אתמול (שני) פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה לאחר פגישתו של רה"מ, בנימין נתניהו, עם נשיא מועצת השלום, ניקולאי מלאדנוב, והשליח האמריקני המיוחד למזרח-התיכון, ג'ארד קושנר. לפי ההודעה, הוסכם להקים שתי קבוצות עבודה: האחת תעסוק בפירוק הנשק ובפירוז רצועת עזה, ואילו השנייה תעסוק בתברואה, באספקת מים נקיים ובנושאים נוספים בתחום בריאות הציבור עבור תושבי עזה, נושאים להם יש השפעה גם על תושבי ישראל, כך נכתב.
ביחס לפירוק חמאס מנשק נכתב בהודעה: "ישראל ומועצת השלום נחושות כי התהליך יהיה מהיר ויושלם לפני תחילת כל עבודות שיקום בעזה".
עם זאת, ה"תברואה" לה תדאג הקבוצה השנייה עשויה לדרוש ריכוז מאמץ הנדסי רחב היקף לשיקום פיזי של תשתיות הביוב והפסולת ברצועת עזה. שיקום מערך התברואה ההרוס ברצועה יחייב הקמת תשתיות, תיקון והחזרה לפעילות של מתקני שאיבת ביוב שנהרסו, שיקום צנרת ביוב הרוסה, הקמה מחדש של מכוני טיהור שפכים, ופינוי שיטתי של הרס ואשפה מהמרחב הציבורי. עבודות מסוג זה עשויות בסבירות גבוהה לדרוש גם הכנסה של חומרים שיכולים לשמש את מערך הטרור של חמאס, חומרי "dual-use", לרצועה.
הכי מעניין
מחבלי חמאס ברצועת עזה | צילום: EPA
לכאורה, אין בכך סתירה: לשכת ראש הממשלה הקפידה להבהיר כי עבודות שיקום לא יחלו לפני פירוק חמאס. אלא שהקמת קבוצת עבודה שתעסוק בפועל בתשתיות מים, ביוב ותברואה בעזה, לצד עבודות תשתית שכבר אושרו בשטח, מעלה שאלה אחרת: האם ההבחנה בין 'תברואה' לבין 'שיקום' אינה הופכת בהדרגה לפורמלית בלבד?
ההחלטה על עבודות התברואה במקביל למאמצי הפירוק מנשק מצטרפת לפרסום מה-9 באוגוסט. אז נחשף כי בשלהי חודש יולי אישרו רה"מ ושר הביטחון, ישראל כ"ץ, להתחיל לקדם עבודות תשתית באזור המכונה "רפיח הירוקה" - שטח במזרח רפיח שנמצא בתוך תחומי הקו הצהוב ובשליטת צה"ל. לא עוד דיון תיאורטי על "היום שאחרי", אלא בעבודת תשתית שכבר אושרה עבור אזור מגורים פלסטיני בשטח שבשליטת ישראל.
עוד כתבות בנושא
באותו יום ממש אמר נתניהו: "רצועת עזה לא יכולה להתחיל שום תהליך של שיקום לפני פירוק מוחלט ופירוז מוחלט של חמאס". עם זאת, לשכת רה"מ לא הכחישה את העניין, אלא טענה שהפרויקט הוא יוזמה אמירתית שהחל כבר קודם, ושהעבודות מפוקחות בידי צה"ל.
לפי הדיווח, העבודות ברפיח מתמקדות בתשתיות שנועדו לאפשר הקמת אזור מגורים לפלסטינים, בעוד קבלנים ופועלים מעזה אמורים לבצע חלק מהעבודות לאחר בדיקה ביטחונית. יצוין כי הכנות ראשוניות לבניית רפיח הירוקה נעשו עוד בשלהי שנת 2025, אך בחודש יולי ניתן האישור להתקדם בתוכנית.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
בתגובה לפרסום על אישור ביצוע העבודות ברפיח הירוקה, אמרה השרה וחברת הקבינט, מירי רגב: "רוצים שעזה תשתקם - בכל אזור מפורז מנשק אפשר להתחיל בתהליך". המשמעות המעשית של הדברים ברורה: לשיטתה של רגב, אין הכרח להמתין לפירוזה המלא של הרצועה, אלא שניתן להתחיל בעבודות שיקום באזורים שפורזו.
מירי רגב. | צילום: אורן בן חקון
לכך יש להוסיף את אישור כניסתו של הכוח הרב-לאומי לרצועה כחלק ממתווה שהוצע מצד מועצת השלום. יחד, שלושת הצעדים – פיתוח תשתיות, הכנת אזור מגורים והכנסת כוח בינלאומי – כבר אינם נראים כאירועים נפרדים, אלא כרכיבים שונים של הסדר חדש ברצועה.
החשש מהאירועים הללו לא התפתח בדיעבד. בדיון הקבינט שבו אושרה כניסת הכוח הרב-לאומי הזהיר ראש השב"כ דוד זיני מפני התרחיש שבו ישראל תמצא את עצמה מקדמת שיקום בשעה שחמאס אינו מתפרק מנשקו. לפי זיני, האסטרטגיה של חמאס היא להסכים פומבית לתוכנית חמש-עשרה הנקודות להסדרת עתיד הרצועה, אך להתעקש על שינויים והשגות, זאת במטרה למשוך זמן.
דוד זיני | צילום: משה שי, פלאש 90
ימים אחדים לאחר האישור, קראו שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', ושרת ההתיישבות, אורית סטרוק, מנתניהו לעצור מיידית את כניסת כוח הייצוב לעזה. השניים דרשו לכנס ישיבת קבינט דחופה שתעצור את יישום תוכניתה של מועצת השלום, "מפת הדרכים", משום שלדבריהם היא שונה בתכלית מזו שהוצגה לשרים בקבינט בטרם אושרה על ידו ותוביל למציאות ביטחונית קשה מול עזה, לרבות האפשרות שחמאס לא יתפרק מנשקו.
כעבור מספר ימים נוספים הודיע רה"מ כי ישראל שוללת את תוכנית 15 הנקודות לעזה. במועצת השלום, לעומת זאת, אמרו בשבוע שעבר ל"ידיעות אחרונות" כי הם בוחנים את המעשים ולא את ההצהרות, ולשיטתם "למעשה ישראל מקיימת את הסכם 15 הנקודות", היא הפסיקה את החיסולים ושומרת על הפסקת האש".
ההתפתחויות האחרונות אינן מוכיחות את טענת מועצת השלום, אך הן מספקות לה חומר חדש: ישראל אמנם דוחה את התוכנית בהצהרותיה, אך מקדמת בשטח רכיבים שנכללים במתווה ל"יום שאחרי", כאשר במקביל יש לציין שמאז צה"ל תקף ברצועה מספר פעמים.
ג'ארד קושנר | צילום: COFFRINI / AFP
אלא שגם כאן, ישראל אינה סוגרת את הדלת בפני המתווה אלא מנהלת עליו משא ומתן. לאחר פגישתו עם נתניהו, אמר קושנר בראיון לרשת FOX כי מועצת השלום תעבור מהמודל ההדרגתי שנקבע בתחילה למודל של פירוק מלא של חמאס במהלך אחד, שלאחריו תיסוג ישראל מהרצועה. כלומר, גם לאחר ההצהרה על דחיית המתווה, המגעים על עקרונות המתווה נמשכים – והמחלוקת מתמקדת בתנאים ובסדר שבהם ייושם.
כאן טמון הפער המרכזי: בעוד שהצהרת נתניהו מציבה את פירוז הרצועה כקו שאסור לחצות לפני תחילת השיקום, בפועל הולכת ומתבססת הבחנה אחרת – בין שיקום הרצועה כולה לבין שיקום אזורים מסוימים בתוכה. לפי ההיגיון הזה, אין צורך להמתין לפירוז חמאס בכל הרצועה כדי להתחיל לבנות מחדש אזורים שאינם בשליטתו.
משאיות סיוע נכנסות לעזה דרך מעבר רפיח, מרץ 2026 | צילום: עבד רחים חטיב, פלאש 90
אין בכך כדי לקבוע שישראל אימצה את תוכנית 15 הנקודות, או שהחלה בשיקום מלא של הרצועה. הצעדים שאושרו עד כה מוגבלים, ותנאי הפירוז המלא עדיין מופיע במפורש בהודעת לשכת ראש הממשלה. אלא שהפער בין ההצהרות לבין התהליך המעשי הולך ומצטמצם לכיוון אחד: ישראל כבר מקדמת רכיבים אזרחיים של "היום שאחרי" – תשתיות, אזור מגורים וכוח בינלאומי – בעוד שפירוז חמאס, שהוגדר כתנאי מקדים לכל אלה, עדיין מצוי ברמת התיאוריה.
במילים אחרות: מחט השיקום כבר החלה לזוז, גם אם לשכת ראש הממשלה עדיין מקפידה לומר שהיא לא תזוז לפני מחט הפירוז.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
