בשבועות האחרונים קשה למצוא מסדרון בצה"ל שבו צמד המילים "תקופת בחירות" לא מעורר מיד את אותה תגובה: חשש.
לא חשש מהבחירות עצמן. צה"ל הוא גוף ממלכתי, וכפי שמדגישים בו שוב ושוב, עוד משלב הטירונות, הצבא אינו עוסק בפוליטיקה. החשש הוא ממה שהפוליטיקה עלולה לעשות לצבא, למפקדים, לחיילים, למשימות המבצעיות ובעיקר לאמון הציבור בו.
במערכת הצבאית רוצים להתרחק ככל האפשר מהמתחים ומהסיסמאות שהולכים להיכנס בתקופה הקרובה למרחב הציבורי. הם יודעים היטב שכל החלטה מבצעית, כל עימות וכל נפגע עלולים לקבל פרשנות פוליטית. ובתקופת בחירות, כמעט כל דבר מקבל פרשנות פוליטית.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
לכל גוף בצה"ל יש את הסיבה שלו לחשוש מהתקופה הקרובה. בפיקוד המרכז, למשל, חוששים שהבחירות יהפכו את סוגיית ההתיישבות והכשרת המאחזים לכלי מרכזי בקמפיין של מפלגות הימין - וגם של השמאל. הלחץ להכשיר עוד ועוד נקודות התיישבות עלול להגיע לא רק מטעמים מדיניים וביטחוניים, שבחלקם הצבא תומך, אלא גם מתוך רצון למשוך את המצביעים ש"מימין לימין" באמצעות צעדים שמדברים אליהם. השמאל לעומת זאת יטען נגד מהלכים כאלה, גם כחלק מקמפיין הבחירות שלו.
אבל החשש בצה"ל עמוק יותר. במערכת הביטחון מבינים שבתקופה של חוסר ודאות פוליטית יכול להיווצר תמריץ לקבוע עובדות בשטח דווקא עכשיו: להפוך מאחזים ליישובים מוכרים, להרחיב יישובים קיימים בקצב מהיר או לבצע צעדים שיהיה קשה יותר לבטל אם וכאשר תקום ממשלה אחרת. מבחינת הדרג המדיני, זה כמובן יכול להיות מהלך לגיטימי לחלוטין, אבל מבחינת צה"ל, יש לכך מחיר מבצעי משמעותי. פיקוד המרכז מתמודד ממילא עם שטח עצום ועם גידול משמעותי במספר הנקודות והמשימות שצה"ל נדרש לאבטח. הסד"כ, מנגד, כמעט שלא גדל. לכן בצבא חוששים מכל צעד שעלול להוסיף עוד מוקדי חיכוך ועוד מקומות שצריך להגן עליהם.
החשש קיים גם מהכיוון ההפוך: לא רק מהסלמה שתיגרר לתוך מערכת הבחירות, אלא גם מאפשרות של כבילת ידי הצבא משיקולים פוליטיים.
אם מפקדים ירגישו שהחלטה מבצעית נבחנת לא רק לפי השאלה מה נכון לעשות מבחינה ביטחונית, אלא גם לפי איך היא תיראה בקמפיין הבחירות של שני הצדדים - הנזק עלול להיות גדול. כי בסוף, חיילים שנפגעים לא מוסיפים קולות לאף צד במפה הפוליטית, אבל לפעמים פעולה מבצעית פשוט צריכה להיעשות למרות המחיר הכבד.
וזה בדיוק המקום שבו צה"ל חושש למצוא את עצמו: שיקולים פוליטיים והשאלה איך זה יתפס בעיניי הציבור בדיון ביטחוני דחוף.
גם אם יהיה בלתי נמנע לחזור ללחימה פעילה בלבנון או בעזה, בפיקוד הדרום ובפיקוד הצפון חוששים שהמהלך ייתפס אצל חלק מהמשרתים, בוודאי אצל לוחמי המילואים, ואצל הציבור הרחב, כשימוש בצה"ל לצרכים פוליטיים. כבר עכשיו נשמעים קולות כאלה ביחס לפעולות צה"ל בלבנון ובעזה מקרב הצד השמאלי של המפה הפוליטית.
עוד כתבות בנושא
גם ביחס לסוגיות אחרות שנמצאות למשל תחת הפרקליטות הצבאית (פרשת הפצ"רית, משפטי הנוח'בות, וגם ההוצאה משירות של מפסיקי שירות המילואים בתקופת הרפורמה המשפטית) ואפילו בלשכת הרמטכ"ל (מישהו אמר מינויי אלופים?), יש הבנה שבתקופה הקרובה, ככל שנתקרב ל-27 באוקטובר, העיסוק בצה"ל יילך ויגבר בקרב המפלגות.
אלא שהסיפור לא נגמר כאן. כי לא רק הממשלה יכולה להשתמש בצה"ל בתקופת בחירות. גם הצבא עצמו מחזיק במנוף כוח משמעותי.
כמעט כל צעד ביטחוני משמעותי שהממשלה תרצה לקדם בתקופה הקרובה יצטרך לעבור דרך מערכת הביטחון. צה"ל, השב"כ ושאר גופי הביטחון יצטרכו לספק חוות דעת מקצועית-ביטחונית: האם המהלך חיוני לביטחון המדינה דווקא עכשיו? האם אפשר לדחות אותו? האם באמת אי אפשר לחכות עד אחרי הבחירות? וכאן נוצרת מערכת יחסים מעניינת.
אם הדרג המדיני יבקש לקדם מהלך וצה"ל יקבע שהוא הכרחי מבחינה ביטחונית, המהלך ייצא לדרך גם בתקופת הבחירות. אין צורך להיות נאיביים, צה"ל אמנם אינו גוף פוליטי, אבל הוא בהחלט יודע לשחק במגרש ולהבין את מנופי הכוח שיש בידיו. רוצים חוות דעת ביטחונית שתומכת בצעד שלכם? יש גם דברים שצה"ל ישמח לקבל בתמורה.
ברקע יש כבר שורת החלטות ממשלה שממתינות לחוות הדעת של צה"ל. בצבא מודעים ללחץ הגובר במשרדי הממשלה, ללוח הזמנים הקצר עד תקופת החגים ולחלון ההזדמנויות שנוצר, ומנסים לצאת מהתקופה הזאת עם כמה שיותר הישגים עבור הצבא. מי שמובילים את המהלך הזה הם בעיקר אגף המבצעים ואגף התכנון, כשכולם רוצים את ליטרת הבשר שלהם.
המתח האמיתי בתקופה הקרובה לא יהיה רק בין הממשלה לאופוזיציה. הוא יעבור גם בתוך מערכת היחסים שבין הדרג המדיני לצה"ל: מי קובע את סדר היום, מי מגדיר מהו צורך ביטחוני דחוף, מי מחליט מתי אסור לחכות, ובעיקר - מי יישא באחריות כשהביטחון והפוליטיקה יתנגשו.
צה"ל רוצה להתרחק מתקופת הבחירות, אבל ככל שהבחירות יתקרבו - יהיה לו קשה יותר לעשות זאת. כי הצבא אולי אינו עוסק בפוליטיקה, אבל הפוליטיקה, מצידה, עומדת לעסוק כמעט בכל דבר שהצבא עושה.