יום שישי שעבר, שכונת בדארו בביירות. זה עתה נחתם בארמון בית הדין הצבאי אחד המסמכים הדרמטיים ביותר בתולדות מערכת המשפט הלבנונית. על שולחנו של השופט קלוד גאנם, המשמש כתובע הצבאי הראשי בלבנון, מונח כתב האישום נגד רשת טרור של 13 פעילי חיזבאללה, שהשתתפו בפרשת משאית חומרי הנפץ שנתפסה בראשית אוקטובר, ועליה כ־780 קילוגרמים של חומרי חבלה קטלניים במיוחד. זהו רגע מכונן אך מאיים. מכאן ואילך הופך השופט ליעד החיסול מספר אחד במדינה. בתוך דקות הוקף גאנם בטבעת אבטחה של יחידות העילית של המודיעין הצבאי הלבנוני, שבודדו אותו ואת משפחתו במתחם מסווג בתוך מפקדת הביטחון הסמוכה.
ההחלטה להגיש את כתב האישום התקבלה במהירות שיא של 25 יום, והיא משקפת את השפעת הטראומה הלאומית העמוקה ביותר של לבנון: הפחד המשתק מפני "מודל חרירי". כאשר המודיעין הצבאי הציג להנהגה הלבנונית את תכולת המשאית, שנתפסה במחסום דאהר אל־בידר, האדמה רעדה. מומחי החבלה זיהו מיד את השילוב המתוחכם והקטלני: 250 ק"ג של TNT – חומר נפץ קשיח המייצר גל הדף נרחב, ולצידם 250 ק"ג של 4־C – חומר פלסטי גמיש בעל מהירות פיצוץ עצומה, המאפשרת לחתוך פלדה ולרסק מבנים ברמת דיוק כירורגית. לאלה הצטרפו אלפי מסמרים וברגים.
המשלוח שיועד ללב ביירות הוא מתכון מובהק ליצירת משאית תופת. תפיסתו יוצרת התרעה מודיעינית חמה על כוונות חיסול בדרג הגבוה ביותר, בדיוק כפי שנעשה לרפיק אל־חרירי, ראש הממשלה שנרצח ב־2005, בפעולה שיוחסה לחיזבאללה. על פי ההערכות, מטרת המשלוח הייתה לייצר מלאי זמין של מטענים מוכנים בתוך רובע הדאחייה, מוכנים להפעלה מיידית נגד מטרות פוליטיות לבנוניות נבחרות מרגע שתתקבל פקודה מטהרן.
הכי מעניין
צילום: איי.פי
מיד לאחר הכרעת השופט גאנם הוכרזו ארמון הנשיאות בבעבדה – משכנו של הנשיא ג'וזף עאון המשקיף על הבירה מרכס ההר – ו"הסראי הגדול" שבמרכז העיר ביירות, מעונו של ראש הממשלה נוואף סלאם, כמתחמים צבאיים סגורים על ידי חטיבת משמר הנשיאות. תפיסת המטען הקטלני הבהירה לנשיא ולראש הממשלה שראשם בסכנה ברורה ומיידית, וכי אם אינם רוצים ללכת בדרכו של חרירי, עליהם לגייס את כל האמצעים הביטחוניים והמשפטיים ולא לברוח מעימות חזיתי.
כעת מוביל סלאם מאבק איתנים בקבינט השרים, במטרה להעביר את התיק הלאה למועצה השיפוטית העליונה, הגוף המשפטי הבכיר בלבנון. ברגע שהתיק יעבור אליה הוא יקבל הגדרה רשמית של "פשע חמור נגד ביטחון המדינה והאינטרס הלאומי העליון". הדבר ימנע בהמשך מחיזבאללה להפעיל לחצים פיזיים או איומים על שופטים צבאיים זוטרים, או לנסות להגיע לעסקאות טיעון חשאיות. עבור חיזבאללה, העברת התיק היא אסון פוליטי חסר תקדים: מאותו שלב יוצג הארגון בפרוטוקולים של המדינה לא כ"תנועת התנגדות לגיטימית", אלא כארגון טרור פנימי מסוכן המאיים על חייהם של מנהיגי לבנון ומנסה לערער את אושיות הדמוקרטיה שלה.
קשה להפריז בעוצמת הדרמה המשפטית. במשך שנים התנהלה התביעה הצבאית בלבנון בלוליינות פוליטית שנועדה בעיקר להעלים עין מהברחות הנשק של חיזבאללה. מי שהעז לגעת בתיקים הקשורים לחיזבאללה מצא עצמו מועבר במקרה הטוב לתפקיד זוטר בפריפריה, ובמקרה הרע מחוסל ברחובות ביירות. בחתימתו על כתב האישום, ובכך שסיווג את חומרי הנפץ כאיום ביטחוני פלילי חמור, ניפץ השופט גאנם טאבו היסטורי. הוא סירב לקבל את התירוץ הרגיל של "נשק ההתנגדות" שהציג חבר הפרלמנט חסן פדלאללה, איש חיזבאללה, ונתן שיניים משפטיות להחלטת הממשלה מאוגוסט, שהוציאה את חיזבאללה מחוץ לחוק. בצעדו הנחרץ חצה גאנם את הרוביקון המשפטי והבהיר כי לבנון אינה מוכנה עוד למצמץ, ומתייצבת מול מערך הטרור החשאי של חיזבאללה.
גאנם ניצב בצומת מסוכן במיוחד. בתפקידו הוא אינו שופט רגיל המאזין לעדויות; זהו תפקיד של תובע־על, ארכיטקט מדיניות האכיפה הביטחונית. החלטתו לחתום על כתב האישום היא אקט של גבורה. ואם קיים אדם קשוח מספיק להתמודד עם המשימה, נראה שזהו האיש. לאורך השנים ביסס גאנם את מעמדו כמשפטן קשוח, מקצועי ובלתי תלוי. הוא ניהל תיקים נפיצים בעלי פוטנציאל להצתת מלחמת אזרחים, תוך עמידה איתנה מול לחצים עדתיים אדירים. ההחלטה שקיבל כעת בתפקידו כאחראי הבלעדי על תיקי ביטחון לאומי, נשענת על ברית הדוקה וגיבוי הדוק של צמרת פיקוד צבא לבנון. אליה מצטרפת תגובת השלטונות בביירות, אשר שברה לחלוטין את מסורת הכניעה הוותיקה של המדינה.
כעת עבר התיק לידיה של השופטת־חוקרת הצבאית, האישה הראשונה בתולדות לבנון שממלאת את התפקיד הזה, עאידה אבו־עלוואן. עיניה של לבנון כולה נשואות להמשך החקירות ולשאלה האם שלטון החוק אכן מסוגל סוף־סוף להתמודד עם הטרור של חיזבאללה.
אשת המסתורין
כתב האישום מפרק לגורמים את שרשרת הפיקוד הלוגיסטית של חיזבאללה בקו שבין בעל־בק לביירות.העצורים הם היית'ם אחמד אמהז, שנהג במשאית הנפץ, ועלי שווקי אל־כורדי, בנו של בכיר בארגון, שישב לצידו. הם נחקרים כעת, והם מקורות המידע המרכזיים של חוקרי המודיעין הלבנוני. אחר שאר חברי הרשת עדיין מתנהל מצוד. בראשם זוג בכירים המכונים חאג' סאג'ד, מנהל הלוגיסטיקה של חיזבאללה בבעל־בק, וחאג' זולפיקר, המוצב בדאחייה ואמור לטפל במשלוחים כמפקד השטח.
בעולם המושגים השיעי, ה"זולפיקר" היא חרבו האגדית של עלי בן אבי־טאלב – סמל ללחימה ללא חת ולצדק אלוהי. על פי נתוני המודיעין הלבנוני, זולפיקר הוא האיש שנכנס לנעליו הגדולות של ופיק ספא הוותיק, וירש את הנהגת יחידת הקישור והתיאום של הארגון. הזיקה הישירה הזו למנגנון הביטחוני העליון של הדאחייה רומזת כי משלוח חומרי הנפץ לא היה יוזמה מקומית, אלא מבצע אסטרטגי שתוכנן ברמות הגבוהות ביותר של הנהגת חיזבאללה החדשה. לזוג החאג'ים מתווספים אנשי מערך הליווי והאבטחה, כאשר חמישה נאשמים נוספים מופיעים תחת כינוייהם המבצעיים בלבד.
עוד כתבות בנושא
בלב הרשת הזו ניצבת אחת התעלומות המרתקות בפרשה: מעורבותה של אזרחית רוסייה בשם ילנה נובו בגוויני קרישינובה, אשתו של נהג משאית הנפץ. בצו חיפוש ומעצר שהוצא נגדה, קרישינובה מוגדרת כנמלטת. הדיון סביב חלקה בתיק מציג שתי אפשרויות. על פי התביעה הצבאית, קרישינובה היא חלק אורגני מהרשת של הפעילים; היא מואשמת במתן סיוע לוגיסטי ובתיאום זוויות שונות של ההברחה עבור בעלה. מנגד, האפשרות הפרשנית־מודיעינית מביטה על קרישינובה בזווית רחבה בהרבה. נוכחותה של אזרחית זרה בלב מערך ההברחות הרגיש ביותר של חיזבאללה מעידה לכאורה על שימוש של הארגון בקשרים משפחתיים בינלאומיים להסוואת פעילות פיננסית או לוגיסטית מחוץ ללבנון. פרשנים מסוימים אף מעריכים כי הכללתה בתיק נועדה לייצר מנוף לחץ דיפלומטי או להציג את זרועו הארוכה של הארגון. כך או כך, היא מעניקה לתיק נפח בינלאומי.
לוחמת גרילה
הדרמה הזו מתחוללת ערב סיבוב לחימה פוטנציאלי נוסף, ישיר ומתוח בין מדינת ישראל לרפובליקה האסלאמית של איראן. בטהרן מביטים בדאגה על ההתפתחויות בביירות. חיזבאללה היה מאז ומתמיד קו ההגנה הקדמי של איראן, זרוע התגובה האסטרטגית, שנועדה להרתיע את ישראל ולגבות ממנה מחיר במקרה של תקיפה באיראן. ואולם תפיסת המשאית והגשת כתבי האישום חושפות פגיעה עמוקה. היכולת הלוגיסטית של הארגון להניע אמצעי לחימה וחומרי חבלה בתוך לבנון נפגעה, לא רק בשל תקיפות צה"ל אלא גם בשל ההתקוממות הפנימית של מוסדות המדינה הלבנונית, המסרבים לשמש עוד כבני ערובה.
הלחץ הבינלאומי על ביירות להמשיך בקו החוקי הנוקשה – עצום. שיחת הטלפון הדרמטית שהתקיימה השבוע בין מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו לנשיא לבנון ג'וזף עאון הבהירה כי הממשל בוושינגטון רואה בתיק זה מבחן עליון לריבונותה ונחישותה של ממשלת לבנון. ארה"ב הבהירה כי המשך הסיוע הכלכלי לצבא לבנון מותנה בכך שמערכת המשפט לא תיכנע לאיומי חיזבאללה ושחומרי הנפץ יוחרמו מהארגון לצמיתות. המטרייה הדיפלומטית הזו מעניקה לנשיא עאון ולראש הממשלה סלאם את האומץ לעמוד איתן ולא למצמץ.
מהבחינה הישראלית, התמונה המצטיירת מתוך סעיפי כתב האישום המפורטים היא בעלת ערך מודיעיני רב. הניסיונות של חיזבאללה להזרים כמויות עצומות של חומרי נפץ פלסטיים מעידה על כך שהארגון משנה את קומפוזיציית הלחימה שלו, מההבנה שהמערך הרקטי והטילי שלו ספג מכות קשות, וכי יכולתו לנהל מלחמה קונבנציונלית מלאה מהדרום מצטמצמת והולכת. בהתאמה, הארגון נערך ללוחמת גרילה מבוזרת, אכזרית ומתוחכמת, המבוססת על מטעני חבלה קטלניים ופיגועי איכות ממוקדים. בנוגע לבקעת הלבנון, הלקח המרכזי הוא שהיא ממשיכה לתפקד לא רק כאזור קליטה לחומרי נפץ המוברחים מסוריה, אלא כמרכז ייצור והרכבה מקומי שבו חומרי חבלה גולמיים הופכים למטענים ייעודיים. המשמעות היא שייבוש קווי האספקה בדרום אינו מספיק.
איראן מצפה מחיזבאללה להמשיך לפעול כזרוע ההרתעה המרכזית שלה ולהפעיל תגובה מסיבית נגד ישראל כשיורו לה, ואולם כתב האישום הנוכחי משבש קשות את התוכניות הללו. ויחד עם זאת, עבור כוחות צה"ל הפועלים בתוך לבנון, המצב הזה דווקא מחדד ומעצים את האתגר המבצעי בשטח.
עוד כתבות בנושא
