שני אירועים שהתרחשו בשבוע שעבר ממחישים את המציאות המבצעית החדשה ברצועת עזה. הראשון אירע בליל שלישי. במערכת הביטחון התקבלה ידיעה מודיעינית על עשרות מחבלי חמאס שמתכנסים לאימון צבאי ומתרגלים תרחיש של פשיטה. בפיקוד הדרום ובאוגדת עזה התייחסו למידע ברצינות: הכוננות עלתה, כוחות חי״ר ושריון הוקפצו, מסוקי קרב וכלי טיס נוספים הוזנקו ומערכי האיסוף תוגברו.
אלא שההתארגנות לא אותרה. באמצעי האיסוף של צה״ל לא זוהו מחבלים או התארגנות שתאמה את המידע. לאחר כמה שעות, ובהיעדר אינדיקציות נוספות, חזרו הכוחות לשגרה. בצה״ל עדיין מתחקרים את האירוע, ובין האפשרויות שנבדקות נמצאות טעות מודיעינית, אי־הבנה של המקור, הונאה מכוונת – או, לבסוף, האפשרות שהאימון אכן התקיים ונועד גם לבחון את תגובת ישראל.
מהתרחיש הזה אי אפשר להתעלם: בשביל חמאס, גם פעולה שאינה מתפתחת לעימות יכולה לספק מידע חשוב על מהירות התגובה של ישראל, על הכוחות המוזנקים, על השימוש בחיל האוויר ועל אמצעי האיסוף. זאת לצד שחיקה מתמדת של הכוננות הישראלית, בדומה לתקופה שלפני 7 באוקטובר 2023.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
האירוע השני כלל חדירה ממשית למרחב בשליטת צה״ל. כמה עזתים הצליחו להגיע לקו הצהוב, לחצות אותו ולגנוב צינורות פלסטיק ששימשו את הכוחות בגזרה. המשמעות המבצעית של הצינורות עצמם מוגבלת, אך השאלה המרכזית היא כיצד הצליחו תושבי הרצועה להגיע למרחב ולהישאר בו די זמן כדי לקחת את הציוד ולצאת בשלום. האירוע נבדק כעת באוגדת עזה ובפיקוד הדרום, וצפויים להיבחן במסגרתו היבטים של איסוף, אבטחה ושליטה במרחב.
שני המקרים אינם מעידים כשלעצמם על הסלמה, אך הם מתרחשים על רקע שינוי משמעותי יותר באופן שבו ישראל פועלת ברצועה. צה״ל נדרש להפעיל כוח באופן מדוד יותר, על רקע הלחץ האמריקני לקדם הסדרה ברצועה באמצעות "מועצת השלום". חמאס, בתגובה, בוחן את מדיניות הפעלת הכוח החדשה.
במערכת הביטחון התקיימה עד לאחרונה שגרת פעילות שאפשרה לממש הזדמנויות מבצעיות רבות. מטרות סומנו והותקפו בכל פעם שזוהו מחבלים, התארגנויות חשודות, תשתיות של אמצעי לחימה או פעילות לייצורם. בהודעות דובר צה"ל שיצאו לאחר התקיפות הללו צוין כי דובר ב"הסרת איום מיידי".
עוד כתבות בנושא
כעת חלק מהתקיפות הללו דורשות אישור רמטכ"ל, והקו המנחה הוא הבחנה בין סיכול איום מיידי אמיתי לסיכול פעילות שאין בה סכנה מיידית לכוחות. במקרה הראשון אין שינוי: הוראות הפתיחה באש מחייבות את החיילים להסיר את האיום. במקרה השני, לעומת זאת, מרחב הפעולה הצטמצם.
ההנחיות על שינוי מדיניות התקיפה הגיעו ישירות מהדרג המדיני. הממשל האמריקני לוחץ על ישראל למנוע הידרדרות ברצועה ולשמר את המרחב הנדרש למהלך המדיני שמקודם סביב מועצת השלום.
מבחינת ישראל, המשמעות היא שיש לאזן בין שתי מטרות מנוגדות: מניעת התבססות מחודשת של חמאס ושמירה על השליטה הביטחונית בשטח, אל מול הימנעות מפעולות שעלולות להצית סבב לחימה חדש או לגרום למתיחות נוספת מול האמריקנים.
עוד כתבות בנושא
מבחינת חמאס, המציאות הזאת מייצרת מרחב חדש לבחינת הגבולות. הארגון אינו נדרש בהכרח לבצע פעולת טרור גדולה כדי לקבל תשובות. אירועים קטנים דוגמת שני אלה שהתרחשו השבוע, מאפשרים לו לבדוק מה ישראל רואה, כמה מהר היא מגיבה, ובעיקר מתי היא בוחרת לא לתקוף.
בצה״ל עוקבים אחר האירועים, לפיכך, לא רק במישור הטקטי. השאלה היא לא רק כיצד כמה פלסטינים הצליחו לחצות את הקו הצהוב, או מדוע ידיעה מודיעינית על אימון של חמושים לא התממשה בשטח. השאלה הרחבה יותר היא אם אלה אירועים נקודתיים, או חלק מתהליך שבו חמאס עורך מיפוי מחדש של גבולות הפעולה הישראליים ושוחק את ההרתעה.
בצה״ל טוענים כי אין מתיחות חריגה ברצועה, אין שינוי בפריסת הכוחות או בשליטה בקו הצהוב, והפעילות המבצעית לטיהור השטח ולהשמדת תשתיות טרור נמשכת. אבל השקט היחסי אינו מבטל את האפשרות להסלמה. להפך: בשעה שישראל מבקשת להימנע מעימות רחב, כל ניסיון של חמאס למתוח את גבולות המרחב המבצעי מקבל משמעות גדולה יותר.
עוד כתבות בנושא
