המלחמה שינתה את נקודת המוצא של קורס מפקדי הפלוגות. רבים מהחניכים מגיעים לאחר תקופות לחימה ממושכות, חלקם לאחר שאיבדו חברים ומפקדים, ואחרים לאחר שהתמודדו עם משימות מורכבות, הצלחות וכישלונות. עבור מפקדי הצוותים במלפ"ק - המרכז להכשרת פיקוד קרבי, האתגר הוא לא רק להקנות להם ידע מקצועי, אלא גם לעזור להם לעבד את הניסיון שצברו ולהפוך אותו לכלי פיקודי.
צילום: דובר צה"ל
אל"מ יעלי קורנפלד בן ישי, מח"ט 205 ומפקד צוות בקורס, מתרשם במיוחד מהשילוב בין הבשלות שהחניכים מביאים איתם לבין הנכונות שלהם ללמוד. "זה דור צנוע מאוד, שמבין את ה'למה' בצורה הכי אמיתית שיש. דור שמבין את האחריות שלו ורוצה ללמוד את המקצוע הצבאי עד הקצה האחרון. מצד שני, הוא מביא איתו ניסיון קרבי משמעותי ובגרות של מפקדים צעירים שכבר חוו אובדן של לוחמים, חברים ומפקדים, משימות מורכבות, הצלחות גדולות וגם התמודדות עם כישלונות. אני מתרשם שהמלחמה היא מסננת משמעותית. מי שמגיע עכשיו רוצה להוביל, להנהיג ולהגן על עם ישראל. זה דור של שליחות גדולה, שמבין את ה'למה', ובעיקר דור בוגר ובשל מאוד. ועם כל הניסיון הזה, החניכים מגיעים צנועים ורוצים ללמוד. אולי היינו חושבים שהם יגיעו מעט שחצנים, כי הם כבר חוו לא מעט, אבל זה לא מה שאנחנו רואים".
אל"מ יוני דהן, מח"ט 5 ומפקד צוות אף הוא, מזהה אצל החניכים מאפיין נוסף: היעדר ציניות, לצד רצינות רבה ביחס למקצוע הצבאי. "מה שבולט לי במיוחד הוא חוסר הציניות. הם מתייחסים בחרדת קודש ללימוד המקצוע הצבאי, שאותו כבר חוו בשדה הקרב, ומבינים את גודל האחריות שמונחת על הכתפיים שלהם. אנחנו מסיימים את לוח הזמנים בשעות הערב המאוחרות, ואני מגיע באמצע הלילה ורואה חניכים בכיתה, לומדים, עוברים על מצגות ומתכוננים לתרגילים. הם חוזרים עם שאלות, מתקשרים, מתעקשים ומתווכחים, כי חשוב להם להתקדם, להעמיק ולשלוט באומנות המלחמה".
הכי מעניין
צילום: דובר צה"ל
עבור דהן, שמפגשיו עם החניכים משלבים גם זיכרונות מהלחימה, החיבור בין הכיתה לשדה הקרב הוא מוחשי במיוחד. "יש בקורס הזה קצינים שהיו אצלי חיילים במסלול, נלחמו בכפר עזה, בעוטף ובבארי בשבעה באוקטובר, ומשם צמחו לקורס קצינים. הם נלחמו גם במהלך קורס הקצינים בבה"ד 1, חזרו לשדה הקרב בתפקידים שונים, וכעת יוצאים לקורס מ"פים לפני שהם חוזרים ליחידות שלהם, שנמצאות בלחימה. אחת החוויות שזכורות לי במיוחד היא שיעור שבו הבאתי דוגמאות מקרבות שהשתתפתי בהם בג'באליה בתחילת המלחמה. סיפרתי על טנק שנפגע ועל חילוץ שביצעתי, ופתאום אחד החניכים, שריונר, אומר לי: 'יוני, בקרב הזה שאתה מספר עליו, אתה חילצת אותי. אני הייתי הטנקיסט שהוצאת מהטנק'. פתאום אתה רואה את החיבור בין בית הספר וההכשרה לבין שדה הקרב. אלה אנשים שחזרו ממש עכשיו מהלחימה, ויש בחיבור הזה עוצמות גדולות. מבחינתנו, כמפקדים, זו זכות לתת להם מהניסיון שלנו כמפקדי חטיבות, אבל גם להיות עבורם אוזן קשבת ולעזור להם להתמודד עם משברים, קשיים והתלבטויות שהמלחמה מביאה איתה".
הניסיון המבצעי של החניכים מקבל ביטוי גם במפגש בין קצינים בשירות סדיר לבין אנשי מילואים. אלה מגיעים לקורס בשלבי חיים אחרים, לעיתים אחרי תקופות שירות ממושכות ובמקביל לאחריות על משפחות ועבודה אזרחית. לצד הקושי, שני המפקדים רואים בשילוב הזה יתרון מקצועי.
עוד כתבות בנושא
אל"מ קורנפלד בן ישי מתאר את המפגש בין שתי הקבוצות כחלק משמעותי מההכשרה. "יש משהו יפה בשילוב הזה. כשאנחנו מנתחים קרבות, למשל את הקרבות בנחל עוז ואת האופן שבו הגנו בשישה באוקטובר לעומת האופן שבו מגינים היום, אפשר לבחון את הרמה המקצועית, את המנהיגות ואת הערכים. אנחנו מביאים את הניסיון שלנו כמפקדי גדודים וכמפקדי חטיבות, והחניכים מביאים ניסיון משמעותי משלהם. בתקופה הנוכחית, כשהמילואימניקים מגיעים לכל כך הרבה ימי שירות ובכל זאת מתייצבים גם לקורס, זה כמעט נס. הם מבקשים שנתייחס אליהם בדיוק כמו לסדירניקים, ואפילו שנקשה עליהם יותר. יכול להיות שזה נובע מהרצון להוכיח את עצמם, ויכול להיות שהם פשוט מבינים היטב את האחריות המוטלת עליהם. לרבים מהם יש ילדים ומשפחות. השילוב בין סדיר למילואים תמיד היה קיים, אבל אחרי שנים שבהן כולם נלחמים כתף אל כתף, הוא מקבל חשיבות נוספת".
אל"מ דהן מדגיש כי הלמידה פועלת לשני הכיוונים: קציני המילואים מביאים לעיתים חשיבה יצירתית ופחות דוגמטית, ואילו קציני הסדיר תורמים להם מהידע ומהניסיון שצברו במסגרת השירות. "המפגש מאפשר הפריה הדדית. אנחנו רוצים לגדל מפקדי יבשה שמכירים גם את עולם המילואים, והמפגש הזה מעשיר את שני הצדדים".
אלא שהעומס המוטל על אנשי המילואים מחייב גם התאמות בהכשרה. לכן, במלפ"ק מוקמת בימים אלה מגמת "בן־ארי", בהובלת אל"מ דהן, שתכלול ארבעה צוותים ייעודיים לקורס מ"פים במילואים. הקורס ייפרס על פני כחצי שנה, במתכונת מרווחת יותר, שתאפשר לחניכים להמשיך בחייהם האזרחיים ובמקביל להשלים את ההכשרה. "הרעיון הוא לתת להם את הידע המקצועי הבסיסי הנדרש ממפקד פלוגה, כמו בקורס הרגיל, ולהוסיף תכנים המותאמים לעולם המילואים ולאתגרים הייחודיים שלו", מסביר דהן. "אנחנו מבינים שיש צורך גדול בשטח, ולכן בונים מענה שיאפשר לאנשי המילואים להתקדם מקצועית בלי להתעלם מהעומס שהם מתמודדים איתו".
הקורס החדש לא ינתק את החניכים מעמיתיהם בשירות הסדיר. במועדים מסוימים הם ישתלבו עם הקורס הרגיל, בעיקר בסדרת השטח ובתרגילים, כדי לשמר את המפגש המקצועי בין שתי הקבוצות.
אחד השינויים המרכזיים בהכשרה הוא שילוב לקחים מהמלחמה ומקרבות שהתרחשו בשנים האחרונות. המטרה אינה רק ללמד את החניכים כיצד נלחמו הכוחות בעבר, אלא להכין אותם להתמודדות עם האתגרים המבצעיים הבאים. "אנחנו מלמדים תחקירים מהשבעה באוקטובר ואת הלקחים שלהם, לצד תכנים שעוסקים בהסתגלות לשינויים בשדה הקרב ובהתאמת הכוחות לאתגרים מבצעיים", אומר דהן.
"בין השאר, אנחנו עוסקים בהתמודדות עם רוק"ק, רחפנים וכלי טיס בלתי מאוישים, ובאתגרים נוספים שהקצינים עשויים לפגוש כשהם חוזרים לשטח. אנחנו לוקחים קרבות משמעותיים מהשנים האחרונות ומשתמשים בהם כדי להוסיף נדבך שלא היה בעבר". לדבריו, הקושי הוא לשמור על רלוונטיות של ההכשרה בעולם שבו שיטות הלחימה והאתגרים משתנים כל הזמן. "כשמלמדים את אומנות המלחמה, צריך להתכונן לקרב הבא ולא רק לקרב שהיה. זה אתגר של כל בית ספר למלחמה בכל צבא. היתרון שלנו הוא החיכוך המתמיד עם האויבים בגבולות, שמחייב אותנו להישאר בלמידה מתמשכת ולהכיר את ההתפתחויות בגזרות".
תפקידו הכפול של דהן כמח"ט וכמפקד צוות בקורס מאפשר לו להביא לכיתה לקחים מהשטח כמעט בזמן אמת. "בקורס הראשון שלי פה, יצאתי עם החטיבה לרפיח, במבצעי מרכבות גדעון א' וב', ומיד אחר כך חזרתי להדריך. בהמשך הייתי עם החטיבה חודשיים בסוריה ועוד חודש בלבנון, ושוב חזרתי לכיתה עם התובנות המבצעיות ועם האתגרים שפגשנו. כך אפשר ללמוד מהלחימה כשהדברים עדיין טריים. זו רוטינה של מח"ט שנלחם ומח"ט שמלמד, ספרא וסייפא. יש ערך גדול בכך שמי שנלחם הוא גם מי שמלמד. כך מצמצמים את הפער בין מה שמלמדים בכיתה לבין מה שנדרש לבצע בשטח".
עוד כתבות בנושא
קורנפלד-בן ישי מחלק את הלמידה מהמלחמה לשלושה צירים: דמויות מופת, לקחים מקצועיים ועולמות הרוח והערכים. "במהלך הקורס אנחנו מביאים כמעט מדי שבועיים דמויות מופת, מ"פים ומג"דים בסדיר ובמילואים, שמספרים את הסיפור שלהם מהשבעה באוקטובר ומהלחימה. החניכים מקבלים מהם לא רק לקחים מקצועיים, אלא גם הרבה רוח ודוגמאות למנהיגות. הציר השני הוא הלקחים הפרקטיים: מה קרה בלחימה, מה עשינו טוב, מה עשינו פחות טוב ולאן צריך להתקדם. זה כולל את עולם התת־קרקע, את ההתמודדות עם רחפנים וכלי טיס בלתי מאוישים ואת הקרב המשולב. הציר השלישי הוא עולם הרוח". אחד הביטויים הבולטים לציר האחרון הוא מסע "משבר לתקומה", הנמשך יומיים וחצי וכולל אתרי קרבות בעוטף עזה, ביקור ביד ושם וסיום בהר הרצל. המסע עוסק במנהיגות בשבעה באוקטובר, בכישלונות ובהתמודדות שבאה בעקבותיהם, ועד למציאות שבה נמצאים הכוחות כיום. מבחינת קורנפלד בן ישי, השילוב בין שלושת הצירים הוא שמאפשר למפקד להבין לא רק כיצד לבצע משימה, אלא גם איזו דמות מפקד עליו להיות.
לצד הלקחים המקצועיים, שני המפקדים מזהים שינוי באופן שבו החניכים מתבטאים ומתנהלים מול המערכת. הם אינם בהכרח חצופים יותר, אלא בטוחים יותר ביכולתם להטיל ספק, להתווכח ולהציע דרכי פעולה אחרות.
"אני חושב שאפשר לקרוא לזה היום תעוזה בחן", אומר קורנפלד בן ישי. "הם כבר חוו דבר או שניים, אבל הניסיון לא גרם להם להיות יהירים. הם באים צנועים, ובו בזמן בטוחים בעצמם וביקורתיים מאוד. הם מעזים לומר את שעל ליבם, ואנחנו מעודדים את זה, גם בוויכוח המקצועי וגם בתרגילים ובשיטות שהם בוחרים לבצע בהם את המשימה. אני לא מזהה בזה חוסר משמעת, אלא פלפליות, נועזות וביטחון עצמי".
דהן מדגיש כי הביקורתיות אינה מסתכמת בחופש להתווכח בכיתה. מבחינתו, היא חלק מהיכולת לפקד ולהפעיל שיקול דעת בשדה הקרב. "אנחנו מעודדים את החניכים להיות ביקורתיים כלפי עצמם, כלפי איכות הביצועים שלהם בקורס ובלחימה, אבל לא פחות מכך גם כלפי מפקדיהם וכלפי המסגרת כולה. אנחנו רוצים להצמיח מפקדים אמיצים בשדה הקרב, וגם אמיצים ביכולתם להביע דעה מול דרג ממונה ולערער על מוסכמות כשצריך. כמובן, במידה, בצורה ובהקשר הנכונים".
הדגש הזה מתבטא גם באופן שבו מועברים השיעורים. לדברי קורנפלד בן ישי, בחלק מהתכנים מתקיימים דיונים מכוונים שבהם מוצגים שני צדדים של סוגיה, כדי שהחניכים יתרגלו הן לגבש עמדה והן להעביר אותה באופן משכנע. "אנחנו עובדים על שני דברים: היכולת להביע דעה והיכולת להעביר מסרים כמפקדי פלוגות. גם עולם המילואים תורם לכך, ומלמד את הדור הצעיר מה שאנחנו מכנים בצבא 'אומץ לב אזרחי'. זה אומץ שלא נדרש בו להתמודד עם ירי, אבל לפעמים להביע דעה קשה יותר מלהסתער".
האם מדובר בשינוי לעומת ההכשרה בעבר? קורנפלד בן ישי מסייג: "אני לא חושב שאפשר לומר שזה לא היה קודם. לפני השבעה באוקטובר לא היינו מפקדים בקורס, ולכן אני לא יכול להשוות מניסיון אישי. אני כן יודע לומר שהיום אנחנו שמים על כך דגש ומחבקים את זה".
"גם כשהיינו חניכים דיברו על זה, אבל לא באמת הובנה החשיבות", מציין דהן, "היום אנחנו, כמפקדים בכירים, מבינים עד כמה חשוב להיות ביקורתיים קודם כול כלפי עצמנו, ואחר כך כלפי המערכת והמסגרת כולה. זה לא עיקר הקורס ולא מחליף את ההכשרה המקצועית, אבל זה מרכיב חשוב בתהליך ההתבגרות של הקצינים שהופכים למפקדי פלוגות".
עוד כתבות בנושא
אחרי תקופה ממושכת של לחימה עצימה, נדרשים הכוחות להתאים את עצמם גם למשימות ביטחון שוטף בגזרות השונות. עבור מפקדי החטיבות, המעבר אינו מבטל את תחושת האחריות, ולעיתים אף מחדד אותה. קורנפלד בן ישי מתאר תחושת נחיצות גבוהה בקרב לוחמי חטיבה 205, ובהם הגדוד שמגויס כעת לגזרת סוריה ונפרס מהר דב ועד דרום רמת הגולן. "יש להם תחושה שאין אחרים מלבדם. כשאנחנו נמצאים במרחבי האבטחה, יש להם משמעות מבצעית, ומישהו צריך להיות בנקודות האלה. אני רואה את זה גם אצל החניכים בקורס. היו כאלה שבשבועיים האחרונים ניסו לקצר את הקורס או לנצל את סופי השבוע כדי להתחיל חפיפות בגזרות, להכיר את השטח ואת האנשים ולהשתתף בנהלי הקרב. הם רצו להגיע מוכנים ליום שבו יקבלו את הפיקוד על המסגרת שלהם. במקרה שלנו, זה קרה שלוש שעות אחרי טקס הסיום. הם הבינו את האחריות שלהם ורצו לממש אותה על הצד הטוב ביותר".
"אנחנו נמצאים כבר שלוש שנים בעומס, אבל אסור להתרגל למצב הקיים", אומר דהן, "אנחנו לא יכולים לדעת לאן הדברים יתפתחו, ובשכונה שבה אנחנו חיים זה יכול ללכת להרבה כיוונים. אנחנו חייבים לשמור על רמת מוכנות גבוהה, כי את האויב שלנו לא מעניין כמה זמן אנחנו כבר בעומס. אם הוא יאתגר אותנו, אנחנו צריכים להיות מוכנים".