הדיון הציבורי על שילוב נשים בחיל השריון תקוע בעבר. המאבק האידיאולוגי כבודו במקומו מונח, אבל מסתיר את הצורך הדחוף בשינוי הפרדיגמה של מערך השריון כולו: הפיכתו ממערך המבוסס על כלים מאוישים באופן מלא, למערך לחימה המשלב כלים בלתי-מאוישים, וזאת כדי להיות רלוונטי בשדה הקרב הנוכחי והעתידי.
הלקחים מהמלחמה באוקראינה ברורים: שדה הקרב הנוכחי, הכולל רחפנים וכלים לא מאוישים פשוטים וזולים, הפך לרווי איומים בצורה שלא הכרנו בעבר, וכל מערך קרקעי שלא ישכיל להכניס כלים אוטונומיים ישלם מחיר כבד, ואירוע טנק המג"ד שהושמד על ידי רחפן הוא תזכורת כואבת לכך.
נכון, לא נוכל להחליף את כל הטנקים בכלים לא מאוישים, אבל אפשר ללמוד מחיל האוויר על הצלחת שילוב הכלים המאוישים מרחוק: מערך הכטמ"מ לא מחליף את מערך הקרב, אבל מייצר מעטפת הגנה המאפשרת לכלים המוטסים בידי טייסים לבצע את משימתם. ובמספרים: במלחמת יום הכיפורים הופלו יותר מ-100 מטוסים, וקרוב למאה אנשי צוות אוויר נהרגו או נפלו בשבי, אבל בעימות האחרון מול איראן לא הופל ולו מטוס ישראלי מאויש אחד.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
דמיינו תרחיש שבו גדוד שריון לא נכנס למרחב דרום לבנוני או עזתי לבד, אלא בליווי עשרות כרב"מים (כלי רכב בלתי מאויש) חמושים במקלעים וטילים, המבצעים משימות לוגיסטיות, פינוי פצועים, תצפית ואבטחה. סביבה מבצעית שכזו תאפשר לטנקים המאוישים לפעול באופן יעיל וקטלני יותר ועם סיכון מופחת ללוחמי השריון.
חשוב להדגיש: לא מדובר בחזון רחוק או באוטופיה. הטכנולוגיה והתשתית המבצעית קיימות וזמינות כבר כעת, וייצור של מערך כרב"מים בהיקף כזה הוא עניין של חודשים ספורים, אבל שינוי הפרדיגמה דורש החלטה אסטרטגית. בטווח הארוך, זה המהלך המרכזי שיוכל להבטיח את עליונותו המבצעית של חיל השריון ואת שרידות לוחמיו בשדה הקרב העתידי, ולא הוויכוח מי ייכנס או לא תיכנס לטנק.