בשבוע שעבר גייסה ישראל 6 מיליארד דולר ממשקיעים בחו"ל באמצעות הנפקת איגרות חוב. מדובר בהלוואה שהמשקיעים נותנים למדינת ישראל. הם מקבלים לאורך השנים ריבית, נוסף על הקרן, בהתאם לתנאי האיגרת.
זהו צעד שגרתי: משרד האוצר מגייס הון מעת לעת גם בזמני שגרה, לא רק במלחמה. הסיבות לכך הן הצורך בפיזור מקורות המימון למניעת תלות מוחלטת בשוק המקומי או במספר מצומצם של משקיעים; וכן צורך למחזר חובות שצפויים להיפדות. אבל לא פחות חשוב ואולי גם די מפתיע: גיוס ההון של מדינת ישראל משמש כתצוגת תכלית.
מה זה אומר? אולי ההסבר הטוב ביותר הוא לתאר את תוצאות ההנפקה בשבוע שעבר. במהלך, שהוביל החשב הכללי באוצר יהלי רוטנברג, הונפקו שלוש סדרות אג"ח לתקופה של עד 30 שנה, בהיקף של כ־6 מיליארד דולר. ואולם הביקושים לא"גחים הללו היו 36 מיליארד דולר, פי שישה מההיצע, והם כללו כ־300 משקיעים מיותר מ־30 מדינות.
הכי מעניין
במילים אחרות: גופים בינלאומיים, ענקים פיננסיים מכל רחבי העולם (כולל מדינות ערביות), עומדים בתור כדי לזכות ברכישת אג"ח של מדינת ישראל. אבל זה לא הכול. חלק מהעניין הוא גובה הריבית באיגרת החוב, שמגלם גם את רמת הסיכון. בשיא מלחמת התקומה רמת הסיכון עלתה, אומנם לא בצורה דרמטית, אבל באופן שהשפיע על איגרות החוב. אולם כעת הסיכון נעלם כלא היה, והמחירים חזרו לרמתם טרום המלחמה. מדובר בהצלחה אדירה ובהבעת אמון גדולה בכלכלה הישראלית. על הדרך, בשבועות האחרונים גם השקל מתחזק בחדות, האינפלציה נחלשת והריבית במשק יורדת.
עוד כתבות בנושא
שנת 2026 נפתחת עם הרבה סיבות לאופטימיות בכל הנוגע לכלכלה המקומית, אבל ספק אם נחשפתם לכל ההתרחשויות והשינויים החיוביים. מי שקורא את העיתונות הכלכלית בישראל יתקשה למצוא תחזיות אופטימיות. מאז הרפורמה המשפטית ולכל אורך המלחמה, ולמעשה עד היום, רוב העיתונות הכלכלית טובעת באג'נדה פוליטית, רוויה בנבואות זעם ופעמים רבות לא מאפשרת לקוראיה לקבל מידע אמין. פעם אחר פעם המציאות מתנפצת לה בפנים, אבל היא ממשיכה בשלה. אולי המזל שלנו הוא שהמשקיעים מחו"ל לא ממש קוראים את נבואות הזעם המתפרסמות כאן ולא מתייחסים ברצינות רבה למה שנכתב בהן.
אז הנה עוד דבר חיובי שלא קיבל הד תקשורתי ראוי: לפני חודש הודיע ממשל טראמפ על הקמת ה־Pax Silica. מדובר בקואליציה מצומצמת מאוד של מדינות, שמטרתה לשלוט בשרשרת הערך של תעשיית הבינה המלאכותית – החל מחומרי הגלם, תהליכי ייצור שבבים, ועד תשתיות מחשוב, מחקר ותקינה. המטרה היא, בהתאם לאסטרטגיה של הממשל בארה"ב, לייצר אלטרנטיבה מלאה לייצור הסיני ולהשפעתה של סין בתחום, על ידי מדינות נאמנות ואמינות. הברית כוללת כיום, מלבד ארה"ב, רק שבע מדינות: יפן, דרום־קוריאה, סינגפור, בריטניה, אוסטרליה, הולנד וישראל. ממשל טראמפ העניק לישראל מעמד של שותפה מלאה והכניס אותה למועדון היוקרתי המצומצם.
מלבד היוקרה שבהכרה הזו, מדובר בהתפתחות דרמטית לכלכלת ישראל. ההייטק הוא מנוע הצמיחה המרכזי שלנו, והברית מבטיחה לו יציבות אספקה, גישה לשבבי־על ותשתיות מתקדמות, וחיזוק מעמדה של ישראל כמרכז עולמי לחדשנות. הצעד צפוי להאיץ השקעות זרות, להעמיק את פעילות ענקיות הטכנולוגיה בארץ ולתמוך בפרויקטים עתירי ממון. ישראל וארה"ב יחתמו בקרוב על מזכר להקמת פארק תעשייתי משותף בישראל שיקדם פרויקטים לפיתוח טכנולוגיות שבבים ו־AI. מציאות כזו תשפיע לטובה לא רק על תעשיית ההייטק עצמה. האפקט יורגש בהרבה מאוד תחומים ומעגלים נוספים. אז יש גם סיבות להיות אופטימיים.