זה נשמע קצת מטורלל, אבל עד לפני חודשיים רחפן עוין שהיה עובר את הגבול לישראל ומבריח חומרי נפץ ואמצעי לחימה כבדים היה מוגדר כאירוע כלכלי של עבירת מכס. תקראו את זה שוב – הברחות אמל"ח (וגם סמים) בכמויות עצומות היו לא יותר מעבירה כלכלית. ואם זה רק עניין כלכלי, אז גם לא ממש אפשרי להכניס את השב"כ כדי למגר את התופעה האסונית הזו. מדי פעם השב"כ כן השקיף על הנושא, ואולי אף התערב פה ושם, אבל זה היה רחוק ממה ששירות ביטחון כללי אמור לעשות עם סכנה מיידית לביטחון המדינה. וכן, מדובר על סכנה מיידית. אם מחר בבוקר חמאס רוצה להשתמש באחת השלוחות הבדואיות שלו בסיני ולשלוח דרכן רחפן עם עשרות קילוגרמים חומר נפץ, ובתוך שניות להפיל אותו על גן ילדים ביישוב שלומית, הוא לגמרי יכול. ייתכן שהוא אפילו מסוגל לעשות את זה ישירות מעזה, למרות מצבו הקשה שם.
הדברים נכונים גם למוקדים מסוימים ביהודה ושומרון וגם בקרב גורמי טרור במגזר הערבי בתוך "ישראל הקטנה". אם בעבר היינו אומרים שלאויב יש רצון אבל חסרה לו היכולת, היום זה השתנה. היכולת קיימת, נשאר רק לקבל את ההחלטה. חלק מהדברים שייכתבו כאן נחשפו לאחרונה בדיוני הקבינט וחלקים אחרים נאמרו בתוך הדיונים הסגורים של ועדת החוץ והביטחון. השורה התחתונה שעולה מכל הדיונים האלו היא שפתרון עדיין אין. דבר נוסף שחסר הוא הסתערות של כל גורמי המקצוע על הסכנה הקיומית הזאת.
עוד כתבות בנושא
כבר היום עוברים אלפי רחפנים מעל בתי התושבים וגני הילדים של היישובים שלומית, נווה ובני־נצרים שנמצאים בגבול מצרים, דרומית־מזרחית לחלק הדרומי של רצועת עזה. פתרון לבעיה הלאומית הזו, שהחדירה עד היום כמויות בלתי נתפסות של חומר נפץ ושל אמל"ח כבד ליישובי הבדואים בנגב, הוא כה רחוק עד שלאחרונה הוזמנו לדיון בוועדת החוץ והביטחון נציגי חברות פרטיות שהתבקשו לעזור ולהציע רעיונות מקוריים למיגור התופעה. גם חברות ממשלתיות כמו אלביט, רפאל והתעשייה האווירית נכחו שם. בדיון התברר שוב שמדינת ישראל מתמקדת כל השנים בניסיון להתמודד עם איומי האויב רק באמצעים הגנתיים.
הכי מעניין
בזה אחר זה הציגו נציגי החברות את הפתרון שלהם לבלימה, עצירה או חסימה של מבול הרחפנים. כל גורמי המקצוע, כולל אלו שמטעם המדינה, לא התייחסו בכלל לניסיון להגיע למוקד הבעיה עצמו ולאפשרות לגדוע את המקור. אחד הפתרונות שהזכירו נציגי הצבא בוועדה דיבר על הגבהת הגדר כך שתפגע בסיב של הרחפן. נסביר לרגע מה הכוונה – הרי הרחפן הבעייתי ביותר, שגם מאתגר את כוחות צה"ל בלבנון, הוא דווקא מהסוג הפרימיטיבי והלא מתוחכם, שמחובר אליו סיב ארוך שמגיע עד למשגר. אם הגדר תהיה גבוהה מספיק ויהיו לה פסים חדים הסיב פשוט ייקרע, והרחפן ייפול. עזבו רגע את השאלה אם הפתרון יועיל או לא, המחשבה ששוב זו הגדר המפורסמת שעליה אנחנו משליכים את יהבנו שתעצור את גלי הטרור של האויב, מעידה כאלף עדים שלא למדנו כלום. פתרון אחר שהוצג דיבר על שבירת הסיב בדרך אחרת. כלומר, כל התפיסה היא הגנתית.
כמה מחברי הכנסת שנכחו בדיון הסגור נזכרו איך אריק שרון, כראש ממשלה, ביקש מדן מרידור ב־2003 להשלים את תפיסת הביטחון של ישראל. מרידור והוועדה שבראשה עמד חזרו עם מסמך שנקרא "רגל ההגנה". מאז הרגל הפכה לשתיים ובהמשך לגוף כולו, עד שגם הראש חושב ומדבר רק על הגנה.
תקציבי עתק הושקעו עד היום באינספור מערכות הגנה, כל גבול והאמצעים שלו. רק כדי להבין את גודל המחדל, החלטת ממשלה שעסקה בטיפול בנושא הרחפנים אושרה בשנת 2017. כבר אז ארגון הטרור דאעש השתמש ברחפנים, ולכולם היה ברור שמכאן והלאה זה רק ילך ויתגבר. בין 2017 ל־2023 בקושי עשו משהו, כשמערכת הביטחון גוררת רגליים והדרג המדיני לא דוחף את המערכת לפעולה. ואז הגיעה המלחמה, ודברים החלו לזוז מעט, אחרי האסון הנורא. זה התחיל ביוזמה אישית של לוחמים שקנו רחפנים בעלי אקספרס במאות שקלים וציוותו אותם לגדוד. בהמשך גם הגיעו התרומות. אבל הכול נעשה באופן לא מסודר ולא מערכתי. וגם היום, כמעט שלוש שנים אחרי, המצב רחוק מלהיות משביע רצון. אפשר היה להניח שבשלב הזה לכל גדוד מתמרן כבר יהיה גדוד רחפנים מקביל שצמוד אליו. מדינה שנלחמת כבר שלוש שנים ברציפות, בכמה זירות במקביל, הייתה אמורה להיות ראשונה בתחום ולהוביל אותו. בפועל זה לא המצב, בהגנה ובהתקפה כאחד. בדיון בוועדה כל חבר כנסת לקח את זה לכיוון הפוליטי שלו. "המחדל הוא של הממשלה", האשימה ח"כ אפרת רייטן ממפלגת הדמוקרטים. ח"כים בקואליציה טענו שהצבא נושא באחריות. בשורה התחתונה, בכל חודש חוצים את הגבולות שלנו אלפי רחפנים.
ילדים בשירות הטרור
הסיבה שעד היום לא פגע רחפן נפץ בגן ילדים היא שארגוני הטרור החליטו שעדיין לא. הם מתמקדים כרגע בתהליך הרסני בהרבה, של מילוי כפרי הבדואים בדרום בנשק. מדובר על מאות אלפי כלי נשק שכבר נכנסו פנימה, מספרים בגודל של צבא, לא של עולם פלילי. בדו"ח האחרון של המשטרה שהוצג בוועדת החוץ והביטחון דווח על עשרות מקלעי מאג שהוברחו עד היום. מאג לא הופעל מעולם בשוד פלילי וגם לא באינספור החיסולים שמתרחשים בין הכנופיות הערביות. לשם כך מספיק רובה או אקדח. האויב ממלא את השכונות הערביות בישראל בכלי נשק עצומים, בכמות ובאיכות. כל גורמי המקצוע בוועדה לא חלקו על הטענה שאם ארגוני הטרור היו רוצים להפיל רחפן נפץ ביעד כלשהו הם יכלו כבר מזמן. מספיק רחפן שנושא 50 קילו חומר נפץ. לא צריך יותר מזה כדי לגרום לאסון. אין שום בעיה לעשות את זה מסיני, מעזה, מג'נין וגם מאום אל־פחם, אם רק מחליטים.
לאחרונה הועברו שני מיליארד שקלים מסעיף הרזרבה בתקציב המדינה לטיפול במכת הרחפנים, לאחר שהוצגו לראש הממשלה נתניהו כמה פתרונות שנבחנים בנושא. אבל כמו שאמרנו, כל הפתרונות מתמקדים בהגנה. סיפור הגדר בעזה זועק מכל פינה. על כל מטר גדר שנבנה ברצועה נחפרה מנהרה מתחת ועובר רחפן מעל, והם זולים בהרבה מעלות הגדר. בדומה לעלויות של טיל הקסאם בזמנו מול מיירט כיפת ברזל. אלף דולר מול 60 אלף דולר. הטכנולוגיה של הרחפנים אמנם חדשה אבל גם זולה ונגישה.
אחד הגילויים החדשים בסיפור הרחפנים הוא הילדים. ילדים ביישוב הבדואי ביר־הדאג' הפכו למפעילי רחפנים. כך התגלה בדיון שקיימה ועדת משנה של הוועדה לביטחון לאומי בכנסת, שאליו הגיעו נציגי השב"כ. מבריחי הנשק משתמשים בכוונה בילדים בני 14־15, בידיעה שהרבה יותר קשה לעצור אותם. הם אפילו לא צריכים לצאת מביר־הדאג' כדי להטיס את הרחפן. ואם תנסה לעצור את הקטין, מה הוא בסך הכול מחזיק ביד? שלט של רחפן. זה לא נשק. וגם אם היום התקדמנו קצת ואיכשהו משייכים בין השלט לרחפן, הקטין אומר שהוא מצא את השלט בדרך, וברוב המקרים נאלצים לשחרר אותו. ח"כ עמית הלוי מהליכוד ביקש מהשב"כ להציג לכנסת דו"ח שמפרט בכמה ילדים מדובר, אך עד לרגע זה לא התקבל הנתון.
עוד כתבות בנושא
הזכרנו בהתחלה שעד לאחרונה השב"כ בכלל לא החזיק במנדט רשמי לעסוק באירוע. מה ששינה את המצב לפני חודשיים היה החוק של ח"כ הלוי (שגם אילץ את הממשלה להביא חוק משלה), שקובע שכל הברחה בגבול נחשבת לעבירת ביטחון, וזה כבר מאפשר לשב"כ להפעיל את הכלים שלו. עד אז טענו שם שזה בכלל לא קשור אליהם, שהרי הברחה בגבול שייכת לפקודת המכס, שהיא נושא כלכלי טהור. מדובר בתפיסה מטורפת בעליל, ועוד אחרי האסון של שמחת תורה בשבעה באוקטובר. לפחות את זה החוק החדש שינה. נציג המל"ל אכן דיווח בדיון בכנסת שראש השב"כ דוד זיני הבהיר בקבינט שהארגון שינה את הגישה ב־180 מעלות והוא עכשיו "על זה" באופן מלא. אך כשהח"כים ביקשו נתונים – כמו כמה רוגלות הותקנו וכמה מעצרים מנהליים בוצעו - כדי להבין בפועל עד כמה שב"כ נכנס לעניין, נציגי אמ"ן ומל"ל הודיעו שלא הגיעו מוכנים וביקשו עוד זמן.
מספיק להסתכל על מה שקורה במלחמה בין אוקראינה לרוסיה כדי להבין לאן הולך גם האזור שלנו. איראן דואגת להציף ברחפנים את לבנון, עזה, יו"ש, עיראק ותימן, וכל מקום שהיא יכולה. המטרה בקצה היא להגיע ללהקות של רחפנים שיכולות לצאת בבת אחת ולהנחית מכות הרס. על זה הזדעק זיני בחדר הסגור והבהיר שמה שהיה לא יהיה עוד. "לא יהיה עוד" זה חשוב, אבל מה עם מה שכבר היה?
פריימריז מול פריימריז
לפני שבועיים חגגו כל המי ומי והיללו תהליך דמוקרטי מושלם של פריימריז לאחר הבחירות הפנימיות שקיימה מפלגת הדמוקרטים. איש לא שאל שאלות קשות על מפקדי ארגזים או על מתפקדים במגזר הערבי שאינם מצביעים למפלגה. גם לא על תקופת אכשרה שאינה נדרשת, כדי לקיים מינימום של מחויבות או ותק במפלגה. ומה לגבי עקרון חשאיות ההצבעה שהושמד באחת בהחלטה לקיים בחירה דיגיטלית דרך הטלפון הנייד? מישהו יודע לבדוק מי הצביע בפועל או מי נכח ליד מי שהצביע בפועל והשפיע עליו? דממה מוחלטת.
שונים מאוד היו הפריימריז בליכוד. בתחילה, כשדווח שאולי לא יהיו בחירות פנימיות, זעקו כולם במקהלה איך הלכה הדמוקרטיה במפלגת השלטון. ואז, כשהיו פריימריז, עברה המקהלה לטעון שבכלל מדובר בהליך רקוב, של התפקדות מאורגנת, ועל איך מוליכים את המתפקדים באף ומחלקים להם טפסים עם המועמדים הרצויים, ועל רשימות חיסול ועוד ועוד. כשחשבו שאחוז ההצבעה יהיה נמוך טענו שנתניהו יאריך את שעות ההצבעה, ודיברו על עוד מניפולציה שעומדת להישלף. ואז, כשההצבעה לא הוארכה והסתיימה במועד המקורי, שאלו בטרוניה את דוברי המפלגה מדוע נמנעה הארכת ההצבעה והאם זה מפני שנתניהו מרוצה מהתוצאות (שעוד לא נספרו). או במילים אחרות, כמו בבדיחה המפורסמת, למה אין לך כובע?
אף אחד לא ידבר על חוכמת ההמונים ועל כך שמתפקדי הליכוד הראו שוב למי שגורם בושות למפלגה ועסוק בצרחות, שהוא מסולק מהרשימה או לכל הפחות הולך אחורה ובוודאי שלא משתדרג למעלה. ידברו על מחסור בנשים, בכיפות סרוגות ובצמחונים. או במילים אחרות, אמור לי מי המפלגה המסוקרת ואומר לך אם הפריימריז שלה הוא כליל השלמות או אם כל חטאת.