"אנחנו הורגים את הדברים כשהם קטנים": קצין האיסוף בצפון שמח שלא שמעתם עליו

לפני כמה שבועות, במהלך מבצע שאגת הארי, לוחמת מגדוד האיסוף "עיט" (595), ששהתה במוצב תל־כודנה שבמרחב האבטחה הסורי, ממזרח לאלוני־הבשן, זיהתה בכפר הסמוך אדם יוצא מפתח הבית, שולף טלפון נייד ומצלם את המוצב. לאחר שאותו סורי תועד מצלם את כוחות צה"ל בשנית, הוא נתפס במבצע מהיר של הגדוד ונלקח לחקירה. בחקירתו הפליל סורים נוספים, גם הם נעצרו, וכך התגלתה רשת מקומית שהופעלה ומומנה בידי האיראנים.

זוהי רק אחת מהפעולות הרבות שמבצע גדוד איסוף המודיעין של אוגדה 210, שלא תמיד זוכות לכותרות. "אנחנו עושים פעילות ומבצעים כל יום, ואתה לא שומע עליהם", אומר סא"ל ג', מפקד הגדוד שמסיים בימים אלה את תפקידו. "זה טוב, כי זה אומר שאנחנו עושים את העבודה שלנו כמו שצריך והאזרחים יכולים לישון בשקט. אנחנו הורגים את הדברים כשהם קטנים.

"מאז נפילת משטר אסד יש פה נוכחות פחותה של חיזבאללה ואיראן, אבל בכל פעם שיש לנו שביב מידע, אנחנו ממהרים לטפל בו", ממשיך המג"ד. "הם מנסים להתבסס באזור אבל אנחנו אגרסיביים מאוד מול האיום הזה. אנחנו עושים הרבה משחקי מלחמה עם מפקדי הפלוגות, חושבים על מגוון רחב של תרחישים כדי לגרות את החשיבה. אני יודע שהשכל לא נמצא אצלי אלא אצל המפקדים הזוטרים. ההחלטות הכי טובות שלי כמג"ד מתקבלות כשאני מקשיב להם, כי הם חווים את השטח הכי טוב.

"ראיתי את כל התמורות שסוריה עברה בשנים האלה", אומר ג', ומכניס אותנו למוצב תל־כודנה. בעבור מי שגדל על סיפורי קו התילים ברמת הגולן, התצפית הנשקפת מהמוצב הגבוה לעומק סוריה בלתי נתפסת. עד דצמבר 2024 היה כאן מוצב של צבא אסד; עם נפילת המשטר תפסו אותו לוחמי הצנחנים וגדוד עיט.

עד נפילת אסד, אומר סא"ל ג', "מרחב סוריה היה כר פורה. הם מנסים לשוב אליו, אבל המשטר הנוכחי עוין אותם ומקשה עליהם. לא ידוע אם הם ירדו לירדן, אבל אנחנו נערכים גם לזה. רק היום עשיתי דיון עם הקצינים בגדוד על יכולות האיסוף בגבולה המזרחי של הארץ, ועל דרכים נוספות לחזק את המרחב. לא מזמן סיירתי עם גדוד האיסוף החדש שהוקם באוגדה 96 בזמן 'עם כלביא', ושאחראי לגבול עם ירדן, לראות שאנחנו סגורים על הכול כדי להחזיק את מרחב התפר טוב יותר".

במבט מלמעלה אל מרגלות ההר אנחנו רואים לא מעט אזרחים סורים, תושבי הכפר הסמוך. הם מנהלים שגרה ונראים כאילו לא משנה להם אם צבא סוריה נוכח במרחב או צה"ל. "אנחנו שואפים לכמה שפחות חיכוך איתם, רוצים לאפשר להם אורח חיים תקין", מסביר המג"ד. "ועדיין אנחנו עושים מעצרים כשמזהים פעילות חשודה. אם מישהו יתקרב למקום שהוא לא צריך להיות בו, אני אתפוס אותו ואבין מה הוא רוצה. אנחנו גם יוזמים, וזה אחד מהדברים שהפקנו פה אחרי 7 באוקטובר. אנחנו אגרסיביים, חותרים למגע, לא מחכים לאף אחד".

צוותים מגדריים

גדוד עיט בנוי משש פלוגות: מפקדה, אחזקה, פלוגה "אופקית" – שלוחמיה מתמחים באיסוף מידע בעומק השטח כשהם מוסווים, וגם מטמינים אמצעי תצפית בנקודות חשובות; פלוגת לוחמות "אנכית" – המתמחה ברחפנות מלמעלה לאיסוף מודיעין ולתקיפה בעזרת רחפנים מטילים ומתאבדים; שתי הפלוגות מוכשרות לכל היכולות, כולל תקיפה עצמאית, הפללת מטרות וסגירת מעגלי אש בזמן קצר מאוד. הפלוגות הללו נפרדות לגברים ולנשים.

בנוסף כולל הגדוד שתי פלוגות של תצפיתניות – אחת אחראית לאיסוף ברמת הגולן, והשנייה פועלת תחת חטיבת ההרים (810) שנותנת מענה לגזרת לבנון ולתפר עם סוריה. עד לפני שלושה שבועות החמ"ל של התצפיתניות היה בחרמון, אך הוא הועבר למקום אחר. כחלק מלקחי 7 באוקטובר החליטו בצה"ל להרחיק את התצפיתניות מהגבול, ולתת להן נשק וציוד איכותי בחמ"ל התצפית. "אנחנו מוודאים שהריחוק לא פוגע במבצעיות. יש לזה יתרונות וחסרונות".

"השכל לא נמצא אצלי אלא אצל המפקדים הזוטרים, וההחלטות הכי טובות שלי מתקבלות כשאני מקשיב להם, הם חווים את השטח הכי טוב"

כאמור, הצוותים ביחידה מגדריים. "אין פה שום צוות מעורבב, ואני דורש מכולם אותו דבר לפי המשימה, גם מלוחמים וגם מלוחמות. צוות לוחמות שלי היה בתמרון בכפר יארון בשבוע שעבר כי דרשו אותן ספציפית, ואחרי זה המג"ד ביקש לקחת אותן לבינת־ג'בייל אבל היו לנו משימות דחופות יותר במקום אחר. אלה דברים שמחייבים שהייה בשטח ונשיאת משקלים גבוהים, והן עושות את זה מצוין. אני אוהב להגיד על הלוחמות שהן 'לוחם פלוס 1', כי הן מראש בחרו לבוא לכאן והמוטיבציה שלהן בשיא. אני דורש מהן אותו דבר כמו מהגברים, גם בכושר הגופני, ולא עושה הנחות. יש משימה, ועומדים בה. ביום הספורט הגדודי שעשינו בשבוע שעבר, הפלוגה שלהן ניצחה את כולם".

היו מקרים של יחידות שלא רצו לעבוד עם הלוחמות שלך וביקשו צוות אחר?

"נתקלתי בדברים כאלה, אבל יש פקודות בצבא ובדרך כלל זה נפתר בשיח מפקדים. מה שיפה זה שכמעט תמיד מי שהתנגד, ברגע שהוא רואה את הלוחמות ואת הרמה המקצועית שלהן, הוא רוצה שהן יישארו".

אז למה הפלוגות נפרדות ולא מעורבות כמו בגדודים המעורבים?

"אופי הפעילות פה שונה מהגדודים המעורבים. הצוות יכול להיות בשטח בעמדה של כמה מטרים מרובעים במשך שבוע, ואני לא חושב שזה מתאים לגברים ולנשים ביחד, זה לא עומד בפקודות השילוב הראוי וזה גם מסיח את הדעת. לכן אני חושב שראוי יותר שזה יהיה מגדרי ונפרד".

את השימוש ברחפנים־תוקפים הכניס סא"ל ג' לגדוד בקיץ 2024. "תוך כדי המלחמה החלטתי שאני הופך פלוגה אחת לבעלת יכולות 'אנכיות' באופן מלא, כולל תקיפה ולא רק תצפית ואיסוף, כי רצינו ליצור עצמאות לאוגדה. מאז עשינו מבצעים בלבנון ותקפנו המון מטרות של חיזבאללה שהפללנו בעצמנו, בטווח של כמה קילומטרים".

על רקע השיח סביב רחפני הסיב האופטי שבשימוש חיזבאללה, ג' מגלה כי "כשאנחנו חוסמים תדרים לשיבוש רחפני אויב, זה משפיע גם עלינו. הצוותים שלנו יודעים להפעיל רחפנים שאינם מונחי GPS, שזה הרבה יותר מורכב". הוא מפנה את תשומת ליבנו לרשתות הפזורות מעל כל המבנים במוצב, להגנה מפני רחפני נפץ של חיזבאללה. הן נפרסו כבר לפני כמה שבועות, עוד קודם לשיח שהחל בנושא בגבול לבנון.

הידע שצבר הגדוד בתחום הרחפנות הוא מקור לגאווה עבור ג', והוא שמח לשתף יחידות אחרות ביכולות הללו. "היום דיברו איתי על הסמכת רחפנים למחלקות ההגנה ברמת הגולן. יש לי פלוגת לוחמים במילואים שהופעלה ארבע פעמים בשנתיים שאני המג"ד. הם אנשים מדהימים, ישראל היפה. בנינו במקביל עוד צוותים במילואים כי הייתה דרישה מטורפת ליכולות האלה. הם עבדו גם בלבנון ועשו עבודה מצוינת. אנחנו מתוחים עד לקצה, ומותחים גם את מאות אנשי המילואים שלי". הפרויקטים הקרובים הם שילוב של צוותי מילואים מהגדוד במחלקות הגנה על בסיס בני המקום, והקמת פלוגה של דרוזים במסגרת הגדוד.

בזכות תצפיתנית ערנית

כשאני שואל את סא"ל ג' על הישגי הגדוד, הוא מונה שורת אירועים שבהם צוותי לוחמים ולוחמות היו במקום הנכון כשהכול השתבש. בנובמבר האחרון, כוח מילואים מחטיבה 55 הגיע עד לכפר בית־ג'אן, המרוחק כ־11 קילומטרים מהגבול, במטרה לשבות מחבלים מארגון אל־ג'מאעה אל־אסלאמיה שתכננו פעולות טרור נגד ישראל. הפעולה התקדמה כמתוכנן, עד שבנסיגה נפתחה אש על הכוחות. צוות לוחמי איסוף מגדוד עיט זיהו בעזרת רחפנים את מיקום המחבלים, והכווינו לשם במהירות אש ארטילרית ומסוקי קרב. על תפקודם הם זכו בתעודת הצטיינות.

"אחרי שהמשטר נפל", נזכר סא"ל ג', "עיקר העיסוק שלנו היה לגרוע את היכולות שלהם. באחת הפעמים הלכנו למוצב המרוחק 14 קילומטרים מהגבול, ובדואים מקומיים ארבו לנו. נלחמנו מול מאות חמושים וגברנו עליהם. במקרה אחר צוות לוחמות שלי נכנס 10 קילומטרים פנימה עם צוות צלפים של גדוד 101. ירו עליהם, והלוחמות שלי הפעילו רחפנים שהטילו רימונים על המארבים, ובמקביל הכווינו כלי טיס שיתקפו את המחבלים".

במקרה נוסף, תצפיתנית זיהתה שני לובשי שחורים עולים על אופנועים ונוסעים, ומשהו בהתנהלות שלהם נראה לה חריג. "היא הקפיצה לשם כוחות, ותפסו אותם עם נשק צלפים. סיכלנו פיגוע שהם תכננו לעשות נגדנו, בלי מודיעין ובלי כלום. אני כל הזמן אומר לחיילים שלי שלמרות שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה עמוק עם המודיעין, אנחנו צריכים לסמוך קודם כול על עצמנו. אנחנו מביאים מודיעין חזותי, שהחשיבות שלו היא לקח חשוב מ־7 באוקטובר. מה שאני רואה בעיניים זה הכי אותנטי שיש. גם צה"ל הגדול הבין שאין תחליף לאיסוף החזותי, ולכן הדבר הזה הולך ומתעצם. גדודי האיסוף במילואים שצה"ל סגר נפתחים מחדש. מבינים את החשיבות".

"לפני נפילת משטר אסד ידענו שיש לסורים אמצעי תצפית לכיוון ישראל. כשנכנסנו למוצבים הנטושים הופתענו לגלות שהם מכוונים לתוך סוריה. הם חששו מהמורדים הרבה יותר"

בעודנו מסיירים בין המבנים הישנים של המוצב הסורי לשעבר, חוזר סא"ל ג' לימיו הראשונים של הגדוד. "גדוד עיט הוקם כדי לתת מענה לאיומים שנשקפו ממלחמת האזרחים בסוריה", הוא מסביר. "בעבר גדוד 869 תפס את הגזרה הזאת, אבל יכולות האיסוף היו חלשות. לא היו מכ"מים והיינו סורקים את השטח לפי היסטוריה גזרתית, נתיבי חדירה ועוד. היום האיסוף הוא על בסיס מכ"ם – מנטרים את השטח כל הזמן, ובהתאם להגדרות יודעים מה לסרוק. ברגע שהוחלט להקים גדוד איסוף ייעודי, יש יחידה שיודעת לתת קשב אך ורק לגזרה הזאת. הגדוד לומד ומכיר אותה היטב, והופך להיות מומחה לגזרה".

עוד כחניך במכללה לפיקוד טקטי התעניין ג' באזור הזה, וחקר את הקרב הראשון בהרי קלמון במלחמת האזרחים הסורית. "חיזבאללה פיקד על הקרב, וצבא אסד נלחם תחתיו מול המורדים", הוא מתאר. "ניתחתי את הקרב הזה והקשתי ממנו על צורת הלחימה העתידית של חיזבאללה מולנו. באותם ימים ראינו כל הזמן את המורדים כובשים את מוצבי אסד בחזית. לא אשכח את התמונות והסרטונים האלה. עד קיץ 2018 הם התקדמו, ואז, בעזרת רוסיה, חיזבאללה והמיליציות השיעיות, אסד כבש מחדש את רמת הגולן הסורית. הוא לא חזר לבד אלא עם חיזבאללה ועם 'תיק הגולן' (יחידה חשאית של הארגון שפעלה במרחב הגולן הסורי; י"א). עיקר העיסוק של הגדוד אז היה להפליל את חיזבאללה ולתקוף אותו. עד השבוע שלפני 7 באוקטובר תקפנו מטרות, כמעט בלי הגבלה. במלחמה עצמה הסיכולים כבר היו הרבה יותר מתירניים, עד ש'תיק הגולן' הושמד לחלוטין".

האוכל היה טרי

את נפילת משטר אסד בדצמבר 2024 ונטישת מוצבי הצבא הסורי, הם ראו באמצעי התצפית. "ראינו את החיילים הסורים יורדים מהמוצב עם תיקים ושקים. הם השאירו פה הרבה אמצעי לחימה. הגעתי לפה כמה שעות אחרי שהם ברחו, האוכל שהם השאירו עוד היה טרי. ידענו שיש להם אמצעי תצפית לכיוון ישראל, אבל כשנכנסנו הופתענו לגלות שהם מכוונים מזרחה, לתוך סוריה. הם חששו מהמורדים הרבה יותר ממה שחששו מאיתנו. באותו לילה שמעתי את התצפיתניות מדווחות 'המוצב הזה ננטש', 'גם במוצב הזה החיילים הולכים'. ככה מוצב אחרי מוצב".

היה ברור שנפילת משטר אסד אומרת שצה"ל נכנס במקומו לרמה הסורית?

"כן. לא ידענו מה בדיוק יקרה, אבל אנחנו לא מחכים אלא רוצים להוביל. כבשנו את האזור משני מניעים: היה הסכם להפרדת כוחות משנת 1974, ועכשיו כשאין משטר, אין מי שיאכוף אותו; ובנוסף, לא רצינו שגורמים אחרים ינצלו את המצב כדי לפגוע בכוחותינו ובאזרחים. מאז בנינו עשרה מוצבים כדי לחזק את השליטה ואיסוף המודיעין".

משטר אל־ג'ולאני עדיין לא עונה על שני הגורמים האלה?

"אנחנו לא יודעים מה המניעים האמיתיים שלו. זה משטר חדש ולא יציב, ואותי בגדול זה לא מעניין. כמג"ד איסוף אני יודע שהמצב השתנה ואנחנו לא לוקחים סיכון. כל הפעילות שלנו נעשית כדי למנוע אירועים כמו 7 באוקטובר. אנחנו לומדים להכיר את הצבא החדש של אל־ג'ולאני, לראות איפה הוא מתפרס ומה שגרת הפעילות שלו. הכוחות שלו  חמושים אבל יש להם מגבלות בעניין המרחב שבו הם רשאים לנוע, כמה קילומטרים מהגבול, ויש הגדרות ברורות מה מותר ומה אסור. זה לא צבא, אין להם כלים כבדים. זה דומה יותר לכוחות שיטור, עם רכבי סיור וטנדרים עם מקלע.

"סוריה עברה המון שינויים מאז מלחמת האזרחים, ומוקדם לדעת איך זה ייראה בהמשך; המשטר החדש בונה את עצמו, ואני לא יודע אם הוא יחזיק מעמד. פחות מעניין אותי איך הוא ייראה אלא איך הגדוד שלי ייראה, שנדע להיות רלוונטיים ברגע האמת. חודשים בודדים אחרי נפילת המשטר הגיע כוח סיור לא רחוק מכאן, תצפיתנית שלי התריעה ותקפנו אותם. העברנו מסר ברור: אנחנו לא מתכוונים לחזור למה שהיה לפני 7 באוקטובר, אין פה שום כוח שאנחנו לא יודעים מה כוונותיו. אני לא יודע מי זה ג'ולאני וזה לא מעניין אותי. אנחנו לא סומכים על אף אחד, רק על עצמנו. עושים פה סריקות בבתים ותחקורים ותשאולים יום יום כדי למנוע איומים עתידיים".

אפשר לתת את המענה הזה מגבול ישראל? מחר בבוקר האמריקאים יכולים לכפות עלינו לסגת.

"אם זה יקרה, נעשה התאמות כדי שהמענה לא ייפגע. בסוף אני לא רק מגיב לאירועים אלא רוצה לצפות דברים קדימה. זה עיקר העיסוק של הגדוד".

כשצה"ל השתלט על הגזרה בדצמבר 2024, במערכת הביטחון העריכו שמדובר בעניין של כמה חודשים. ג' הוא מהבודדים שטענו שצה"ל יישאר במקום לאורך זמן. "פעלתי מתוך מחשבה שאנחנו פה לתמיד, כי מחשבה אחרת סתם מסיטה את הקשב. זה אִפשר לי לבנות דברים לטווח ארוך. אם הייתי מחכה לראות מה יקרה, לא הייתי רלוונטי. לא מעניין אותי השיח מאחורי הקלעים. כשיגידו לי לחזור – אחזור. עד אז אני פה".

"דור היה מהאנשים שמשאירים חותם. תמיד בגובה העיניים, תמיד ראינו את החיוך שלו, הצחוק והאווירה הטובה. אריאל תמיד הייתה שם בשבילנו, ועכשיו אנחנו נהיה שם בשבילה"

אילו התאמות נדרשתם לעשות בעקבות השינוי בגזרה?

"הוספנו אמצעי תצפית, כי עד עכשיו הסתכלנו על תל־כודנה אבל היום מסתכלים רחוק יותר. הגדוד הכפיל את כמות האמצעים שיש לו, הגדלנו את סדר הכוחות, ובשנה הבאה אנחנו צפויים לגדול בפלוגת לוחמים נוספת. כשנכנסתי לתפקיד תחקרתי את תפקוד הגדוד מאז 7 באוקטובר, ועלו המון תובנות, גם בהיבט של הפעלת הצוותים וגם באמל"ח שנכון שיהיה להם".

איפה זה בא לידי ביטוי?

"היה צוות אחד שמומחה לרחפנים וזהו, ולשאר הצוותים היו רחפנים אבל הם לא התמחו בשימוש בהם. אני החלטתי שפלוגה שלמה תתמקצע בזה. היום היא מוקד ידע, ולשם אני מביא את כל היכולות, כולל יכולות תקיפה שלא היו ויכולות שאי אפשר לפרט עליהן. היעילות של הגדוד קפצה משמעותית. הצוותים נכנסים עמוק יותר, ופותחים שטח כמה ימים לפני כניסת החטיבות המתמרנות. צוות לוחמות שלנו היה צוות הנשים הראשון בהיסטוריה שנכנס ללבנון. זה לא עניין של מה בכך, זה אמון שנבנה ביחד ומביא תוצאות".

לקחי עזה

סא"ל ג' (35) למד במדרשיית נועם ולאחר מכן התגייס לחיל האיסוף הקרבי. הוא משרת בגדוד עיט מאז הקמתו, ומילא בו מגוון תפקידים. בשבוע הקרוב יסיים את תפקידו ויחתום פרק של 13 שנות שירות בגדוד. מכאן הוא פונה לתפקיד בנציבות קבילות החיילים, קרוב לבית ועם זמינות לאשתו ושני ילדיו, אחרי שנתיים וחצי שבהן נעדר מהבית לתקופות ארוכות. "אשתי אלופה", הוא מפרגן, "זה מצב לא פשוט. לא תמיד ידעתי מתי אגיע הביתה ומתי אחזור לצבא".

סגניתו של סא"ל ג' עד לפני כמה שבועות, רס"ן אריאל, נאלצה לסיים את תפקידה בפתאומיות מכיוון שבן זוגה מונה לפקד על גדוד 52 של חטיבת השריון 401 בתוך לבנון, והיא נדרשה להיות עם בנותיהם בבית. ימים ספורים לאחר שיחתנו נפל בעלה המג"ד, סא"ל דור בן־שמחון ז"ל, בקרב בדרום לבנון.

"את אריאל אני מכיר שנים מהגדוד", אומר ג'. "ביום העצמאות האחרון היא נבחרה למצטיינת רמטכ"ל. זו הייתה בחירה קלה מאוד. כשדור נכנס לתפקיד מג"ד היא נאלצה לעזוב את התפקיד פה כדי להיות יותר בבית. עשינו לה ערב פרידה והבאנו את ההורים שלה, את דור ואת ההורים שלו. בדיעבד זאת הייתה הפעם הכמעט אחרונה שכל המשפחה נפגשה. הפעם הבאה הייתה בטקס המצטיינים שאריאל קיבלה.

"דור היה מהאנשים שמשאירים חותם גם אם זו פגישה קצרה. תמיד בגובה העיניים, תמיד ראינו את החיוך שלו, הצחוק והאווירה הטובה. דיברתי עם הגדוד על כך שאריאל תמיד הייתה שם בשבילנו, ועכשיו אנחנו נהיה שם בשבילה. הכוח של גדוד 595 נמדד ברגעים האלה. אנחנו משפחה אחת בשמחות, בעשייה המבצעית, ולצערי גם בכאב העמוק ביותר. אנחנו נהיה שם גם יום אחרי השבעה ונמשיך להיות בשבילם לעולם".

לפני כשנתיים, במסגרת כניסתו לתפקיד, ביקר סא"ל ג' בגדוד האיסוף 414 באוגדת עזה, שהתצפיתניות שנהרגו ונחטפו במתקפת חמאס היו חלק ממנו. "היה לי חשוב מאוד ללמוד מהלקחים שם. רציתי לבנות פה סט יכולות בסיסיות – שלא משנה מה קורה, גם אם המג"ד נופל, אני יודע שהמערכת מוכנה ודרוכה. תרגלנו את זה הרבה, וכל צוות יודע לאן הוא קופץ ולמי הוא חובר, גם בלי שאמרו לו שדיוויזיה באה לתקוף. הוא קודם כול רץ קדימה, ואחר כך יקבל את תמונת המצב. בארבע בבוקר, לפני יציאה הביתה, הקפצתי את כל הגדוד לתרגיל בהפתעה, בתרחיש שחדרו אותנו ואין אמצעים. זה שריר שצריך לחזק, והוא דורש מאיתנו לנתח שטחים שולטים בתחומנו. בכלל, אני הולך תמיד 'לחומרא' ונערך להכול. כל סוריה פרוסה בפניי, אבל אחרי 7 באוקטובר מבחינתי עדיין סביר שיחדרו אותי, ולכן אימנתי את הכוחות לתרחיש שהאויב מגיע לכל היישובים ברמת הגולן. בסוף אי אפשר לבנות על מכשול ועל תצפיות. טנדרים עם מקלעים יכולים להגיע בתוך עשרים דקות לגדר, והמכשול רק מעכב ולא עוצר".

לקח נוסף שהוא למד הוא הצניעות וההבנה שגם הוא, שנמצא בגזרה כבר 13 שנים, יכול ללמוד ולהשתנות. "אסור לקחת שום דבר כמובן מאליו", הוא אומר, ומבהיר שדלתו פתוחה בפני כל תצפיתנית עם תובנות על הגזרה. "יש לה יתרון יחסי עליי, כי היא מכירה את הגזרה הכי טוב. אני מבקר בכל החמ"לים, עובר עם מפקדות השליטה, ויושב עם התצפיתנית בעמדה ומפעיל איתה את האמצעי כדי להבין מהעיניים שלה איך היא חווה את הדברים. גם מפקד האוגדה מגיע איתי לחמ"ל ושואל את החיילות את הדברים האלה. אני חושב שזה יפה. הפיקוד פה בגובה העיניים, אין לי שום יתרון יחסי עליהם למעט הוותק. אנחנו עושים הכול בשותפות".

כמי שהיה פה באירוע של אוהל חיזבאללה בהר דב, וגם במקרה של המחבלים שהגיעו עד מוצב גלדיולה וצה"ל הבליג, מה השתנה אצלנו?

"זאת לא שאלה למג"ד אלא שאלה מדינית", הוא עונה בזהירות. "אני חושב שכולנו אשמים בזה. אותי לא מעניין מה אמור להיות 'תקין' ומה לא, אני יודע מה אני צריך לעשות כדי להגן על התושבים פה, ואני לא מאפשר לשום דבר להתבסס פה. כל דבר אני לוקח באופן אגרסיבי, בצורה הכי חדה שיש. כל שביב של מידע אני הולך ובוחן".

גם אם זה יבעיר את הגזרה ויהרוס את עונת התיירות באזור?

"כבר עשינו את זה, אנחנו לא לוקחים שום סיכון בהקשרים האלה. עושים הרבה פעולות גם בצד השני. פעילי חמאס שרוצים לבוא להתבסס בבית־ג'אן, גם אם זה יותר מ־10 קילומטרים מהגבול, אנחנו נלך עד אליהם ונוציא אותם מהמיטות ונביא אותם לפה. זה לא מאפשר לשום טרור לצמוח פה".

לא מעט קצינים בכירים נפלו במלחמה הזאת, בהם סא"ל דור בן־שמחון.

"זה מה שהופך את הצבא שלנו לכזה טוב, שהמפקדים מלפנים. ברור לי שדור היה מלפנים. עכשיו צריך להרים את הראש. אנחנו בצד המנצח, הצודק, המוסרי והערכי. צדקת הדרך איתנו, וזה מה שמוביל אותי. בסוף, זה המחיר שאנחנו משלמים כדי שלילדים שלנו יהיה הרבה יותר טוב. זה שווה הכול".