כמה מאות קילומטרים לאורך חוף הים התיכון מאנטליה שבטורקיה, שם תתקיים בחודש הבא פסגת האקלים COP31, משתרע חוף אדנאליאולו. לאורך החוף נשטפים אל החול באופן קבוע חלקיקי פלסטיק גרוסים, חלקם בגודל ציפורן, בצבעים בוהקים ולא טבעיים.
"פעם מצאתי חתיכת פלסטיק קטנה בצבע טורקיז בתוך דג לברק", מספר אחמט טקאר, דייג חובב בן 46. "בשנים האחרונות יש פחות דגים".
לדברי מומחים, מקורם של חלקיקי הפלסטיק הוא בין היתר במתקני מיחזור סמוכים בעיר אדנה, המעבדים פסולת מקומית לצד פסולת המיובאת מבריטניה ומאירופה. חלקיקי הפלסטיק מגיעים לתעלות ההשקיה המזינות את נהר סייהאן, הנשפך לים התיכון כ־20 קילומטרים מהחוף. משם זרמי הים עלולים לשאת את הזיהום לאורך החופים.
הכי מעניין
טורקיה הפכה ליעד המרכזי של פסולת הפלסטיק המיוצאת מבריטניה ומהאיחוד האירופי. מדי שנה היא קולטת מאות אלפי טונות של פסולת, שעלולה לפגוע בבעלי חיים ימיים, לזהם שטחים חקלאיים ולחדור לשרשרת המזון האנושית. על פי התחזיות, היקף הפסולת המיובאת למדינה אף צפוי לגדול.
אירופה מייצאת את הפסולת, טורקיה משלמת את המחיר
לקראת פסגת האקלים באנטליה, גורמים בממשל הטורקי וארגוני סביבה קוראים להחמיר את הטיפול בזיהום הפלסטיק. בשנה שעברה נכשל המשא ומתן העולמי לצמצום פסולת הפלסטיק, בין היתר בשל מחלוקת בין מדינות שביקשו להתמקד באיסוף ובמיחזור לבין מדינות שדרשו להגביל את הייצור.
כעת טורקיה מבקשת לגבש התחייבות לצמצום בחצי של קצב הגידול בפסולת העולמית עד שנת 2035. בעולם מיוצרות כבר כיום יותר מ־2.5 מיליארד טונות של פסולת בשנה.
"אנו שואפים להציב את צמצום הפסולת לאפס ואת הפחתת פליטות המתאן במרכז הפעילות האקלימית", אמר ביוני השר להגנת הסביבה של טורקיה, מוראט קורום.
במקביל, ארגוני סביבה דורשים להפחית את ייצור הפלסטיק ואת השימוש באריזות חד־פעמיות, להחמיר את הפיקוח על יצוא הפסולת ולהרחיב את אחריות היצרנים.
האיחוד האירופי כבר אישר צעדים לצמצום פסולת אריזות, והחמיר במאי את הכללים ליצוא פסולת. בהמשך השנה הוא צפוי להציג חקיקה נוספת לעידוד שימוש בחומרים ממוחזרים בתוך מדינות האיחוד.
אולם גם באירופה מתקשים להתמודד עם הבעיה. המחסור בתשתיות מיחזור מקומיות והנוחות הכלכלית שביצוא הפסולת למדינות אחרות מקשים על הפסקת המסחר הבינלאומי בפסולת.
בדוח שפרסמה בספטמבר הנציבות האירופית זוהו בטורקיה בעיות חמורות הקשורות לפסולת פלסטיק מקומית ומיובאת, ובהן זיהום ימי, פגיעה בבעלי חיים, שריפת פלסטיק בשטחים פתוחים והשלכת פסולת בלתי מבוקרת.
למרות זאת, הנציבות קבעה כי יצוא הפסולת לטורקיה יכול להימשך. גורם בנציבות טען כי האיחוד אינו מייצא את בעיית הפסולת שלו למדינות אחרות וכי הוא מפקח על המשלוחים.
"אירופה אינה יכולה לדרוש מהעולם סטנדרטים סביבתיים גבוהים יותר, בזמן שהיא עצמה אינה לוקחת אחריות על הפסולת שהיא מייצרת", אמר וירג'יניוס סינקביצ'יוס, חבר הפרלמנט האירופי ולשעבר הנציב לענייני סביבה.
"אם פלסטיק אירופי מזהם נהרות, אדמות או קהילות במדינות אחרות, זה לא מיחזור. זה מיקור חוץ של זיהום".
זיהום פלסטיק בטורקיה: הפסולת האירופית שמזהמת את הים התיכון | צילום: AP
ריכוזי הפלסטיק זינקו פי 132
יבוא הפסולת לטורקיה זינק לאחר שנת 2018, כאשר סין הפסיקה לקלוט פסולת פלסטיק ממדינות אחרות.
בשנה שעברה שלחו בריטניה ומדינות האיחוד האירופי לטורקיה כמעט 650 אלף טונות של פסולת פלסטיק, לפי נתוני הנציבות האירופית וארגון הפיקוח הסביבתי Basel Action Network.
ב־21 בנובמבר צפוי להיכנס לתוקף איסור של האיחוד האירופי על יצוא פסולת למדינות שאינן חברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי. מכיוון שטורקיה חברה בארגון, היא עשויה לקלוט כמויות גדולות עוד יותר.
לתעשיית המיחזור יש גם יתרונות כלכליים. היא מספקת מקומות עבודה וחומרי גלם זולים לתעשיות האריזה, הנייר, הטקסטיל והייצור.
"במפעל שלנו אנחנו ממחזרים כ־80 אחוזים מפסולת הפלסטיק, ואת היתר מעבירים למפעל מלט מקומי, שבו היא נשרפת כדלק", אומר מהמט בשאק, בעל מפעל מיחזור באדנה. לדבריו, הגדלת היבוא תועיל לעסקים ותסייע לשמור על מקומות עבודתם של אלפי פליטים סורים.
אולם מחקר מדעי שפורסם השנה מצא כי ריכוזי המיקרופלסטיק בנתיבי המים במורד הזרם ממפעלי המיחזור באדנה היו גבוהים עד פי 132 מהריכוזים שנמדדו במעלה הזרם.
חלקיקי פלסטיק תעשייתיים וסוגים מסוימים של פולימרים נמצאו רק במורד הזרם, ממצא שלדברי החוקרים מצביע ישירות על פעילות המיחזור כמקור לזיהום.
עוד כתבות בנושא
הים התיכון סופג הרבה יותר מחלקו
על פי מחקר שפורסם בשנת 2024 בכתב העת המדעי Marine Pollution Bulletin, הים התיכון מכיל אחוז אחד בלבד ממי העולם, אך כ־7 אחוזים מחלקיקי המיקרופלסטיק שבו.
טורקיה אחראית, לפי ההערכות במחקר, לכ־19.1 אחוזים מכ־730 טונות של פסולת פלסטיק החודרת מדי יום לים התיכון. היא מדורגת שנייה אחרי מצרים מבין יותר מ־20 המדינות השוכנות לחופיו.
לזיהום הזה מצטרפים מזהמים שמקורם בחקלאות, בתיירות ובפסולת המגיעה ממדינות נוספות באזור, ובהן סוריה, לבנון ומצרים.
חלקיקי מיקרופלסטיק כבר נמצאו בדגים בעלי חשיבות מסחרית ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה, בריכוזים שנעו בין 0.31 לכ־60 חלקיקים לדג.
"במשך כל הקיץ נשטפו לחופי צפון קפריסין חתיכות פלסטיק גרוסות", סיפר חסן סרפטן, חבר בארגון סביבתי מקומי. "ייתכן שלעולם לא נדע בדיוק מהיכן הן הגיעו. מה שאנחנו כן יודעים הוא שהים התיכון נושא את הזיהום מחוף אחד לאחר".
אוסף אשפה לוקח בקבוקי פלסטיק שהושלכו מפח אשפה ברחוב, ליד גשר גלאטה באיסטנבול שבטורקיה | צילום: AP
"הפלסטיק נמצא בכל מקום"
לדברי סדאט גונדואודו, ביולוג ימי מאוניברסיטת צ'וקורובה, שהשתתף במחקר על נתיבי המים באדנה, הפתרון היחיד הוא איסור על יבוא פסולת.
"לכל מדינה יש פסולת משלה להתמודד איתה", אמר. "אם המדינות לא יוכלו לייצא אותה, הן יצטרכו למצוא דרכים לטפל בה בעצמן, במקום להעביר את הזיהום למקומות אחרים".
ממשלת טורקיה מקדמת בינתיים תוכנית לצמצום פסולת ולהגדלת שיעורי המיחזור. לפי נתוני הממשלה, שיעור השבת הפסולת במדינה עלה מ־13 אחוזים בשנת 2017 ל־37.5 אחוזים בשנת 2025, והיעד הוא להגיע ל־60 אחוזים עד שנת 2035.
אלא שבשטח הבעיה ממשיכה להתרחב.
"בשבוע שעבר ריססתי מטע קלמנטינות, ופתאום המרסס הפסיק לעבוד", סיפר חסן אקטאש, פועל חקלאי בן 38. "פתחתי את המסנן וגיליתי שהוא מלא בחתיכות פלסטיק זעירות".
"הפלסטיק נמצא בכל מקום. אין לנו מה לעשות נגד זה".
עוד כתבות בנושא
