אח"י "דרקון", הצוללת השישית של חיל הים והשלישית מדגם "דולפין" AIP, תגיע מחר (חמישי) לישראל לאחר מסע של כ-8,000 קילומטרים מגרמניה.
עוד כתבות בנושא
הגעתה מסמנת את השלמת הדור השני של צוללות חיל הים, אך במערכת הביטחון רואים בה גם חלק מתהליך רחב יותר: הרחבת הפעילות של חיל הים לזירות רחוקות וגיבוש תפיסה חדשה להתמודדות עם האיומים במרחב הימי. "זאת צוללת עם יכולות חסרות תקדים", אומר בכיר בצה"ל על הצוללת החדשה.
אח"י "דרקון" נבנתה בגרמניה במשך יותר מ־12 שנים, ולאחר מכן עברה חודשים של ניסויים והכנות לקראת הגעתה לישראל. אורכה הוא 74 מטרים, והיא גדולה בכ־30% מצוללות הסדרה הקודמת. הדגם מצויד במערכת הנעה בלתי תלויה באוויר (AIP), המאפשרת לצוללת לייצר אנרגיה ולהטעין את המצברים במהלך שהייה ממושכת מתחת למים, ללא צורך לעלות לפני המים או להשתמש באוויר חיצוני, מה שמעניק לה יותר זמן לשהייה מתחת למים. בצוללת משרתים כ-55 קצינים ולוחמים, וגילם הממוצע עומד על כ־22.
הכי מעניין
הצוללת יצאה מגרמניה ב־1 בספטמבר. היא עברה דרך תעלת קיל, המשיכה לאוקיינוס האטלנטי, חצתה את מצרי גיברלטר ומשם המשיכה בהפלגה חשאית בים התיכון. בסך הכול מדובר במסע של כ־3,800 מייל ימי, כאשר חלק משמעותי ממנו בוצע בצלילה.
צוללת אח"י דרקון בגרמניה | צילום: דובר צה"ל
הפרויקט לווה לאורך השנים במעורבות ישראלית משמעותית. מנהלת פרויקט ישראלית פועלת בגרמניה כבר כ־20 שנה, וקצינים ומהנדסים מחיל הים משתתפים בתכנון, בבנייה ובניסויים. גם צוותי ההשטה של שייטת הצוללות מצטרפים לפרויקט בשלב ניסויי הים ולוקחים חלק בהכנות לקראת מסירת הצוללות. הגעתה של "דרקון" מסיימת למעשה את קליטת הדור השני של צוללות חיל הים. במקביל, בגרמניה כבר נבנות צוללות "דקר", הדור הבא של הצוללות הישראליות.
הדרך לשם לא הייתה חלקה. במהלך הפרויקט נרשמו עיכובים שנבעו, בין היתר, ממגבלות שהוטלו על מעבר הצוללת במים של נורבגיה ודנמרק, גם בשלבים מוקדמים יותר של אימוני הצוות, ותחת דגל גרמניה, זאת בשל האמברגו על מדינת ישראל. דבר זה עיכב בחודשים רבים את סיום הפרויקט. בעקבות זאת החליטו משרד הביטחון וצה"ל לפתח עבור פרויקט "דקר" חלפים רבים באופן עצמאי, במטרה לצמצם את התלות בגורמים חיצוניים.
הזירות החדשות
"דרקון" מגיעה לישראל כאשר חיל הים פועל כיום במרחב רחב בהרבה מזה שבו פעל בעבר. בשייטת 7 מציינים פעילות במהלך המלחמה בארבע זירות חדשות – תימן, איראן, סוריה ומדינות נוספות במרכז הים התיכון. צוללות וספינות טילים פעלו במשך שבועות בים האדום, במרחק רב מישראל, מבלי להתגלות. בצה"ל רואים בנוכחות במרחבים האלה גם אמצעי להקרנת עוצמה, לאיסוף מודיעין ולשיתוף פעולה עם כוחות ימיים של מדינות אחרות.
הים האדום הפך בשנים האחרונות לזירה מרכזית עבור ישראל בעקבות פעילות החות'ים במצר באב אל מנדב. האיום אינו מתמצה רק בירי לעבר ישראל, אלא גם ביכולת לפגוע בתנועת הספנות דרך המרחב עלולה להשפיע על חופש השיט ועל הכלכלה הישראלית והעולמית כאחד.
צוות צוללת אח"י דרקון | צילום: דובר צה"ל
ההשלכות חורגות מהזירה הצבאית. פגיעה מתמשכת בתנועת הספנות באזור הים האדום, עלולה להביא להעתקת השיטה לאזורים אחרים, כמו הים התיכון, דרך שיגורי טילים וכטב"מים לעבר הנמלים מה שיכול להעלות את מחירי הביטוח ולהפוך את ההגעה לישראל לפחות כדאית עבור חברות ספנות.
בצה"ל רואים במרחב הימי חלק מהביטחון הלאומי של ישראל. חלק גדול מהייבוא מגיע דרך הים, בעוד שמאגרי הגז, מתקני האנרגיה וקווי התקשורת של ישראל נמצאים גם הם במרחב הימי, ולכן מותחים ביקורת על הדרג המדיני שלא מתערב במה שקורה מול החות'ים ומסייע לקואליציה של ארצות הברית, סעודיה והאמירויות.
במערכת הביטחון עוקבים גם אחר האיום על תשתיות תת־ימיות. מדינות כמו רוסיה וסין מפתחות, לפי הגורמים בצה"ל, יכולות רובוטיות שמסוגלות לפעול בעומקים גדולים ולהגיע לכבלי תקשורת. בישראל אומרים כי עד כה לא היה ניסיון לפגוע בכבלים הישראליים, אך היו ניסיונות לאתר אותם.
עוד כתבות בנושא
גם נמלי ישראל הם חלק מהמשוואה. נמל אילת, שנפגע במהלך המערכה בים האדום, פועל כיום בכ־30% מהיכולת שלו. במערכת הביטחון מזהים בכך המחשה נוספת לתלות של ישראל בחופש השיט ולצורך בהיערכות לתרחישים שבהם תנועה ימית נפגעת.
התרחבות הפעילות הישראלית מתרחשת במקביל להתחזקותן של זרועות ימיות באזור. בצה"ל עוקבים במיוחד אחר בניין הכוח של טורקיה, שמפתחת את צי המלחמה שלה באופן שיטתי ומרחיבה את פעילותה גם מחוץ למרחב הימי הקרוב אליה – יש לה 12 צוללות פעילות, 2 בבנייה כשתהתכנון הוא להגיע ל-18 צוללות, יש להן 17 פריגדות ועוד יותר קורבטות והיא כיום המדינה השנייה בגודלה בנאט"ו.
ההתפתחויות האלה מצטרפות למרוץ הצטיידות עולמי. לרוסיה, סין וארצות הברית יש יותר מ-60 צוללות, למצרים יש 8 צוללות, לטורקיה 14 (כולל השתיים שבבנייה), ליוון יש 9 צוללות, לנורבגיה 6, להולנד 4, לגרמניה 6, לאיטליה 8, לצרפת 10 ולבריטניה 11 צוללות.
יש מרוץ הצטיידות מטורף בחיל הים בכלל ובתחום הצוללות בפרט. גם צבא ארצות הברית מבין שהצוללות שלו היו קצת גדולות מדי לצורך הרלוונטי, והוא גם פועל להקטין אותן. מבחינת ישראל, המשמעות היא הצורך להתאים את בניין הכוח למציאות שבה הים הופך לזירה מרכזית ואסטרטגית יותר, ולא רק לזירה שבה מגינים על החופים.
צוללת אח"י דרקון | צילום: דובר צה"ל
על רקע השינוי הזה החל חיל הים בחודש מאי האחרון בגיבוש תוכנית אסטרטגית חדשה למרחב הימי. העבודה נעשית בשיתוף המל"ל, אנשי אקדמיה וקציני צבא בהווה ובעבר, ומטרתה לבחון את הפער בין החשיבות הגוברת של המרחב הימי לבין המענה הקיים. התוכנית עדיין נמצאת בתהליך גיבוש, אך עיקריה כבר הוצגו לרמטכ"ל, לשר הביטחון ולראש הממשלה. לפי הגורמים המעורים בתהליך, המטרה היא להביא לכך שבשנים הקרובות ישראל תרחיב משמעותית את יכולותיה במרחב הימי. התכנית הסופית תוצג לקראת סוף 2026.
בין הכיוונים שנבחנים: בניית תשתיות מודיעין מתקדמות, הרחבת יכולות האיסוף והסיור האווירי, שיפור יכולת הפגיעה החשאית באויב, חיזוק יכולות הלוחמה הימית והתאמת סדר הכוחות למשימות. חיל הים מתכנן גם להרחיב את השימוש בכלים בלתי מאוישים. בין היתר מדובר בכלי שיט חצי־אוטונומיים, שלפי התוכנית אמורים להפוך בתוך עשור לכלים אוטונומיים לחלוטין. בנוסף מתוכננת קליטת ספינות "רשף", הארכת חיי "ניריות" וסער 6 והמשך הצטיידות בצוללות "דקר".
במקביל, בחיל הים מתכננים לחזק את ההגנה על גבולות המדינה. למפרץ אילת הוחלט להעביר כלי שיט נוספים מסוג "דבורה", כך שבאזור יפעלו שישה כלי שיט. נבחנת גם יכולת של כלי שיט תת־ימיים לסרוק את קרקעית הים באמצעות סונאר, לצד שימוש ברחפנים בביטחון השוטף.
צוות צוללת אח"י דרקון | צילום: דובר צה"ל
במערכת הביטחון מדגישים כי בניית כוח ימי היא תהליך ארוך, בעוד שהאיומים משתנים במהירות. לכן, לצד הצטיידות בצוללות ובספינות, נדרש גם פיתוח מהיר של יכולות מודיעין, אוטונומיה, איסוף ותקיפה. "כיום אנחנו בהלימה מול האתגרים, אבל אנחנו צריכים להתקדם ולזוז מהר יותר", אומר גורם ביטחוני.
התוכנית האסטרטגית החדשה אמורה להציג את הכיוון של חיל הים לשנים הקרובות. במקביל, "דרקון" מסמנת את השלמתו של פרק אחד בבניין הכוח, והמעבר לדור הבא, עם צוללות "דקר" ועם ניסיון להתאים את חיל הים למציאות שבה המערכה אינה נעצרת בקו החוף.
עוד כתבות בנושא
