בזמן שהמנהיגים והכותרות הכריזו חגיגית על סיום המלחמה, בבתים רבים בישראל ישבו נשים מכל קצוות האוכלוסיות והתכווצו.
״המלחמה נגמרה״ אבל עוד חייל נפצע בעזה, ״המלחמה נגמרה״ אבל כל כמה ימים יש עוד הותר לפרסום, ״המלחמה נגמרה״ אבל לא כל חטופינו חזרו.
עוד כתבות בנושא
כשכוחותינו יצאו מלבנון, פלטתי אנחת רווחה ואמרתי לבן זוגי, קצין בקבע: "יופי, עכשיו תהיה יותר בבית". הוא הסתכל עליי במבט עקום ואמר: "ממש לא. עכשיו נתחיל להתעסק באכיפה". לא לקח לי זמן רב לגלות שהוא צודק, ולהבין שהצהרות ביטחוניות לא תמיד מתרגמות לביטחון בבית.
הכי מעניין
שנה אחרי הפסקת האש עם חיזבאללה, לפני ראש השנה, רציתי לסגור חופשה למשפחה שלי בווילה בצפון, וכששאלתי את בעלת המקום על תנאי הביטול, המארחת ציינה "רק במקרה של מלחמה". עיקמתי את הפרצוף ואמרתי בטון מופתע "אבל יש מלחמה", והיא שאלה: "איפה?"
הפעם הבנתי את הפער מיד. אווירת המלחמה בציבור והמלחמה שמתרחשת אצלי בבית רחוקות שנות אור זו מזו.
חייו הכפולים של איש המילואים | צילום: מיכאל גלעדי, פלאש 90
כל זה קרה בזמן שמלחמת ״חרבות ברזל״, שהספיקה לשנות את שמה ל״מלחמת התקומה״, הייתה פעילה באופן רשמי, טרם הפסקת האש. ואני שואלת את עצמי, מה יהיה עכשיו?
במהלך המלחמה כולם נרתמו. יותר ממחצית מאזרחי ישראל יצאו להתנדב – נתון מדהים, כמעט לא נתפס. הייתה תחושת שליחות, צורך לעזור, רצון להיות חלק ממשהו גדול, להיאחז במשמעות. אבל עכשיו, כשהכותרות שקטות, כשאין אזעקות או דגלים על המכוניות, מה נשאר? מה יגרום לאנשים להמשיך לראות את אלה שחיים את המלחמה גם כשהיא ירדה מהמסך?
אולי המלחמה נגמרה במפות ובמסכים, אבל בבתים שלנו היא רק החליפה צורה. הילדים עדיין קופצים מכל אופנוע, הנשים עדיין הולכות לישון לבד, והאבות חוזרים הביתה עם עיניים כבויות. אלו לא חדשות שייכנסו למהדורה, אבל זו המציאות שאנחנו חיות בכל יום.
המלחמה הקשה ביותר עוד לפנינו. היא לא מתרחשת בשטח אויב וגם לא על גבולות המדינה, היא תתרחש בתוך הבתים שלנו. גברים יחזרו אחרת מכפי שהלכו, משפחות יתפרקו, ילדים ישתנו. המלחמה שלנו רחוקה מלהסתיים – עד שלא נחזיר את השפיות, את השגרה ואת הנחת, ואת כל בנינו ואחינו הביתה.
ואתם? אל תשאירו אותנו לבד.
תשאלו, תבדקו, תציעו עזרה. אנחנו עדיין צריכות להוציא מהגנים, לקחת לחוגים, להכין ארוחת ערב, ועכשיו יותר מתמיד – גם להחזיק קריירה לא סלחנית. תהיו פה עבורנו בעורף, כי אנחנו ובני הזוג שלנו היו ותמיד יהיו שם עבורכם בחזית.
אז מתי מלחמה באמת נגמרת? כנראה רק כשהלב יחזור לפעום בשקט.
עוד כתבות בנושא
