תגובות רבות ומגוונות התקבלו בעקבות הטור שהתפרסם כאן בשבוע שעבר על רפורמת השידורים של שלמה קרעי, אבל רק אחת פשוטה להדהים עוררה אותי לחשוב על החוק הזה מזווית אחרת – בקרוב כל הטלוויזיה תשודר על גבי האינטרנט. זה עניין טכנולוגי. הרגולציה הכבדה שיש היום בתחום השידורים מתייחסת לכבלים ולוויין. אתרי האינטרנט? חופשיים. נטפליקס שמשדרת באינטרנט? חופשית. כנ"ל סלקום, פרטנר, ואפילו ערוץ כמו 24I שמשדר על גבי האינטרנט בלבד ומעולם לא קיבל רישיון. וכל הענף בדרך לשם: כ־90% מלקוחות yes מקבלים שידור דרך האינטרנט, ובעוד שנה היא תפסיק את שידורי הלוויין. וגם הוט מתעתדת להיפרד מהכבלים בשנים הקרובות, משרד התקשורת נתן להם עד 2030.
בקיצור, אם הכנסת והממשלה לא יעשו דבר, בעוד שנים ספורות יהיה לנו שוק שידורים חופשי מרגולציה. כולם יוכלו להקים ערוצים כאוות נפשם בלי זיכיון מהמדינה, ולשדר בהם מה שירצו בלי "חובות תוכן" ומינוי דירקטורים מטעם פוליטיקאים. ענף הטלוויזיה יהיה פרוץ לחלוטין כמו המתחרות הכי גדולות שלו – הרשתות החברתיות. לא בטוח שזה רע כל כך. נדמה לי שגם תומכי החלת הרגולציה על טיקטוק ואינסטגרם לא היו רוצים שכל חשבון יחייב רישיון מהמדינה, והיא תפקח על התוכן ועל השת"פים של משפיעניות עם חברות ביוטי. מי אמר שערוץ 12 או 14 צריכים להיות שונים בתכלית?
עוד כתבות בנושא
החוק שקרעי מציע אכן מבשר שיפור אדיר ביחס לרגולציה הקיימת, אבל מהווה הכבדה רגולטורית ביחס למצב הצפוי בעתיד. במקום חוק רזה עם חובות מזעריות לגופי תוכן מכל פלטפורמה, קיבלנו 108 עמודים של סעיפי חוק ייחודיים לענף, שלא יהיו רק הבעיה של שניים־שלושה ערוצים מסחריים, אלא של כלל הגופים במשחק, מנטפליקס ועד ynet. זה מזכיר את המצב עם "חוק הגיוס" – כל מה שצריך לעשות כדי לקבל אכיפה שוויונית של חובת ההתייצבות בבקו"ם וסנקציות עם שיניים הוא להשאיר את המצב הקיים על כנו. המאמצים לקדם חקיקה נועדו להתערב לטובת צד מסוים. בהסתכלות הזאת, החוק של קרעי אמנם לא פועל ל"כיבוש התקשורת", אבל גם אינו בשורה על הקלה ברגולציה.
הכי מעניין
תגובות לטור שהרבה פחות שוות התייחסות הן אלה שמצדיקות את החרדה מהרפורמה של קרעי כאילו היא עומדת להשתלט על התקשורת. איך? ביטול ההפרדה המבנית בין הערוץ המסחרי לחברת החדשות שהוא מחזיק יאפשר לחץ על בעלי הערוצים בגלל ביקורת עיתונאית. גובה הקנסות אסטרונומי – עד אחוז אחד מההכנסות השנתיות של החברה. החוק החדש מדבר אך ורק על הפרות תחרות ומנהליות, ולא מאפשר הטלת קנסות על התוכן המשודר? נכון, אבל יש סעיף שמאפשר לרשות התקשורת החדשה, בהסכמת שר התקשורת ושר המשפטים, להרחיב את הקנסות לעוד תחומים בעתיד. ומי שולט במרבית המינויים? שר התקשורת. חד גדיא חד גדיא. קיבלנו לכאורה מצב שמאפשר לשר שלא אוהב ערוץ מסוים לגרום להטלת קנסות חוזרת ונשנית, עד שהבעלים יילחץ ויפטר את העיתונאים הסוררים, או יגרום להטיית הסיקור שלהם. הראשונים שצריכים לחשוש מזה – אנשי ערוץ 14, שהחוק של קרעי מתיימר להיטיב עימם.
זוהי, רבותיי, קונספירציה מופרכת. במצב הקיים הממשלה מוסמכת לקנוס על תוכן, ושולטת ב־100% מהמינויים. בחוק של קרעי אין סמכות לקנוס על תוכן, והשליטה במינויים חלקית בלבד. איך זאת "השתלטות על התקשורת"? אתם יודעים שגם הרשות השנייה מוסמכת להתקין חקיקת משנה? האתר שלהם מפוצץ בזה, כולל ביחס לגובה הקנסות, ומתי הם חלים. מישהו מונע ממשפחת ורטהיים או מירילשווילי להחליט לבד על הפרדה מבנית של חברת החדשות שלהם, ו"להגן" על עצמם מפני שר התקשורת המקארתיסט שמתואר כאן? ועוד לא התחלנו לדבר על המשוכות המשפטיות שצריך לעבור כדי להגיע ליום המיוחל לכאורה שבו הוא יוכל להציק לערוצים כאוות נפשו.
כל סעיף בפני עצמו, אגב, ניתן להצדקה. שר שממנה את רוב בעלי התפקידים ברגולטור שתחתיו זה הסטנדרט. מתן סמכות להתקין תקנות הוא דבר טריוויאלי, וביטול ההפרדה המבנית הוא אימוץ המדיניות ברוב מדינות העולם. גובה הקנסות של עד אחוז מההכנסות באמת נשמע מופרז, אבל כשנזכרים שרשות התחרות יכולה להטיל קנס של עד 8% ממחזור ההכנסות של חברה שמפירה את התקנות, זה נותן פרופורציה. כל החיטוט בסעיפי־סעיפים כדי למצוא את שורש הקונספירציה משקף ציפייה של מחנה שלם לתעודת ביטוח מפני חוסר האמון שלו עצמו. זאת תופעה שראינו גם בימי הרפורמה המשפטית העליזים. הנחת המוצא היא שמדובר בניסיונות להקים דיקטטורה, סעיפי החוקים הם רק מצע כדי להוכיח את הטענה.