במהלך יותר משנה של לחימה ברצועת עזה, ניהלה ישראל מאמץ כפול ומורכב: מערכה צבאית אינטנסיבית נגד חמאס, ובמקביל הובלה של אחד ממבצעי הסיוע ההומניטרי הגדולים שנראו בזירת לחימה מודרנית. בלב המאמץ עמדה דילמה שחזרה בכל צומת אסטרטגי: כיצד למנוע קריסה אזרחית והומניטרית, מבלי לבנות מחדש את המשילות של חמאס.
לפי נתונים שנאספו לאורך המלחמה על ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), הוכנסו לרצועת עזה יותר מ-112 אלף משאיות סיוע. במהלך הלחימה הוקמו 16 בתי חולים שדה, הוכנסו כ-1.8 מיליון אוהלים וברזנטים, הוצנחו כ-13 אלף משטחי מזון, וכ-600 אלף ילדים חוסנו שלוש פעמים נגד פוליו. כ-42 אלף תושבי הרצועה יצאו למדינות שלישיות לצורך טיפולים רפואיים, ושישה מעברים הופעלו להכנסת סיוע לאורך המערכה. במקביל נכנסו לרצועה 5,000 אנשי צוות זרים כחלק מהמנגנון ההומניטרי.
עוד כתבות בנושא
היקף הסיוע נתפס כמרכיב מרכזי בשימור הלגיטימציה הבינלאומית להמשך הלחימה. הכרזה על רעב או על קריסה הומניטרית הייתה משנה מן היסוד את חופש הפעולה הצבאי והמדיני של ישראל, שגם כך היה מוגבל ונתון לביקורת חריפה. במערכת הבינלאומית הובע לא אחת ספק ביכולת לנהל מאמץ הומניטרי רחב תוך כדי לחימה, על רקע מעורבות של שחקנים בינלאומיים מרכזיים במנגנוני הסיוע. לצד ההישג האזרחי, הלכה והחריפה הדילמה המבצעית. הכנסת סיוע הומניטרי נדרשה כדי למנוע הידרדרות אזרחית, אך בפועל אותו סיוע שימש גם מנוף להתעצמות כלכלית ומשילותית של חמאס. שליטה במחסני סיוע והצבת גורמי ביטחון בכניסה אליהם אפשרו לארגון להמשיך ולשלוט באוכלוסייה.
הכי מעניין
כמות המשאיות הנכנסת כיום לרצועה, כ-650 ביום וכ-4,200 בשבוע, גדולה פי שלושה מהצרכים האזרחיים בפועל, אך נקבעה כהתחייבות מספרית במסגרת הסכמים בינלאומיים. הסיוע מוזרם במספר צירים ובאמצעות ריבוי גורמים, מה שמחייב מנגנוני בקרה מורכבים שאינם הרמטיים. לא זוהתה הברחה שיטתית של אמצעי לחימה דרך הסיוע, אך תועדו ניסיונות של הברחת סיגריות, טבק, דשנים, ציוד תקשורת, פלאפונים ואמצעים דו-שימושיים. ניסיונות רבים מתרחשים בגלל סביב הגדר והקו הצהוב בעקבות תנועה בלתי פוסקת של עובדים, קבלנים וגורמים אזרחיים רבים באזור.
חלוקת מזון במרכזי הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה של GHF | צילום: AFP
במקביל ללחימה, התנהלה מערכה תודעתית חריפה. חמאס הפעיל קמפיין בינלאומי אפקטיבי ומתמשך, שהצליח להסיט את מוקד תשומת הלב העולמית לפגיעה אזרחית, גם במקרים שבהם העובדות היו מורכבות או שגויות. כך למשל, אירועים נקודתיים תוארו כהפצצות רחבות-היקף, בעוד שבפועל התברר שמדובר בירי כושל של ארגונים פלסטיניים אחרים, כמו בירי על בית חולים בעזה בתחילת התמרון שהתגלה ככשל בירי רקטה של הג'יהאד האיסלאמי. התגובה הישראלית סבלה מהיעדר מערך הסברה לאומי מאוחד, כך גם אומרים היום בצה"ל. פעולות הסברה נקודתיות, שכללו הקמת צוותי עבודה משותפים של מספר גופים בהם מתפ"ש, משרד החוץ ואמ"ן, שפעלו להפרכת קמפיינים, הצליחו בצורה טובה יותר לבלום נרטיבים שקריים, אך הדבר לא נמשך מעבר לכך. גם כאשר הוצגו הוכחות חזותיות לפעילות המעברים או להיקף הסיוע, התקבעו בעולם תפיסות מנוגדות לעובדות.
בדיקות שנעשו ביחס לדו"חות בינלאומיים על רעב בעזה העלו שגיאות מהותיות, לרבות הסתמכות על מידע שנאסף מרחוק וללא נוכחות ממשית בשטח. לפי המידע שנאסף לאורך הלחימה, לא תועד רעב ברצועה ולא נרשמו מקרי מוות מרעב. הילדים שהוצגו בקמפיין ההרעבה סבלו ממחלות גנטיות ונבחרו באופן מכוון לצורכי תודעה.
עוד כתבות בנושא
במהלך הלחימה בוצעו גם מהלכים הומניטריים חריגים, שנועדו לצמצם פגיעה באזרחים ולשדר מסר בינלאומי. בין היתר בוצע מבצע לחילוץ עשרה פגים מבית החולים שיפא, שכלל הכנסת אינקובטורים לשטח לחימה והעברתם לרפיח בעיצומו של החורף. בנוסף נפתחו מסדרונות הומניטריים נקודתיים עבור משפחות אזרחיות שנתקעו באזורי לחימה.
בממד הארגונים הבינלאומיים, הצוות הבין־משרדי לרישום ופיקוח על ארגונים הפועלים ביהודה ושומרון וברצועת עזה החליט לאסור על פעילות ארגון “רופאים ללא גבולות” (MSF) בעזה. זאת לאחר שהארגון טען כי ישראל הרגה פיזיותרפיסט שעבד מטעמו, בעוד שבמערכת הביטחון נטען כי מדובר במהנדס כימי שסייע להרכבת מטענים. בנוסף, הארגון סירב לאורך זמן להעביר רשימות עובדים לאישור ישראלי.
אחד המהלכים המשמעותיים בממד האזרחי היה הנעת אוכלוסייה רחבת-היקף. עם כיבוש רפיח פונו כ-1.3 מיליון בני אדם למוואסי, ובהמשך, במבצע מרכבות גדעון ב', נעו כ-800 אלף תושבים מצפון הרצועה לדרומה. עם המעבר לשלב ב' נרשמה ירידה בעוצמת נרטיב הרעב, בין היתר בשל הסטת הקשב הבינלאומי לזירות אחרות כמו איראן וונצואלה.
בין יו"ש לסוריה
במתפ"ש מודעים לכך שלא ניתן לנתק את המתרחש בעזה מהמצב ביהודה ושומרון. צמצום כלים אזרחיים, ובהם כניסת פועלים, העברות כספים ופעילות מבצעית, משפיע ישירות על מצב האוכלוסייה. כ־120 אלף פועלים פלסטינים, שהיו מנוע כלכלי מרכזי, נותרו מחוץ לישראל ותוהים אם ומתי יוחזרו בעקבות סיום המלחמה.
התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית מוגדר כיציב והכרחי, אך הרש״פ מתמודדת עם אתגרים כבדים: משבר כלכלי, סוגיית כספי הטרור, ותסכול גובר בקרב הדור הצעיר, בעיקר במחנות הפליטים. לקראת רמדאן 2026 צפויות הקלות אזרחיות, לרבות הכנסת מזון מותאם ממצרים ואישור כניסת כ־10,000 מתפללים להר הבית מיהודה ושומרון בכפוף לאישור הדרג המדיני.
במערכת הביטחון מזהים אדישות פלסטינית נרחבת למלחמה. חוסר באנרגיה ובהנהגה אלה חלק מהסיבות לכך, כשגם החשש של הציבור הפלסטיני מכך שאינתיפאדה שלישית תוביל לחורבן. גם מדיניות הבידול בין עזה ליהודה ושומרון תרמה לכך.
בזירה הסורית נרשמת דאגה גוברת מהתבססות משטרו האיסלאמיסטי הקיצוני של א-שרע. ההערכה היא שהחיכוך עמו, ישיר או עקיף, כמעט בלתי נמנע, זאת אחרי פעולות הטבח מול קבוצות מיעוט כמו הדרוזים, הכורדים והעלווים. לישראל קיים מרחב חיץ, והמדיניות הנוכחית היא לשמר שליטה ביטחונית בו, ללא נוכחות צבאית סורית וללא נטילת אחריות אזרחית מלאה מצד ישראל, שמאפשרת רק כוח שיטור מינימלי במרחב, מערכת אזרחית שתמשיך לתפקד כי אין כוונה לישראל להיות אחראים על זה, וכן הגנה על הדרוזים בסווידא ובהר הדרוזים.
אזרחים דרוזים שחצו את גדר הגבול בין ישראל וסוריה | צילום: מיכאל גלעדי / פלאש 90
הצבא הסורי תלוי כיום בסיוע חיצוני, ובראשו טורקיה. כחלק מההתאמות למציאות החדשה הוקמה יחידה ייעודית – מת״ק 210 – שמטרתה חיבור לאוכלוסייה הסורית ורתימתה לאינטרסים ישראליים, על רקע שינויי הממשל והמצב בשטח.