זה נשמע אולי קצת פסיכי, אבל היום כבר אפשר לספר שאחרי שחיילי צה"ל הכניסו עשרות טונות חומר נפץ למנהרת הטרור במג'דל־זון בלבנון ורצו לפוצץ אותה, הגיעה ההוראה מלמעלה: חכו עד שייחתם ההסכם בין לבנון לישראל. דמיינו לעצמכם מה עובר בראש של המפקדים בשטח, שיודעים על איזו חבית חומר נפץ הם יושבים, במובן הכי מילולי של המילה, ואסור שהדבר הזה ידלוף החוצה כדי שחיזבאללה לא ינסה לירות לעבר האזור ולפוצץ את כמויות חומר הנפץ העצומות האלה על חיילי צה"ל שנמצאים שם. אירוע מורכב מאוד.

אבל נתחיל מההתחלה. ביום חמישי בלילה, לפני כשבוע, מתכנס הקבינט ומתעדכן שהשיחות שמתקיימות בארה"ב בין נציגי ישראל ולבנון מבשילות ומתקרבות לסגירה. אלא שבמקביל חלק מהשרים מקבלים פניות מחיילים שנמצאים בשטח, בתוך לבנון. בפניות הללו הסבירו החיילים לחברי הקבינט שבתוך אותה מנהרה מפורסמת במג'דל־זון, שכונתה גם "נתב"ג הרחפנים של חיזבאללה", כוחות צה"ל פרסו 90 טונות חומר נפץ. "ואז קיבלנו הוראה שלא לפוצץ", התלוננו החיילים, "וככה זה ממתין".

למה ממתינים? החשש בצד שלנו היה שפיצוץ המנהרה עלול להוביל גם לפיצוץ ההסכם, רגע לפני שהוא נסגר. הקצינים והחיילים שלנו בשטח הבינו שטעות הכי קטנה או התקפה של חיזבאללה על האזור, ולכו תדעו איך כל זה מסתיים. לכולם ישבה בראש התמונה הקשה מהתמרון בעזה, של בתים שכבר מולכדו בכמויות חומר נפץ, ואז הגיע אותו רימון או מטען של חמאס שפוצץ את הבית כשחיילי צה"ל בפנים. ימי ההמתנה להסכם היו ימים מלחיצים לכוחות שישבו במג'דל־זון.

בדרג המדיני אמרו לרמטכ"ל שככל שהדרג הצבאי מעריך שאפשר להמתין, רצוי להמתין. בדרג הצבאי הבכיר העריכו שאפשר לחכות עם הפיצוץ, בעוד חלק מהקצינים שמתחת חשבו שזה לא רצוי ושהסיכון גדול מדי. המתח כאמור היה עצום. התחושה בקרב מקבלי ההחלטות הייתה שממשלת לבנון תלויה על חוט השערה. ושפיצוץ ענק שכזה בדרום לבנון עלול לייצר תגובה מצד איראן או מצד השיעים תומכי חיזבאללה בתוך לבנון, לעורר מהומות, ומי יודע לאן זה היה מתפתח ואיך זה היה מערער את ההסכם שעוד לא נחתם.

צריך להבין שלפי החוקה הלבנונית המסובכת, כדי לחתום על הסכם מדיני נדרשת הסכמתם של לפחות שניים מתוך שלושת ראשי השלטון – הנשיא הנוצרי, ראש הממשלה הסוני ויו"ר הפרלמנט השיעי. הדמות השיעית מתואמת עם חיזבאללה על מלא, ולכן מראש הוא לא אופציה. כדי לוודא שהנוצרי והסוני לא מקבלים רגליים קרות ברגע האחרון, החליטו להמתין עם הפיצוץ. לעומת זאת, אחרי ההסכם, כשכבר ברור מהם כללי המשחק וכאשר לבנון בעצמה חתומה על מסמך שמעגן את זכותה של ישראל להמשיך ולהשמיד תשתיות טרור בדרום לבנון, זה כבר אירוע אחר לגמרי.

וכך היה. ההסכם נחתם אור לשבת, ומנהרת הענק פוצצה כזכור ביום ראשון בערב. מעכשיו זו לא ישראל שמחליטה לבדה להמשיך באיתור והשמדת מתקני חיזבאללה שנמצאים בתוך אזור רצועת הביטחון, אלא זה ההסכם עצמו שקובע שחור על גבי לבן שצה"ל רשאי להמשיך ולפעול בדרום לבנון, רק שהפעם זה גם מגיע עם חותמת רשמית של ארה"ב ולבנון.

"יש שתי נקודות מחלוקת עמוקות מול לבנון שבהן אנחנו לא מוותרים", עדכן ראש המל"ל שמואל בן־עזרא את השרים באותה ישיבת קבינט. "הראשונה נוגעת לשאלה אם ההיערכות החדשה של צה"ל בלבנון תהיה במקביל להתפרקות חיזבאללה, ומול כל צעד שהם יבצעו אנחנו ניסוג אחורה עוד שלב, או שאנחנו לא זזים עד שפירוק חיזבאללה יושלם. והדבר השני נוגע לאזורי הפיילוט".

בלבנון, כידוע, רצו שפיילוט הנסיגה יתבצע מתוך מקומות שבתוך הקו הצהוב, בעוד שאצלנו דרשו שזה יקרה ביחס למקומות שהם מעבר לקו הצהוב. "חיילי צה"ל נסוגו רק משטחים מצפון לקו הצהוב, שאפשר לוותר עליהם, לטובת אזורי הפיילוט", גילה בן־עזרא. אם תרצו, בהשאלה מהעולם הפוליטי, חיילי צה"ל התחפשו לפקידי האוצר שנמצאים בעיצומם של דיוני התקציב, והחלו להכניס עיזים לחדר המו"מ, רק כדי להוציא אותן בהמשך ולהציג זאת כוויתורים וכהישגים לצד הלבנוני.

במילים אחרות, בהסכם שהושג התקבלה העמדה הישראלית ביחס לשתי נקודות המחלוקת: אין נסיגה בשלבים אלא רק אחרי פירוקו המלא של חיזבאללה, ושני אזורי הפיילוט אכן נלקחו לבסוף ממקומות שנמצאים מצפון לרצועת הביטחון.

כשמביאים בחשבון שהסיכוי שחיזבאללה יסכים לפירוקו המלא מנשק דומה לסיכוי שישראל תזכה במונדיאל, מבינים טוב יותר את האמירה של שר הביטחון השבוע על כך שהצבא מתבסס בתוך לבנון ונערך לשהות ממושכת. "מה לגבי הסעיף שהופיע בטיוטה וקבע שהפיילוט לא יתחיל עד שאחרון מחבלי חיזבאללה יעבור מצפון לליטאני?", שאלה השרה אורית סטרוק. "זה מת", הודיע מזכיר הממשלה יוסי פוקס, "זה לא נכנס להסכם".

קהל של אדם אחד

במהלך הדיון ביקש הרמטכ"ל אייל זמיר שוב ושוב שהקבינט יחליט אם הוא בעד להמשיך את הפסקת האש בלבנון. לכאורה על מה יש להחליט, הרי הפסקת האש כבר קיימת. אלא שהיה נראה שהרמטכ"ל מאוד לא אוהב אותה. הוא נזהר שלא לבקש באופן ישיר את ביטולה, אבל הרמזים היו ברורים. זמיר דיבר על כך שבזמן הזה חיזבאללה מתארגן מצפון לקו הצהוב ומייצר איומים, ובכל איום שכזה ישנה התלבטות מחודשת אם פוגעים בו או לא, ובגלל המגבלה האמריקנית לא תמיד מתקבלת החלטה לפגוע. "אתם רציתם את הפסקת האש", פנה לשרים. "זה שלכם, אז תחליטו", הסתכל זמיר לעבר שר הביטחון.

"יש הסכם בין ארה"ב לאיראן שיש הפסקת אש בכל הגזרות, והמשימה שלנו היא לקיים את הפסקת האש בלי לצאת מלבנון וכשאנחנו ממשיכים לסכל את תשתיות הטרור", הגיב השר ישראל כ"ץ, והוסיף: "אבל לדעתי זה לא יימשך הרבה זמן (הפסקת האש בלבנון; ז"ק)". כאשר ראש הממשלה נשאל לפשר אותו גוף תיאום למניעת חיכוך בלבנון, במסגרת ההסכם בין ארה"ב לאיראן, הבהיר נתניהו בתגובה שאין דבר כזה. "התא היחיד שקיים הוא זה שהוקם בהפסקת האש ב־2024, שזה אנחנו מעדכנים את האמריקנים על מה שאנחנו עושים", הסביר. "זה אותו מנגנון דיווח ישיר בין צה"ל לסנטקום (פיקוד המרכז האמריקני; ז"ק) ובין צה"ל לשגריר הישראלי לייטר ולשר החוץ רוביו".

בנקודה הזו עצר נתניהו לרגע, הסתכל על הנוכחים והוסיף עוד משפט, הפעם באנגלית: "זה גם עוזר לשכנע קהל של בן אדם אחד". "קהל של בן אדם אחד" זהו כינויו של הנשיא האמריקני טראמפ. אם תרצו, במשפט אחד טמון כל הסיפור כולו. בעוד שבארצות הברית טראמפ הוא ההצגה עצמה, אצלנו הוא רק הקהל.

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11