"כשהלכת למילואים אמרתי לך 'אל תהיה ראשון, תהיה אחרון'. צחקת ואמרת שזה לא עובד ככה. לא סיפרת לי כשנכנסת ללבנון כי לא רצית להדאיג אותי. אתמול בבוקר התקשרתי אליך ולא ענית, הרגשתי משהו רע, הרגשתי שמשהו רע קורה, בכיתי באוטו לבד מגעגועים. איך נפרדים מילד אהוב? מנשמה טהורה? איך אני צריך לקבור את הבן שלי במקום ללוות אותו לחתונה? איך?", כך ספד אמש (חמישי), שמעון וקנין, אביו של רס"ם תמיר וקנין (33) ז"ל, בלווייתו בבית הקברות באילת.
ביום רביעי נפלו בכפר מג'דל זון שבדרום לבנון שני חיילי מילואים, רס"ם תמיר וקנין (33) ורס"ן הראל בירנשטוק (34) ז"ל, כתוצאה מפיצוץ מטען חבלה, וזאת אחרי חודש וחצי ללא הרוגים בגזרה הצפונית.
תמיר היה תושב אילת והותיר אחריו זוג הורים: שמעון וקטלינה, ושני אחים: דוד ויואב. הראל היה תושב נוקדים והותיר אישה, ארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים ואחיות. יחד איתם נפצעו עוד ארבעה לוחמי מילואים, כולם מגדוד 2855 של חטיבה 55 של הצנחנים ובשלב הזה, לאחר שפונו לבית החולים רמב"ם בחיפה, מצבם מוגדר יציב.
הכי מעניין
רס"ן (מיל') הראל בירנשטוק ורס"ם (מיל') תמיר וקנין | צילום: דובר צה"ל
"בן שלי אהוב, איך אפשר להיפרד מהלב והנשמה שלי? דאגת לאחים שלך, נתת להם הכל, נתת מכל הלב", אמר האב. "היית ילד של אנשים. כולם אהבו אותך. בפלוגה מספרים שהתחברת לצעירים, עד שלא ידעו אם אתה מהוותיקים או מהצעירים, רק אתה היית מסוגל לזה. אם רק הייתי רומז שאני לא מרגיש טוב, בשניות היית עוזב הכל וטס לראות שהכל בסדר. כמה שהיית מצחיק וכמה חוויות טובות השארת אחריך. כולנו נזכור אותך עם החיוך שלך, אני מבטיח. השארת בלב של כולנו שמחה ענקית שנלקחה בשנייה. שמרת עלינו בעזה, סוריה ולבנון ויש לי רק בקשה אחרונה: תמשיך לשמור על האחים שלך. נוח על משכבך בשלום".
אחיו הבכור, דוד, ספד לו: "דבר ראשון, תדע שאני גאה בך. ביקשת שאשלח לך תמונה של האחיינים, וביקשת ממני לשלוח אותה גם לאמא ולאבא כדי שלא יפספסו. אחרי ששמעתי את פרטי האירוע, אני רוצה להגיד לך שאני לא כועס. אני גאה בך ואוהב אותך, אתה גיבור. תודה על השנים שהיית בחיי".
אחיו הצעיר, יואב, ספד לו: "תמיר, הקשר הכי חזק שלי בחיים זה איתך. לאבד אותך ישאיר חור עצום בלב שלי שלעולם לא יוכל להתמלא. עם טוב הלב שלך והאור שבך שמופץ לאחרים, תמיד דאגת לנו, לכל מי שאהבת, לאחים שלך לבני הדודים לאחיינים ויותר מכול להורים שלנו.
"אני מבטיח לך לעשות כמיטב יכולתי לדאוג לאבא ולאמא גם בשבילך. היה לך קשה להיות רחוק מאבא ותכננת לבקר אותו כבר שבוע הבא. כמה אהבת אותו ודאגת לו. אמא הייתה צריכה אותך כל כך ותמיד עמדת לצידה, האור בעיניים שלך, הכתף התומכת, את כל האהבה שהייתה בך נתת לה. עכשיו היא בלעדיך ואני מבטיח שנגרום לך לגאווה, ונהיה שם בשבילם, תמיר.
"כשאני אומר את השם שלך זה עושה לי טוב, זה מפיח בי חיים ואני לא רוצה להפסיק לומר את השם שלך לעולם, תמיר. תמיר, כמה שהיית מצחיק וכמה חוויות טובות השארת אחריך אצל כל מי שהכיר אותך. החוויה האחרונה של אמא ממך מושלמת, עשיתם שבת יחד נהניתם ודאגתם אחד לשנייה כמו שתמיד הייתם עושים. כולנו נזכור אותך עם החיוך שלך אני מבטיח והשארת בלב של כולנו שמחה ענקית שנלקחה בשנייה, תמיר אח שלי, אני אוהב אותך תמיד. תנוח על משכבך בשלום".
הלווייתו של תמיר וקנין שנפל בלבנון | צילום: פלאש 90
דודתו של תמיר, ירדן, ספדה לו: "אתה עדיין כאן, עם הצחוק והחיוך שלך. אצלך לא היה 'לא יכול'. עוד לפני שהתבקשת לעזור היית מציע. תמיד נכון לעטוף את מי שצריך, מעולם לא כדי לקבל תמורה. כמה אהבתי כשהיית בא לארוחות שישי אצלנו. היית אומר מילה טובה על כל תבשיל, תמיד ידעת לפרגן. בלי שום מאמץ הצלחת למלא את הבית בשמחה. בלב שלי אתה עדיין חי וקיים. היית בבת עינה של אמא שלך, היית אח למופת. מה נגיד לאחיינים שלך כשיחפשו אותך? מה נאמר לילד בן שנה וחצי שקורא תמיר? שכבר לא תבוא לבקר אותו?
"חשבתי שמלאך המוות יפסח על ביתנו. אומרים שהברק לא מכה פעמיים. הבטחת שבראש השנה נחגוג כולנו יחד. דמיינו אותך יושב איתנו סביב השולחן וממלא את הבית בשמחה. מה נעשה בלעדיך? מי ימלא את המקום שלך סביב השולחן? איך נחגוג לך יום הולדת בעוד שבועיים? שום חג לא יהיה אותו דבר".
חברו של תמיר מהצבא ספד לו: "אחרי כל מה שעברנו יחד, אתה אח של כל המחלקה. היית חבר שתמיד אפשר לסמוך עליו, זה שתמיד מגיע כשצריך. לפני כמה ימים דיברנו עליך עם החברים מהצוות ואמרנו שבכל צוות מוצלח צריך אחד כמו וקנין.
"אי אפשר היה לפספס כמה אתם, ההורים והאחים, הייתם חשובים לו. אני רוצה להגיד לכם תודה שנתתם לנו אותו, קשה להסביר מה הוא היה עבורנו. אני גם רוצה לבקש סליחה. עשינו כל מה שיכולנו, אבל לא הצלחנו להחזיר אותו".
"אמרנו לו תחשוב על עצמך, והוא אמר: 'אין דבר כזה'"
עוד לפני טקס הלוויה שהתקיים בשעות הערב, סיפר יואב על אחיו תמיר, לכאן חדשות: "הוא היה לב גדול, גיבור ישראל ומלח הארץ, אהוב על כל המשפחה ותמיד היה הכי מצחיק.
"תמיר עשה המון ימי מילואים מאז 7 באוקטובר. זה פגע בהתקדמות שלו בעבודה ובחיים האישיים שלו. היינו אומרים לו, ההורים שלי ואני, 'אל תלך למילואים הפעם, זה כבר מוגזם, זה יותר מדי, תחשוב על עצמך'. והוא היה אומר 'אין דבר כזה, אין אופציה כזאת, אני לא יכול להשאיר את החברים שלי'."
יואב סיפר כי תמיר רצה להתקדם בעבודה בחברת הסייבר האמריקנית שעבד בה, ושקל לעבור לעבוד בארה"ב, אך לא רצה להתרחק מהמשפחה.
האח הצעיר שיתף גם בחוויה המשותפת האחרונה שלהם, ערב לפני נפילתו של תמיר: "הוא צילם לי את החדר שהוא נמצא בו בלבנון, ואני צחקתי כי הוא מתגורר בדירה בתל אביב, אמרתי לו שהחדר שהוא נמצא בו עכשיו נראה יותר טוב מהבית. הוא גם צחק. הוא תמיד היה צוחק, היה צוחק על הכל. זו הייתה השיחה האחרונה שלנו.
"הוא היה בעזה שבעה חודשים, היה בסוריה והיה בלבנון", סיפר יואב. "יכול להיות שהוא פחד, הוא לא היה משתף בדברים האלה, הוא היה מדבר על דברים בהומור. חשוב לי מאוד שנזכור אותו בתור בן אדם שמלא בנתינה, שיזכרו איזה אדם טוב הוא היה. תמיר היה דואג לכולם, לאחיינים שלו, להורים שלי. הוא 'השאיר לנו אבק' בתור בן. הוא וכל המילואימניקים, כולם גיבורים, מלח הארץ".
עוד כתבות בנושא
