופה בנקודת קצה ובצניחה דרמטית. גם ברית המועצות הגדולה קרסה ברעש גדול וביום אחד, אחרי שחיקה איטית וממושכת. כלכלתה הייתה מבוססת על תעשיות לא יעילות, דיכוי של האוכלוסייה והרבה רהב חסר כיסוי. המלחמה הארוכה באפגניסטן רוקנה את קופתה המדולדלת, והניסיון להתחרות בארצות הברית במרוץ החימוש רושש אותה סופית. האימפריה הסובייטית הגדולה קרסה בעיקר בגלל כלכלה כושלת ונחשלת. גם איראן, כפי שגילינו, היא כבר לא אימפריה.