קולות ירי עמומים פילחו את השקט של עזה.
תהיתי האם מדובר באימון, בירי מבצעי מצד כוחותינו או שמא ברעש שמגיע מהשטח שנשלט בידי חמאס, מרחק של פחות מקילומטר מאיתנו. באותו ערב יתברר כי לא רחוק מאיתנו, כוחות החטיבה הצפונית חיסלו מחבל שהגיע לקו הצהוב.
גזרת עזה לא שקטה. בעוד הלחימה העצימה נעצרה כבר לפני ארבעה חודשים, ב-10 באוקטובר 2025, חמאס מפר את הפסקת האש שוב ושוב. אותו בוקר בו ביקרתי ברצועה (שני), פתחו ארבעה מחבלים באש לכיוון כוח צה"ל ברפיח, ואך בשבוע שעבר נפצע קשה מ"פ בחטיבת אלכסנדרוני (חטיבה 3) שאליה התלוויתי לביקור ברצועה. ביום שישי האחרון זיהו בצה"ל מחבל שהמתין לכוחות כשהוא חמוש בגרזן.
הכי מעניין
לצד המתקפות נגד כוחות צה"ל, חמאס בוחן גבולות על בסיס יומיומי. "הם כל הזמן בוחנים אותנו, שולחים אנשים לאזור הקו הצהוב, לפעמים נשים וילדים, הם רוצים לראות איך נגיב", אמר לי סרן י', קצין בחטיבה.
בזמן שהנשיא טראמפ והעולם מעוניינים בקידום שלב ב' של עסקת השלום והעברת השליטה ברצועה למועצת השלום ולוועדה לניהול עזה, הבוץ העזתי עדיין מבעבע והאפשרות שהמלחמה תחודש עודנה על השולחן.
אנחנו נמצאים באחד ממוצבי צה"ל על "רכס השבעים", רכס כורכר בגובה של כ-70 מטרים, הממוקם על חורבות שג'אעיה ומהווה נקודה שולטת על האזור. מצפון ניתן לראות את חורבות ג'באליה, מתחתינו השכונות המזרחיות של עזה, כאשר מרחוק אפשר לראות בניינים עומדים בעיר עצמה ובדרום את אזור נוסייראת שבמרכז הרצועה. מעט דרומית אלינו נמצא האתר בו הוטמנה גופתו של החלל החטוף האחרון, רן גואילי ז"ל, שהושבה בידי לוחמי אלכסנדרוני כחלק ממבצע "לב אמיץ" לפני שבועיים וחצי.
לוחמי החטיבה, יחד עם כוחות נוספים, יצאו אל בית העלמין בדראג' תופאח, שחלקו נמצא מעבר לקו הצהוב. הם נלחמו עם מחבלי חמאס שהיו באזור, חיסלו את חלקם והצליחו להגיע לגופתו של גואילי בלא נפגעים לכוחותינו. בסרטון שהפיץ דובר צה"ל זמן קצר לאחר מציאת הגופה, נראו לוחמי אלכסנדרוני כשהם נרגשים מאוד עם האישור על זיהויה, חלקם בכו. לדברי סא"ל י', מג"ד בחטיבה, הם בדקו מאות גופות עד שהגיע הזיהוי המיוחל. "כשזה קרה, לקח לי כמה דקות לעכל את זה, רציתי לבשר את זה לכולם בקשר, אבל המילים בקושי יצאו לי מהפה מרוב התרגשות".
"זה היה מרגש מאוד וגם עצוב מאוד", אמר לי אחד הלוחמים על זיהוי הגופה של גואילי ז"ל. "עזבנו את הבית בשביל שתי מטרות: הראשונה, להגן על המדינה כדי שאירוע כמו שבעה באוקטובר לא יקרה יותר בחיים, והשנייה - להחזיר את החטופים, קודם כל את החיים אבל גם את החללים. מציאת הגופה של רן הייתה עצובה כי בסוף זה שוטר גיבור שיצא להגן על אזרחים ושילם בחייו והוא לא יחזור, אבל לפחות עכשיו המשפחה שלו תוכל להתאבל עליו כמו שצריך. בנוסף, זה בעצם גם סגר את כל הפרק הארוך הזה של החטופים סוף סוף".
חורבות עזה - במבט ממוצב צה"ל ברצועה | צילום: ישראל שמאי
"השלמנו את מטרת המלחמה של השבת החטופים", אמר לי סא"ל מ', מפקד הסיירת של חטיבת אלכסנדרוני, "אני מקווה שעוד נשלים את המטרה של השמדת חמאס. פגענו בו קשה, אבל הוא עדיין לא הושמד. יכול להיות שהמלחמה תחודש ואז נטפל גם במחנות המרכז שאליהם לא נכנסנו ונשלים את העבודה.
לדברי סא"ל י', תושבי עוטף עזה בטוחים ומוגנים. "צה"ל הרבה יותר חזק היום", אמר י'. "הייתי ממליץ לחמאס להתפרק מנשקו, כי אם הוא לא יעשה את זה - אנחנו נעשה את זה וזה כבר יהיה יותר כואב".
תקופת הביניים הזו שבה אין לחימה עצימה משרתת את חמאס ומסייעת לו להתחזק, הן צבאית והן אזרחית, ולבסס את שליטתו בחלק שלו ברצועה. עם זאת, גם צה"ל לא קופא על השמרים. לצד השמדת המנהרות, הוא נערך לתרחיש של חידוש הלחימה וחופר תעלות עמוקות לאורך הקו הצהוב המיועדות להקשות על חמאס לפלוש לשטח הצה"לי באופן רכוב.
לוחם בחטיבה אמר לי כי להערכתם חמאס שומר על כשירות מבצעית גבוהה כל העת. "אנחנו שומרים על מתח מבצעי גבוה", הוסיף.
סא"ל מ' סיפר לי על הפעילות בגזרה שכוללת של סיכול ניסיונות חמאס לבצע פעולות התקפיות כנגד הכוחות ואולי אף ניסיונות יומרניים יותר לפגוע ביישובי העוטף.
יש גם פעולות התקפיות יזומות?
"רק בתחומי הקו הצהוב, אנחנו שומרים על תנאי ההסכם במלואם", השיב.
חורבות עזה - במבט ממוצב צה"ל ברצועה | צילום: ישראל שמאי
במהלך הסיור הבחנתי בשני דחפורים שפעלו במרחב. שאלתי את סא"ל מ' על הפעילות שלהם במרחב ביחס למנהרות ועל הערכות לגבי אחוז התת"ק (תת-קרקע) שנשאר בגזרה שלהם ובכלל. מ' נמנע מלהשיב על כך, אך אמר כי נכון להיום אין מנהרות שחוצות את הגבול לשטח ישראל.
שני לוחמים בחטיבה אמרו לי כי הכוחות ממשיכים למצוא מנהרות בשטחי הקו הצהוב באופן תכוף. סביר להניח שנותרו עוד מנהרות רבות בשטח שבשליטת צה"ל, חלק גדול מהן ודאי חבוי תחת הריסותיהם של אלפי הבתים הפרושות למרגלות המוצב. אם ישראל מתיימרת להשמיד את כל המנהרות ברחבי הרצועה, מדובר במשימה שעשויה לקחת עוד שנים.
ההריסות מסתירות את קו הבטונדות שמגדיר את הקו הצהוב, אך לוחם בחטיבה מסביר לי שהמבנים ההרוסים שלא נחרבו לגמרי הראשונים מסמנים את תחילת הטריטוריה החמאסית. סא"ל י' מספר כי מחבלי חמאס מתצפתים עליהם מאותם מבנים.
חטיבת אלכסנדרוני, המאיישת את המוצב בחודש האחרון, היא אחת משיאניות המילואים. לוחמי החטיבה נמצאים כעת בסבב מילואים שישי ובמהלך 2025 לקחו חלק בתמרון הקרקעי לא רחוק מכאן, בעיר עזה. "גם הפעם יש אצלנו כמעט 100% התייצבות, הבודדים שלא יכלו להגיע דיברו איתי אישית והסבירו לי את מצבם", אומר מ' בגאווה.
מה בדבר הצורך של צה"ל בחיילים נוספים?
"אני לא מתעסק בזה".
וולקאם טו גאזה
לסיור הגענו ממוצב נחל עוז. לפני קצת יותר מ-14 שנים הייתי כאן בשירות הסדיר. אז, בשמחת תורה תשע"ב (אוקטובר 2012), ירה עלינו חמאס כ-150 רקטות. כמי שגר עד אז במרכז ולתקופה קצרה בעמק, הייתה זו הפעם הראשונה שחוויתי ירי רקטי. אני זוכר היטב את הריצה במורד עמדת השמירה אל מאחורי בטונדה.
את הכניסה למוצב דווקא לא זיהיתי, היא נראתה מבוצרת יותר, ייתכן שבעקבות שבעה באוקטובר. בשבת ההיא נפלו כאן 54 חללים ו-10 חיילים נחטפו, ביניהם חמש התצפיתניות.
משם התחלנו לנוע לעבר גדר הרצועה, בעודנו נוסעים בצמידות לגדר קיבוץ נחל עוז. הייתי בשני סיורים בעוטף לאחר שבעה באוקטובר, אך לנחל עוז לא הגעתי. הצטמררתי למראהו מבחוץ, תוך שזיהיתי קטעים מסרטוני המחבלים מאותו היום.
עוד כתבות בנושא
מהקיבוץ קצרה הדרך לגדר. את פנינו קידם שומר ולצדו שלט "אתם נכנסים לשטח אדום, הכניסה לשני רכבים ובהם ששה קנים (רובים) לפחות". עברנו את הגדר החיצונית ואז את הפנימית שהייתה פתוחה ופתאום אנחנו בעזה.
דקות בודדות לאחר שהתחלנו את הנסיעה הגענו למה שהיה פעם קו הבתים הראשון ברצועה. "מכאן יצאו המחבלים בשבעה באוקטובר", אמר סרן י'. הררים קטנים של הריסות ליוו אותנו משני עברינו, ללא אות חיים מלבד כלבים משוטטים שגם הם התאימו את עצמם לשקט של עזה.
עלינו אל רכס הכורכר עליו שוכן המוצב. "רק סגור אחריך את הדלת", אמר לי נהג ההאמר בחיוך, מצביע על שרשרת הברזל הקטנה.
כחלק מהוראות הבטיחות לבשתי קסדה ואפוד שעל החזית שלו כתוב "Press"(תקשורת). ביני לביני תהיתי האם יש מי שמאמין שחמאס יימנע מלירות על אדם שמזדהה כעיתונאי. כשנכנסתי למוצב פנה אליי אחד הלוחמים ושאל מאיזה כלי תקשורת אני ואם הייתי ברצועה בעבר, השבתי שלא. "וולקאם טו גאזה", הוא אמר בחיוך.
הוא השאיר בבית אשה, ילדים וקריירה. "זה קשה, אבל חייבים להגן על הבית, אין לנו ארץ אחרת", הוא אמר לי כששאלתי איך הוא חווה את הניתוק מהמשפחה. "כולם פה השאירו את הבית מאחור כי הם מבינים שאין ברירה אחרת".
עוד כתבות בנושא
במסגרת הביקור פגשתי גם את רס"ן מ', רב החטיבה, וממקימי חטיבת החשמונאים.
"יש תזוזה בקרב הציבור החרדי", אמר רס"ן מ', חרדי בעצמו, שבניו משרתים בתפקידי לחימה בצה"ל. "אלה שיושבים ולומדים תורה מחזיקים אותנו בעולם הישיבות ושיישארו שם ושבהם חס וחלילה לא ניגע, אבל אלה שלא יכולים לשבת וללמוד - שיבואו להתגייס והם צריכים לדעת שהצבא עושה הכל, ממש הכל, בשביל לשמור עליהם ועל אורחות חייהם".
בחטיבת אלכסנדרוני משרתים גם מספר חיילים חרדים, סא"ל מ' מספר שהם משתלבים נהדר ביחידה ומסתדרים מצוין. "כולנו יהודים, וגם מי שלא יהודי הוא ברוח הנכונה. הכי חשוב זה כבוד הדדי, כשמכבדים אחד את השני – מסתדרים. אנחנו עובדים במסגרת הפקודות ובסוף כולנו פועלים לשם השגת מטרה משותפת, כולנו יחד למען הצלחת המשימה".
צעדתי לתל שתוחם את המוצב ממערב ואז, באחת, נתגלתה בפניי התמונה המלאה של עזה החרבה. המחזה היה כה גרוטסקי שהתקשיתי לקלוט שמדובר במראה אמיתי. "תסתכל אחורה לעוטף, שם אתה רואה ירוק, תסתכל קדימה לעומק עזה, אתה רואה אפור, זה הניצחון שלנו", אמר לי סא"ל י'.
לא תנצחו אותי
אחרי היציאה מעזה המשכתי לשדרות. עברתי בכיכר יצחק שמיר המפורסמת מאותו סרטון נורא של מחבלי הנוח'בה ועצרתי בגן הזיכרון והגבורה הממוקם היכן שעמדה פעם משטרת שדרות ומנציחה את הנרצחים והנופלים בקרב בני העיר.
הגעתי למצפה שדרות הממוקם ממש מעל מרכז שבעה באוקטובר, המנציח את מאורעות השבת השחורה. במצפה עצמו קיימת אנדרטה המנציחה את ארבעת בני העיר שנפלו במבצע צוק איתן: סא"ל דולב קידר, סג"ם יובל היימן, רס"ב קסהון (דני) ביינסאין ורס"ל נדב גולדמכר ז"ל.
הנוכחים במקום הסתכלו מערבה לכיוון עזה, אבל אני הסתכלתי דווקא מזרחה לתוך שדרות. המנופים המרובים שמעטרים את קו הרקיע של שדרות זרקו אותי שוב למילותיו של סא"ל י'. בזמן שעזה חרבה, שדרות צומחת. ובמילותיה של נעמי שמר ז"ל: "לא תנצחו אותי, לא מנצחים אותי כל כך מהר".
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
