לפני כשלושה שבועות הופק מסמך פנים-צה"לי, חוברת מטעם מרכז הלמידה המבצעית בזרוע היבשה, שכותרתה "איך מנצחים גרילה - מה ניתן ללמוד וליישם מלקחי המלחמה בעזה". את החוברת כתבו בכירים בצה"ל - בקבע ובמילואים, והיא הופצה לכל יחידות זרוע היבשה לקראת מבצע "מרכבות גדעון ב'", שצפוי לכלול את כיבוש העיר עזה.
נקודת המוצא של המסמך היא ההבנה שחמאס שינה באופן מהותי את שיטת הפעולה מאז תחילת המלחמה. לפני 7 באוקטובר, ובחודשים הראשונים לתמרון הקרקעי ברצועת עזה, בסוף 2023, רווחה אצל חמאס שיטת הלחימה של ההגנה הסדורה, לפיה ישנם קווי הגנה מסודרים של ארגון הטרור ברצועה, ובהם ייתקלו כוחות צה"ל. עם התקדמות התמרון הקרקעי הבין חמאס שאין לו יכולת להתמודד בלחימה "מסורתית" עם כוחות צה"ל, והוא נסוג לפנים הרצועה ולמנהרות ועבר ללוחמת גרילה, כזו שגרמה לצה"ל אבדות רבות ומה שנתפס כלפי חוץ כדשדוש.
צילום: מתוך המסמך
כזכור, פרטים רבים מהמסמך פורסמו מאז תחילת השבוע הנוכחי בכלי התקשורת השונים - גם אצלנו באתר מקור ראשון - והם התמקדו בעיקר בכשלי הצבא במבצע "מרכבות גדעון". יש לציין כי המסמך המקורי התמקד בלוחמת הגרילה, והעיסוק בכשלים הופיע כתוספת בהרצאה שהעביר תא"ל גיא חזות, שעיקרה היה המסמך המדובר.
יש לציין כי החוברת לא נכתבה והוגשה בצורה שמאפיינת מסמכים מקצועיים שצה"ל מפרסם באופן רשמי אחת לתקופה, אך יחד עם זאת, מרכז הלמידה שהוקם אחרי טבח 7 באוקטובר, שם לו למטרה לפרסם במהירות את הלקחים והמסקנות הרלוונטים העולים מהשטח, ולהעבירם לדרגים בתמרון, אמנם אחרי שקצינים ומפקדים בכירים רבים עברו על התוכן ואישרו אותו, אך עם עריכה והגהה לשונית בסיסית, וייתכן שזאת הסיבה לכך.
שינוי תפיסה
"מטרות המלחמה לא הושגו. חמאס לא הוכרע צבאית ושלטונית, החטופים לא הוחזרו בעסקה או מבצע". למרות זאת, לפי המסמך, היו ארבעה הישגים מרכזיים במבצע: "השמדה מוחלטת של תשתיות חמאס במרחב הפרימטר ומעבר לכך, פגיעה אנושה בחמאס - פעילים ותשתיות, פגיעה בהנהגת חמאס בדגש על סינוואר והחזרת גופות החטופים".
עוד על חמאס
לפי כותבי המסמך, אחת הסיבות לכישלון בתמרון הקרקעי בכלל וב"מרכבות גדעון" בפרט, היא התמודדות לקויה מול לוחמת גרילה וחוסר ההתאמות שצה"ל עשה, לעומת הלמידה והפקת הלקחים שחמאס ביצע מאז תחילת התמרון ובעקבות הכישלון של מערך ההגנה שלו ברצועה.
לאור זאת, ולפני השאלה האם צבא מסודר יכול לנצח ארגון גרילה, פותח המסמך ועוסק בהבנה של מהי לוחמת גרילה ואיך מחבלי חמאס - בכל המערכים - שינו תפיסה ועברו לצורת לחימה כזאת.
לוחמי כפיר ברצועת עזה | צילום: דובר צה"ל
כאמור, לפני ה־7 באוקטובר ובתחילת התמרון רווחה אצל חמאס תורת ההגנה הסדורה. מדובר בקווי הגנה שנפרסים ממזרח, האזור הקרוב לגדר המערכת, ועד למערב, באזור הים. כך שבכל שלב שבו צה"ל - "האויב", כפי שחמאס רואה אותו - מתקדם מערבה לכיוון פנים הרצועה, הוא נתקל בקווים נוספים, חמושים בצורות שונות, הערוכים לקבלת המתקפה. זאת מתוך הבנה בסיסית מאיזה כיוון תגיע המתקפה של צה"ל על כליו המשוריינים.
עם תחילת התמרון הקרקעי ברצועה, בסוף אוקטובר 2023, קרסה ההגנה החמאסית. לטענת הכותבים, קווי ההגנה הסדורים של ארגון הטרור לא הצליחו להחזיק מעמד מול מערך האש המאסיבי והתמרון הקרקעי, ולכן עברו להגנה חפוזה: הגנה שלא מאורגנת לפי קווים מסודרים, אלא מתאימה את עצמה להתקדמות האויב בשטח, ללא תכנון מסודר ועל בסיס אלתור בשטח. כאשר הפיקוד המקומי בשטח - ולא הפיקוד האסטרטגי - הוא שניהל את הלחימה. ככל שהעמיק התמרון הקרקעי, הבינו בחמאס שעליהם לעדכן את שיטת הלחימה שלהם ולעבור לגרילה.
מהי לוחמת גרילה?
ללוחמת גרילה מספר עקרונות: שרידות - עדיפות לשמירה על חיי הלוחמים מאשר לפגיעה מיידית באויב או ניסיונות התאבדות, כדי לשמר את הכוח לאורך זמן. פגע וברח - פעולה מהירה מאוד ונסיגה, כדי להתיש את האויב. העיקרון הוא "עקיצה תוך 30 שניות": צליפה, ירי נ"ט, עלייה מתוך פיר מנהרה וחזרה מיידית. שימוש במטענים: זריקות מטענים (כמו באירוע הפומה, שבו נפלו 7 לוחמים ביוני 25'), הצמדת מטענים לנגמ"שים, הצבת מטענים בצירים ובכניסות לפירים. היטמעות באוכלוסייה - מאפשרת התקרבות ללוחמים מבלי לעורר חשד.
עקרונות לוחמת גרילה: 1. הימנע מהחזק, תקוף את החלש והזדרז לסגת. 2. שמירה על חיי לוחמי הגרילה חשובה מהסבת אבדות לאויב. 3. "הכה רק כשההצלחה מובטחת". 4. הפתעה חיונית - "אם נתגלית, נכשלת". 5. הימנע מקרב סדיר; חמוק בטרם ינצל האויב את יתרונו. 6. סבלנות לאיתור נקודות התורפה של האויב. 7. תנועה מתמדת, טשטוש קו המגע - אין חזית. 8. החזק את האויב בכוננות מתמדת בחזית ובעורף. 9. שמור על רוח הלוחמים – שלא יהרהרו בעדיפות האויב. 10. היטמע באוכלוסייה - "כדג במים". 11. התקשורת - תמונה חזקה מקליע, וידאו חזק מתותח. 12. הכאב לאויב - חדל לפני שייצא מכליו. 13. הפקת לקחים - "סם החיים", המנצח בתחרות הלמידה ינצח בקרב.
ההיגיון האסטרטגי של הגרילה הוא "מלחמת התשה שמטרתה לפגוע ברוח הלחימה ובכוח הרצון של האויב, עד שיוכרע", וכפי שהמסמך מתאר: "לאחר שחמאס נכשל בבלימת המתקפה הישראלית בנובמבר 2023, הוא שואף מאז לסכל את מטרות המלחמה של ישראל - מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות - באמצעות הישרדות והתשת צה"ל והחברה הישראלית".
הכלי האפקטיבי ביותר - המנהרות
המסמך קובע כי "חמאס שואף להשיג את מטרותיו באמצעות לוחמת גרילה. הוא נלחם חכם בהתאם למשאביו, ושרד צבאית ושלטונית. הוא לא מחפש קרבות גבורה של שווים נגד שווים", וכעצה עבור הדרג האסטרטגי נאמר: "בשלב ההתקפה הוא לא יתנגד במערך הגנה, הוא יחכה לשלב טיהור המרחב. שלב טיהור המרחב הוא בעצם המתנה סבלנית לשחיקת הכוח הישראלי, למשמעת מבצעית לקויה ולצייד של מטרות חלשות עם תורפה ומבצעי גירוי-תגובה - מארבי משיכה".
מאפייני לוחמת הגרילה הם לבצע פעולות קצרות אך רבות, "דקירות קטנות", בלשון המסמך, ליצירת מתח נפשי אצל הצד השני, מה שמשפיע ומפריע בגיבוש תמונת מצב הסדורה על היריב. מדובר במשוואה ברורה: כשצה"ל תוקף – כוחות חמאס נסוגים, במצב סטטי – כוחות הגרילה מטרידים, ואם בחמאס מזהים התעייפות בצה"ל אז הם יתקפו וכשהצבא נסוג מחבלי חמאס ירדפו אחריהם.
למעשה, כשדובר צה"ל בערבית החל לפרסם את הודעות הפינוי המוכרות שלו לפני תחילת פעולה קרקעית, חמאס הבין שאינו יכול להיטמע יותר בתוך האוכלוסייה כפי שאומרים עקרונות הגרילה, ומיד מצא פתרון לכך - המנהרות (מה שמכנים בצה"ל תת-הקרקע, או תת"ק). התחום שבמשך שנים שימש לצרכי התקרבות לגדר או התחבאות בכירים, הפך במלחמה הזאת למרחב לחימה פעיל לכל דבר. חמאס הבין דבר נוסף: כל עוד הוא נמצא מתחת לקרקע, הכיבוש והנוכחות של צה"ל על הקרקע - לא משמעותית. זהו אחד הפערים המבצעיים הכי קריטיים שבצה"ל לא הבינו לאורך יותר משנה מתחילת המלחמה. המשמעות של הנוכחות מעל הקרקע פחותה כל עוד המנהרות לא טופלו. זאת הייתה הסיבה, יחד עם שיטת הפשיטות שהונהגה בתחילה, לכך שצה"ל נאלץ לחזור שוב ושוב לאותם מקומות בעזה. לכן אחד הצעדים הראשונים במבצע "עוז וחרב", שהחל עם קריסת הפסקת האש, במרץ 25', היה ניתוק הקשר התת-קרקעי בין רפיח לחאן יונס, יצירת "ציר מורג" והפסקת המעבר התדיר של מחבלים ממקום למקום ללא הפרעה.
המסמך קובע ש"אין משמעות לכיבוש השטח על הקרקע אם התוקף והמגן מחזיקים את אותו השטח". עד "מרכבות גדעון", זה היה המצב באזור רכס ה-70 - רכס עלי מונטאר, השולט על חלקים נרחבים מהרצועה - כשצה"ל שלט שם מעל הקרקע אך החמאס המשיך להחזיק במנהרות רבות מתחתיו, יצאו מפירים וביצעו פיגועים קשים נגד כוחות צה"ל. עם תחילת המבצע, באמצע חודש מאי, הוגדר בכלל גזרות הלחימה שיש לנטרל את המנהרות במקביל לפעולה הקרקעית, וכך הושגה שליטה במנהרות גם בדרום הרצועה וגם ברכס הצופה והשולט על יישובי העוטף. יש לציין כי גם היום ממשיכים הכוחות לסרוק ולמצוא מנהרות רבות, גם באזורים שבהם לכאורה השליטה מוחלטת.
לכן, בהמשך המסמך מפורט הצורך בסדר פעולות בנוהל וניהול הקרב בקרב הכוחות הלוחמים, ובצורך בהגדרות לכך שקו המגע מעל ומתחת לקרקע יהיה זהה ויתנהל במקביל. "צריך להבין איך 'מרימים משקפת' מתחת לקרקע", תוהים בקול כותבי המסמך, כלומר מסתכלים קדימה, מתכננים בהתאם ליעדים ופותרים בעיות עתידיות. ואיך עושים רתק ואיגוף בתווך התת קרקעי? הם תוהים. בנוסף מציינים כי יש לבצע תיקוף מתמיד של המידע הידוע לגבי המנהרות באמצעות יהל"ם ופיקוד דרום, ולמידה עם קציני היחידה המיוחדת של חיל ההנדסה שמתמחה בלחימה במנהרות.
לצד המנהרות, החל חמאס להשתמש בהריסות המבנים מהפעולות הקודמות בגזרה ושצה"ל הניח שהן ריקות, תוך שהוא ממקם ומטמין מטענים וגם יודע להסתתר בהן, לירות ולסגת בחזרה. לאחר זמן מיסדו בצה"ל מושג חדש - לש"ה: לוחמת שטח הרוס. לא מדובר עוד בשטח בנוי רגיל מאחר וההרס יוצר מציאות ייחודית, ולכן אין להתייחס לכל הריסה כמבנה ולא צריך לטהר מבפנים כל מקום אך יש לשים דגש רב על אופן התנועה והלחימה, שכן המקום עשוי להיות רווי מחבלים מתחת להריסות.
איך מתמודדים עם לוחמת גרילה
כעת, אחרי שסקר וניתח את לחימת הגרילה, המסמך מעלה סוף סוף את השאלה הבוערת שמטרידה עשרות אלפי לוחמים בסדיר ובמילואים - "כיצד נילחם נגד גרילה?" הכותבים מקדימים וקובעים חד-משמעית כי "מיתוס הגרילה כבלתי מנוצחת הוא לא נכון. ברוב המקרים בהיסטוריה, המדינות והצבאות הסדירים מנצחים".
המסמך מתאר את העקרונות המשותפים לצבאות הסדירים שהכריעו אי פעם ארגוני גרילה ומדגיש באיזה מהן צה"ל השתמש במהלך המלחמה, כמו מודיעין איכותי, חיסול ממוקד ושיטתי של הנהגת הארגון ושחיקה ארוכה וסבלנות אסטרטגית. ארוכה יותר היא רשימת העקרונות שיובילו לניצחון על ארגון גרילה, שבהן צה"ל לא השכיל להשתמש במהלך המלחמה: "ניתוק ארגון הגרילה מהאוכלוסייה האזרחית, שילוב כוח צבאי עם מהלכים לשיפור חיי האזרחים, סיוע ולגיטימציה בינלאומית, שליטה בשטח ומניעת ערי מקלט למחבלים, רצף וקצב מבצעי גבוה וניתוק צירי האספקה לגרילה".
לוחמי כפיר ברצועת עזה | צילום: דובר צה"ל
בעקבות זאת קובע המסמך כי בלחימה נגד גרילה יש לבטל את עקרונות שיטת הלחימה הזאת: "יש להילחם בגרילה באמצעות אותן שיטות (שנמנו קודם, י"א) אך באופן שיטתי, כמותי ואיכותי יותר בעזרת כוחות קטנים ומאומנים, תקשורת יעילה עם המפקדות ותיאום אש, לחימה רציפה לאורך זמן, פטרולים, מארבים ופשיטות. כל פעולה צריכה להתבצע בהיקף אש רחב, תוך תחבולה ומיצוי אמל"ח". כדי לנטרל את עקרונות הגרילה, מציין המסמך כי "יש לפעול בעצימות קבועה עם טנקים, ארטילריה, אוויר וחבלה; להכיל, לסגור ולכתר שטח בתמרון; להביא את האויב לקרבות הכרעה", כמו הפעולה האחרונה בבית חאנון בצפון הרצועה שגרמה למחבלים להבין כי אין להם מוצא וזמנם הולך ואוזל ולכן חלקם העדיפו להיכנע. כמו כן, "יש לשמור על רצף וקצב מבצעי גבוה, לנתק תאי שטח זה מזה ולשלול את חופש תנועת האויב גם מתחת לקרקע", כפי שנעשה במבצע "עוז וחרב" ברפיח, והשמדת כל המנהרות שחיברו בין רפיח לחאן יונס.
אם כן, המשמעויות עבור צה"ל ללוחמה נגד גרילה הם בניית תורת לחימה ברורה, הקפדה על משמעת מבצעית, למידה מתמדת מאירועים חוזרים, ארגון המרחב ללחימה. המסמך, אשר מותח לכל אורכו ביקורת חריפה על שיטת הפשיטות שהייתה נהוגה תחת הרמטכ"ל הרצי הלוי ואלוף הפיקוד הקודם ירון פינקלמן, מדגיש בנוגע לשהייה במגננים, מבנים, תת־קרקע וצירים כי "שטח שטוהר ונעזב - האויב יחזור אליו".
מעבר לפעולות המבצעיות, הכותבים מבקשים מהמפקדים להפסיק להשתמש במונח "לכבוש מבנה" ולעבור למונח "לפתוח בית" - כי אין כניסה דרך פתחים קיימים שייתכן והם ממולכדים ונשלטים באש ותצפית והופכים לשטח השמדה, אלא יצירת פתח חדש. הקרב הוא התקפה, ולא פשיטה. יש להגדיר בתחילת כל נוהל קרב האם הלחימה היא בשטח בנוי, סבך או פתוח ולהתאים תורת לחימה לפי זה, ולהחליט אם הדגש הוא אבטחה ואיטיות או מהירות עם אבטחה פחותה. יש ללמוד מתחקירים חוזרים ולהסיק מסקנות.
צילום: מתוך המסמך
המסמך מגדיר את שלב ניתוח הקרקע בנוהל הקרב כ"אמל"ח החשוב ביותר של המפקד", שאמור לכלול גם את התווך התת-קרקעי ואת חיבוריו לקרקע, לנהל מרשמי קרב ומפות הכוללים סימנים טקטיים, להבין משמעויות לגבי האויב ולגבי כוחותינו ולבצע השוואה מתמדת עם זיהויים חדשים.
לקחים מאירועי עבר
במרכז הלמידה ממשיכים לחקור אירועים מבצעיים ולהפיק לקחים ומסקנות עבור הכוחות בשטח. אחד האירועים שנחקרו הוא אירוע חדירת המחבלים למגנן של סיירת חרוב בחאן יונס לפני כשבועיים, בניסיון לחטוף חיילים. לפי מרכז הלמידה, הסיבה שהמחבלים הצליחו לחדור בקלות למתחם נבעה מכך שהאבטחה התבססה על מצלמות ולא על כוחות פיזיים שתיצפתו, מידע מודיעיני שהתקבל על המתקפה העתידים ואשר לא נותח ונקרא קודם לכן ולכן גם לא תורגם להיערכות בשטח, מיקום שומר שגוי והיעדר מכשול, לצד חוסר השתנות ותקיפה בשעה שהיא נקודת תורפה – אחרי שהכוחות סיימו את "כוננות עם שחר". אם כך, איך המתקפה נכשלה בסופו של דבר? המרחב אורגן ותוכנן ללחימה פעילה, הכוחות היו מתורגלים, הפעלת האש נעשתה בתיאום עם המפקדה הקדמית, היו עתודות בכל הדרגים במוכנות וכוננות גבוהה ויכולת ההתאוששות מהפתעה של כל הכוחות.
לקח נוסף הגיע מהאירוע הקשה בו ניסו מחבלי חמאס בחאן יונס לחטוף את רס"ר (מיל') אברהם אזולאי הי"ד, מפעיל באגר שעסק בהריסת מבנים, אך הוא נאבק בהם בגבורה והם הרגו אותו. האירוע הזה המחיש את הצורך בהכנסת כוחות הנדסה ולוגיסטיקה רק לאחר ביסוס שליטה וביטחון מוחלט במרחב, כוחות אבטחה קרובים לכלי ההנדסה והיכרות עם איומי המנהרות באזור, כל אלה נועדו כדי להגן על מפעילי הכלים ההנדסיים שחשופים יותר לאיומים.
בנוסף המסמך מתייחס שוב לאיום החבלה, כשבצה"ל רואים כבר יותר משנה את השימוש של חמאס במצלמות קטנות שמזהות את התקרבות לוחמי צה"ל, והמחבל שצופה בהן יודע מתי להפעיל את המטענים או לצאת מהמחבוא ולפתוח באש. "אם יש ספק, אין ספק", קובע המסמך לאור שורת מקרים קשים ומורה לחפש כל הזמן סימנים מעידים למצלמות, כמו כבלי חשמל ותקשורת שיכולים להעיד על חמ"ל קרוב, ופאנלים סולאריים. כמו כן יש לחשוד בכל בית ותשתית שכוחות צה"ל היו בעבר. הכותבים גם מתייחסים לכך שלפעמים שיטת הלחימה לא מותאמת לארגון המרחב, להחלטות טקטיות שגויות שיחד עם משמעת מבצעית לקויה מעניקות יתרון לחמאס, שמחפש לעקוץ ולפגוע בלוחמים עם ירי צלפים בחיילים ללא מיגון שחשופים בחלונות, או במקרים שלא יודעים לארגן את המרחב ואת המבנים שנמצאים בהם. המסמך גם מציין שהאויב מודע למרחבי שו"ן שצה"ל לא מטפל בהם מחשש לפגיעה בחטופים, ודווקא במקומות כאלה הוא יוזם ואגרסיבי, וכבר ביצע מספר אירועים של הנחת מטענים, ירי ועוד נגד חיילינו.
הדרך להכרעה
לקראת סוף המסמך, מתואר סיכום השאלה "איך לנצח גרילה?", ובו מספר עצות ללחימה וניהול הקרב. שם קובע כותב המסמך כי יש ארבע סיבות ל"איום" כלשהו על כוחותינו במרחב הלחימה: "טמטום, חוסר מקצועיות באמל"ח, לחץ וביטחון עצמי מופרז". את המענה לכך הוא מחלק לשלושה חלקים: ראשית בתרבות ובשגרה מבצעית תקינה - לו"ז יומי, קריאה ותחקור, ארגון מרחב מקצועי, פיקוד ושליטה ללא קיצורי דרך, חניכת מפקדים, וביטול פרצות וקיצורי דרך בהסמכת אמל"ח שהביאו לשימוש לא מקצועי ולנפגעים בקרב חיילי צה"ל.
צילום: מתוך המסמך
"ירי דו־צדדי אינו גזירת גורל", נכתב. יש לקדש גבולות גזרה, לסמן בשטח, לבצע נוהל משקפת, ולוודא עדכון מפות במסדרים. המסמך מדגיש: "צבא ולא שכונה". יש להגדיר נורמות וסטנדרטים, לקיים מסדרים, לשמור על חוקים וכללים ("לא מערב פרוע"), ולהקפיד גם על היגיינה, תברואה, מזון ואחסון אמל"ח.
לסיכום, המסמך מוסיף ומדגיש שיש לתרגל באופן רציף: לוחמה בשטח הרוס ובנוי, שיתופי פעולה עם רחפנים, טנקים, דחפורים, כלבי עוקץ ומסוקים, בניית כוחות אורגניים לצרכים שונים, גם לאירועים רבי-נפגעים, להנדסה וללחימת לילה. לעשות מפגשים עם כוחות שונים, לתרגל טכניקות קרב שונות מארגון מגנן גדודי דרך קרב משולב ומה קורה כשנקלעים למארב משולב, ועד אירוע רב-נפגעים, כיבוש וטיהור מבנה, ביסוס וארגון ציר-לוגיסטי, מארב שמתבסס על הסיוע ההומניטרי, פטרול רכוב ועוד. באימון לפני הכניסה ללחימה יש לעשות סיור שטח למפקדים, ללמוד על בניין הכוח של חמאס מאז הפסקת האש ולא לסמוך על הניסיון של היחידה מהסבבים הקודמים ולתרגל כל מה שצויין קודם. לגבי המפקדים, נטען במסמך כי עליהם לארגן את הזמן והקשב בתכנון בצורה הבאה: 20 אחוזים בנוהל קרב בתכנון המשימה, ושאר 80 האחוזים במוכנות ללחימה עם אימונים ותרגילים עם הכוח שלהם.
עוד על חמאס
