צבא ארצות הברית חתם על הסכם מחקר עם חברת Auriga Space לפיתוח ולבחינה של משגר אלקטרומגנטי נגד רחפנים, המיועד לשגר מיירטים באמצעות שדות מגנטיים במקום אבק שריפה או דלק רקטי. כך דיווח אתר Defense Globe.
ההסכם נחתם בין החברה הקליפורנית לבין מרכז החימוש של פיקוד פיתוח יכולות הלחימה בצבא ארה"ב, DEVCOM AC. מדובר בשותפות מחקרית לשלוש שנים, שבמסגרתה יבחנו הצדדים אם מאיצים אלקטרומגנטיים יכולים לשמש חלופה זולה ומהירה יותר לטילי היירוט המקובלים.
ההסכם הוא מסוג CRADA – הסכם מחקר ופיתוח משותף המאפשר לחברה ולמעבדה ממשלתית לחלוק מידע, ידע מקצועי ותשתיות מחקר. ההסכם אינו כולל העברת כספים או התחייבות מצד הצבא לרכוש את המערכת, אלא נועד לבחון את הטכנולוגיה לפני קבלת החלטות על השקעה ורכש.
הכי מעניין
לפי הכתבה, המהלך נועד להתמודד עם אחת הבעיות המרכזיות של מערכות ההגנה האווירית כיום: הצורך ליירט נחילים של כלי טיס זולים באמצעות טילים יקרים, שהייצור שלהם איטי ומוגבל.
במהלך המערכה האמריקנית נגד איראן השנה שיגרו הכוחות האמריקניים יותר מאלף מיירטי פטריוט, בעוד שמלאי הצבא קיבל בחזרה רק 172 מיירטים חדשים. הנתונים מבוססים על ניתוח של המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון, CSIS, העוקב אחר שרשראות האספקה של התעשיות הביטחוניות.
מחירו של כל מיירט PAC-3 למערכת הפטריוט מוערך בכארבעה מיליון דולר. לפי הניתוח, המלאים האמריקניים לא יתאוששו לחלוטין מהמחסור לפני שנת 2029 לכל המוקדם. הפער הזה דוחף את מתכנני ההגנה לחפש שיטות יירוט חדשות, במקום להסתמך רק על האצת הייצור של טילים רגילים.
בעיה נוספת היא התלות בשרשרת האספקה של מנועים רקטיים מוצקים, המשמשים בין השאר את טילי הפטריוט ומערכת THAAD. המנועים מבוססים על אמוניום פרכלורט, ולפי הכתבה פועל בארצות הברית יצרן מקומי אחד בלבד של החומר. מצב זה מגביל את היכולת להרחיב במהירות את ייצור המיירטים, גם כאשר מוקצים לכך תקציבים נוספים.
הטכנולוגיה של Auriga נועדה לעקוף את המגבלה הזאת באמצעות ויתור מוחלט על המנוע הרקטי. במקום לשרוף חומר הודף, המשגר מאיץ את הקליע לאורך מסילה באמצעות חשמל ושדות מגנטיים מבוקרים – עיקרון הדומה לזה שעליו פועלות רכבות ריחוף מגנטי.
השימוש בריחוף מגנטי מונע מגע פיזי בין הקליע לבין המסילה. הוא גם מאפשר למשגר להיטען מחדש ולירות בתוך שניות, משום שאין צורך להחליף חומר הודף או להמתין לניקוי הקנה לאחר כל ירייה.
היכולת הזאת מכונה בתעשייה הביטחונית "מחסנית עמוקה": אפשרות להתמודד במהירות עם מטרה אחר מטרה, בלי להמתין לאספקת טילים נוספת או למחזורי ייצור הנמשכים חודשים.
לאחר בניית המשגר, עלותה של כל ירייה אמורה להיות מורכבת בעיקר ממחיר ראש הקרב ומערכות ההנחיה של המיירט. הרכיב היקר ביותר – המשגר האלקטרומגנטי – נשאר בשימוש במשך מאות או אלפי שיגורים, במקום להתכלות בכל ירייה כפי שקורה במנועים רקטיים.
המערכת שמפתחת Auriga נגד רחפנים נקראת Hermes. מדובר בפלטפורמת שיגור ניידת המותקנת במכולה, שניתן להעביר לאזורים שבהם נדרשת הגנה מפני נחילי רחפנים – בהם בסיסים קדמיים, כלי שיט או מתקנים חיוניים.
החברה מתכננת לערוך בקיץ הקרוב את ניסוי הטיסה הראשון של המערכת בשטח פתוח. הניסוי אמור להעביר את Hermes משלב הבדיקות במעבדה לבחינה בתנאי שטח אמיתיים.
מנכ"לית ומייסדת החברה, ויני לאי, אמרה כי רחפנים מתכלים "עולים לאויבים הרבה פחות, וקל הרבה יותר לפרוס ולחדש את המלאי שלהם בהשוואה למיירטים הקיימים". לדבריה, מדובר ב"אחד האתגרים הדחופים והרלוונטיים ביותר בלחימה המודרנית".
"הנעה אלקטרומגנטית פותרת את הבעיות המבניות של העלות ושל קצב הירי", אמרה לאי. "זו טכנולוגיה עובדת שאנחנו ב־Auriga כבר בוחנים באופן פעיל, והשותפות עם DEVCOM AC במחקר נוסף תקרב אותה עוד יותר ליכולת שניתן לפרוס בשטח".
זו אינה ההתקשרות הראשונה של Auriga עם מערכת הביטחון האמריקנית. החברה כבר מחזיקה בחוזים פעילים, ובהם מענק מחקר של הסוכנות להגנה מפני טילים ומענק בסך 1.25 מיליון דולר מתוכנית AFWERX, זרוע החדשנות של חיל האוויר האמריקני.
בנוסף הקימה החברה תשתיות ניסוי קרקעיות למהירויות היפרסוניות, במסגרת מערכות המכונות Thor ו־Prometheus. מדובר במסילות האצה חיצוניות ופנימיות המשמשות לבדיקת עמידותם של חומרים ורכיבי כלי טיס במהירויות קיצוניות.
Auriga נוסדה בשנת 2022 בידי לאי, שכיהנה קודם לכן כסגנית נשיא בחברת השיגור האלקטרומגנטי SpinLaunch. לפי הכתבה, החברה גייסה יותר מ־12 מיליון דולר ממשקיעים וממענקי ביטחון, והקימה בדרום קליפורניה מתקן מחקר שבו היא מתכננת, מייצרת ובוחנת בעצמה את מערכותיה.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
