גבול הצפון אינו חזית אחת. מדובר בשתי זירות שונות מאוד, ואי אפשר להתייחס אליהן באותו אופן.
עוד כתבות בנושא
לבנון וסוריה מציבות שתיהן אתגרים ביטחוניים גדולים בפני ישראל, אך אופי האתגרים הללו שונה במהותו. בלבנון, הבעיה העיקרית ברורה: חיזבאללה. בסוריה, האתגר רחב יותר, יציב פחות ועדיין לא פתור. לכן הסכם מסגרת עשוי להיות אפשרי עם לבנון, בעוד שעם סוריה, זה עדיין מוקדם מדי.
בלבנון, ישראל יודעת עם מה היא מתמודדת. המדינה הלבנונית חלשה, צבאה מוגבל וחיזבאללה פועל כמדינה בתוך מדינה. השאלה אינה האם קיים איום. השאלה היא כיצד לדחוק את האיום הזה מהגבול ולהבטיח שהוא יישאר רחוק.
הכי מעניין
שאלות קשות - אבל ספציפיות
בהירות זו הופכת הסכם מסגרת לכל הפחות לאפשרי. הסוגיות המרכזיות הן קונקרטיות: האם האיום של חיזבאללה יוסר? האם צבא לבנון ייקח אחריות על כך? האם יהיו פיקוח ואכיפה? אלו שאלות קשות, אך הן ספציפיות. ישראל אינה זקוקה לאשליות לגבי לבנון. היא זקוקה למנגנון שניתן לבחון אותו מול המציאות.
סוריה, לעומת זאת, היא סיפור אחר.
עוד כתבות בנושא
סוריה אינה מתמודדת עם "שחקן" אחד. זוהי מדינה שבורה שעברה שנים של מלחמת אזרחים, קריסה מוסדית, התבססות איראנית, השפעה רוסית, פעילות מיליציות, קבוצות ג'יהאדיסטיות וחוסר אמון פנימי עמוק. גם לאחר נפילת משטרו של בשאר אסד, השאלה המרכזית אינה רק מי יושב בדמשק, אלא האם ההנהגה הזו יכולה לשלוט בפועל בדרום סוריה.
זה חשוב, משום שהסכם ביטחון הוא משמעותי רק אם לצד החותם עליו יש את היכולת לאכוף אותו. הסדר על נייר אינו מספיק אם הדרום נותר פגיע למיליציות, קיצונים, אנשי כוח מקומיים או כוחות חיצוניים המבקשים לנצל את הוואקום.
היערכות ליד הגבול הישראלי עם סוריה בצפון ישראל | צילום: מיכאל גלעדי פלאש 90
כמי שפיקד על יחידת "שכנות טובה" בגבול סוריה במשך שנים, למדתי שדרום סוריה אינו רק מפה צבאית. מדובר בכפרים, חמולות, מיעוטים, פחדים, תלונות ומבנים מקומיים שבריריים. בסביבה כזו, ואקום ביטחוני יכול להפוך במהירות לאיום אסטרטגי. לכן, ישראל חייבת להיזהר לא לבלבל בין רטוריקה של תקווה למציאות מבצעית.
זו הסיבה שהגישה הישראלית הנכונה כלפי סוריה אינה הסכם שלום רחב בשלב זה, אלא הסדר ביטחוני הדרגתי, שנבנה צעד אחר צעד ומאומת בשטח.
עוד כתבות בנושא
הצורך הראשון הוא מנגנון תיאום שמפחית את הסיכון לאי הבנות וחיכוכים צבאיים. הצורך הבא הוא התחייבות מעשית למנוע מכוחות איראניים, מיליציות פרוקסי וקבוצות ג'יהאדיסטיות להתבסס בדרום סוריה.
בהמשך, אם התנאים באמת ישתפרו, ייתכן שיהיה מקום לאזור חיץ מפוקח, הגנה על מיעוטים ואף שיתוף פעולה אזרחי מוגבל בתחומים כמו סיוע, מים, בריאות, חקלאות ושיקום. אבל זו הנקודה: בהמשך.
החיפזון הוא מן השטן
ישראל לא צריכה למהר להסכם רחב עם סוריה לפני שהעובדות הבסיסיות בשטח ברורות. לגיטימציה מוקדמת עלולה לחזק משטר לפני שהוא הוכיח יציבות, אחריות או שליטה. עסקה חפוזה עלולה בסופו של דבר לתגמל הבטחות ולא תוצאות.
זה חשוב במיוחד בהתחשב באופי ההנהגה החדשה של סוריה. אם האיש האחראי יצא מעולם הג'יהאד, ישראל לא יכולה לשפוט אותו במילים בלבד. המבחן האמיתי הוא התנהגות. האם הוא יכול למנוע התבססות איראנית? האם הוא יכול להגן על מיעוטים? האם הוא יכול למנוע מהגבול להפוך לנקודת זינוק לאלימות עתידית? אלה השאלות החשובות, לא הסיסמאות.
עוד כתבות בנושא
ישראל צריכה גם להכיר בכך שהאינטרסים של סוריה והאינטרסים של ישראל אינם זהים, אלא חופפים. סוריה שרוצה ריבונות לא יכולה להרשות לעצמה להפוך למסדרון איראני או לשדה קרב עבור ארגונים קיצוניים. עם זאת, ישראל לא יכולה להסתמך על הצהרות. היא חייבת להתעקש על תוצאות הניתנות לאימות.
לכן ההשוואה עם לבנון כה חשובה. בלבנון, האיום ניתן לזיהוי והמטרה מוגבלת: להחליש את חיזבאללה ולאכוף מציאות חדשה ליד הגבול. בסוריה, האתגר אינו ארגון אחד אלא נוף פוליטי וביטחוני לא יציב שעשוי עדיין לא להיות מוכן להסכם רציני.
שליט סוריה, אחמד א-שרע | צילום: AFP
לכן, ישראל צריכה להתייחס ללבנון ולסוריה בכלים שונים. בלבנון, הסכם מסגרת עשוי להיות הכלי הנכון. בסוריה, המדיניות הנכונה היא זהירות, תיאום מדורג ואימות קפדני.
עבור ישראל, זהירות אינה היסוס. זוהי אסטרטגיה. בלבנון, ניתן לבנות הסכם מסגרת סביב איום ידוע. בסוריה, המדינה עצמה עדיין לא יציבה מכדי לתמוך באחת כזו.
עוד כתבות בנושא
