מאז השבעה באוקטובר, גל אנטישמיות עולמי שוטף את מדינות המערב בעוצמה שלא נראתה זה עשרות שנים. יהודים מותקפים ברחובות, מוסדות חינוך ודת מאובטחים סביב השעון ובזירה הדיגיטלית - שיח אנטישמי הפך לשגרה יומיומית. בעיצומה של הסערה, הולכת ומתחדדת השאלה: האם ישראל עושה מספיק (ויכולה בכלל לעשות) כדי להגן על הקהילות היהודיות ברחבי העולם? ועוד, האם למדינת היהודים יש אחריות פרקטית מעבר למחויבות מוסרית על חייהם של יהודי התפוצות?
"אנחנו חיים בעולם חדש מבחינת האנטישמיות", מסביר פרופ' ידידיה שטרן, נשיא המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) ופרופסור למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, בריאיון למקור ראשון. "להיות אנטישמי היום, זאת כבר לא תופעה שולית בלבד - להיפך. הבעיה המרכזית היא שהשנאה מגיעה גם מהימין וגם מהשמאל העולמי. מצד הימין מדובר באנטישמיות הקלאסית והמוכרת, אך החידוש הבולט הוא שגם השמאל הפרוגרסיבי היום מבטא בגלוי את הדעות הקדומות שלו כלפי יהודים".
צילום: EPA
למעשה, הסטנדרט הכפול, שתמיד היה קיים, הפך כעת לגלוי וברור בכל הנוגע ליהודים ולמדינת ישראל. "מדובר, כאמור, בעולם חדש - עולם שבו תקיפות כלפי יהודים אינן עוד אירועים ספורדיים, אלא תופעה הולכת וגוברת: לגיטימית, מוחצנת, ולעיתים אף מתקבלת כמובן מאליו", ממשיך פרופ' שטרן. "מה שעשינו עד היום התמקד באנטישמיות כפי שהכרנו אותה עד כה, אך אני סבור שהגיע הזמן להביט קדימה, ולחשוב על האנטישמיות כעל תופעה עמוקה ומשמעותית הרבה יותר מכפי שהערכנו בעבר".
לטענתו של נשיא המכון למדיניות העם היהודי, עד עתה, כשדיברנו על המאבק באנטישמיות בעולם היהודי שמחוץ לישראל, רווחה התפיסה שיהודי התפוצות מבינים טוב יותר את התופעה ואת הדינמיקה שלה. "לעומתם, הישראלים נתפסו לעיתים כפיל בחנות חרסינה: פחות רגישים להקשרים התרבותיים השונים ולעיתים אף עלולים, למרות כוונות טובות, לגרום ליותר נזק מתועלת", הוא מספר. "בעיניי, זוהי טעות. האנטישמיות איננה רק עניין של יהדות התפוצות, אלא עניין ישראלי מובהק".
לשם כך, בשנה האחרונה משרד התפוצות גם החל להפעיל את המשל"ט - מרכז השליטה הלאומי לניטור ומאבק באנטישמיות ודה־לגיטימציה ברשת. המרכז מופעל באמצעות חברה חיצונית ובסיוע כלים מבוססי בינה מלאכותית, המאתרים אירועים בעלי פוטנציאל לאנטישמיות ומספקים התראות לגורמים הרלוונטיים - בהם גורמי ביטחון, משרדי ממשלה ולעיתים אף לציבור הרחב. כך, למשל, היה זה המשל"ט שהביא לידיעת הציבור את "יום הזעם" ביוון, שבמסגרתו התקיימו עשרות מוקדי הפגנות נגד ישראל.
"חשוב להבחין בין פעולות שמתבצעות במישור המידי, כמו פרסום מידע על הפגנות פרו־פלסטיניות כדי לאפשר ליהודים וישראלים להיערך ולהיזהר, לבין פעולות ארוכות טווח בתחום התודעה", אומרת למקור ראשון הדס מימון, מנהלת אגף בכיר תודעה במערכה לדה לגיטימציה במשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות. "אנו פועלים באופן שיטתי מול קהילות יהודיות בתפוצות, בעיקר בתחומי החינוך הבלתי פורמלי ובאמצעות קמפיינים ממוקדים העוסקים במחוללי האנטישמיות".
צילום: EPA
דוגמה בולטת לקמפיין מוצלח במיוחד שהוביל המשרד עוסקת בדמותה השנויה במחלוקת של שליחת האו"ם לשטחים, פרנצ'סקה אלבנזה. "אלבנזה היא עובדת או"ם שמתבטאת באופן אנטישמי מובהק, ומפרסמת דוחות קשים ומוטים נגד ישראל", מספרת מימון. "החלטנו להקים אתר ייעודי שמרכז את כל המידע הידוע לנו עליה - מהתבטאויות אנטישמיות, דרך ההטיה הברורה בדבריה ברשתות החברתיות, ועד לדוחות שפרסמה, שאינם מבוססים על מידע אמין או על נתונים מהימנים".
את האתר הפיץ משרד התפוצות באופן ממוקד לכל הגורמים הרלוונטיים, וכבר לאחר מספר ימים מרגע השקת הקמפיין, מזכיר המדינה האמריקני, מרקו רוביו, הודיע כי ארצות הברית מטילה סנקציות על פרנצ'סקה אלבנזה. יתרה מכך: זמן קצר לאחר מכן, גם אילון מאסק הסיר את הווי הכחול מחשבון ה־X שלה. מדובר במהלך סימבולי, אך רב משמעות. בפועל, שליחת האו"ם לשטחים כבר אינה נתפסת עוד כדמות ציבורית רלוונטית.
"אחד התחומים המרכזיים שבהם פועל משרד התפוצות הוא זיהוי אמירות אנטישמיות העלולות לפגוע בביטחונה או בתדמיתה של מדינת ישראל, ותגובה מהירה באמצעות קמפיינים ממוקדים - אנחנו נותנים פייט, מבהירים שמדובר בהתבטאויות שאינן לגיטימיות", ממשיכה מימון. במקרה הספציפי של פרנצ'סקה אלבנזה, השיק המשרד הממשלתי קמפיין חיפוש בגוגל רחב היקף: כל מי שחיפש את שמה או מידע על הדו"ח שפרסמה, הופנה לאתר הישראלי המרכז את כל המידע המהימן והרלוונטי לגביה.
"יש קוד אתי מחייב לעובדי האו"ם, ואלבנזה מפרה אותו באופן שיטתי. חשוב לנו שכל העולם יידע את זה", היא מדגישה. "בשבוע שבו השקנו את הקמפיין, פורסמה כתבת תחקיר גדולה באיטליה שסקרה את הפעילות שלנו. זה עורר תגובות כועסות מצד רבים ובעיניי, זה סימן שהצלחנו. זה אומר שנגענו בנקודה רגישה. אני גם מאמינה שההחלטה של רוביו נבעה במידה רבה מעבודתנו. לא מספיק רק להתלונן על אנטישמיות - צריך לפעול כדי לחשוף אותה".
במשרד התפוצות פועל אגף ייעודי למאבק באנטישמיות, אשר עוקב אחר מגמות ופעיל בזירה הבינלאומית. "פעם בשנה אנחנו מפרסמים דוח מקיף שמציג את מגמות העלייה באנטישמיות במדינות שונות, והדוח הזה משמש אותנו ככלי מדיני חשוב מול אותן מדינות", מספרת מימון. "כשאנחנו מזהים עלייה משמעותית באנטישמיות במדינה מסוימת, אנחנו מנתחים את הנתונים, מפרקים אותם לגורמים, ופונים לרשויות המקומיות בדרישה שיטפלו בתופעה".
צילום: EPA
עם זאת, המציאות נותרה מורכבת ומדאיגה. "חשוב לזכור שאנחנו מדברים על אזרחים של מדינות אחרות", מציינת הדס מימון. "נכון, הם יהודים, אבל הם אזרחי מדינה ריבונית והאחריות על ביטחונם חלה קודם כול על אותה מדינה". לדבריה, גם כאשר משרד התפוצות פועל מול גילויי אנטישמיות, יש לכך מגבלות ברורות. "במקרה של אלבנזה הצלחנו לעקוף את המגבלות האלה, אבל אנחנו מצפים מכל מדינה לעמוד באחריות הבסיסית שלה - להגן על אזרחיה, יהיו אלה יהודים או בני כל מיעוט אחר".
בשנתיים האחרונות, המדינה שנחשבה לאחת מהשקטות, המרוחקות והפסטורליות בעולם - הפכה לאחת המסוכנות ביותר עבור יהודים. כיום, אוסטרליה היא אחת המדינות האנטישמיות ביותר בעולם. "אנחנו נמצאים בקשר רציף עם שרים וחברי כנסת מישראל, שמסייעים לנו רבות. במיוחד ראויים לציון שמחה רוטמן, אוהד טל, שרן השכל ושר התפוצות עמיחי שיקלי - כולם מעורבים, מודאגים, ומביעים עניין אמיתי במצבנו", מספר למקור ראשון רוברט גרגורי, מנכ"ל איגוד יהודי אוסטרליה (AJA).
"הם פרסמו הצהרות רבות בנוגע למצבה הקשה של הקהילה היהודית באוסטרליה, וזה ריגש אותנו מאוד", ממשיך גרגורי. "בסופו של דבר, אנחנו לא מבקשים הרבה - שיראו אותנו, יתמכו בנו, יכירו במצוקתנו ויפעלו בדרכים דיפלומטיות. אני חייב לומר שכל הדברים האלה אכן נעשו על ידי ממשלת ישראל". וכפי שציינה הדס מימון, גם מנכ"ל איגוד יהודי אוסטרליה סבור שלמדינת ישראל אין בפועל אפשרויות רבות לפעול בתוך המרחב האוסטרלי - או במרחבן של מדינות אחרות בכלל.
"האחריות על ביטחונם של יהודי אוסטרליה, בפועל, היא של ממשלת אוסטרליה - לא של ממשלת ישראל", מבהיר גרגורי. "לצערי הרב, הממשלה הנוכחית נוקטת קו אנטי-ישראלי מובהק, והדבר ניכר היטב בשטח". ואכן, ממש אתמול בבוקר (ב') הכריז ראש ממשלת אוסטרליה, אנתוני אלבניזי, על כוונתו להכיר במדינה פלסטינית. "לא משנה מה ישראל תגיד או תעשה - זה לא ישפיע על עמדת ממשלת אוסטרליה", קובע גרגורי. "אולי רק טראמפ יכול להפעיל לחץ אמיתי ולשנות את המצב".
לדבריו של פרופ' ידידיה שטרן, בעידן הנוכחי אין עוד אפשרות להפריד בין גורלם של יהודי התפוצות לבין גורלה של המדינה היהודית. "בוודאי שיש להמשיך ולהגן על יהדות התפוצות, אך במקביל יש להכיר בכך שהאינטרסים של מדינת ישראל עצמה כבר נמצאים על כף המאזניים", הוא מבקש להדגיש. "ישראל והישראלים מותקפים כיום על ידי אינטרסים, עמדות וסנטימנטים אנטישמיים שהולכים ותופסים מקום מרכזי, גם במדיניות של גופים שאינם בהכרח קיצוניים".
צילום: EPA
כן, בעיני נשיא המכון למדיניות העם היהודי, המצב הנוכחי מחייב התגייסות ממשלתית מסוג חדש. "האנטישמיות כבר איננה עניינה של קהילה יהודית כזו או אחרת בלבד, אלא אינטרס לאומי כלל־ישראלי", הוא מבהיר. "בהתאם לכך, יש צורך בגיבוש מדיניות לאומית של מדינת ישראל כלפי תופעת האנטישמיות. ולמדיניות זו מטרות כפולות: להגן על יהדות התפוצות, אך גם, במידה הולכת וגוברת, להגן על האינטרסים של מדינת ישראל עצמה".
וזה לא הכול. "אנחנו נמצאים ברגע של מעבר, שינוי פרדיגמה של ממש, וחובה להתייחס לכך בהתאם", מכריז פרופ' שטרן. "המענה הנדרש צריך להיות ממסדי, ולא פוליטי. אני מדגיש: לא פוליטי. מדובר בנושא שחייב להיות מנותק מהמתחים ומהשיקולים הפוליטיים הפנימיים בישראל. המדינה צריכה להקים רשות ממשלתית ייעודית למאבק באנטישמיות - גוף מתוקצב, שאינו תלוי בהסכמים קואליציוניים, ומנוהל על ידי אנשי מקצוע בעלי מומחיות וניסיון, עם זיכרון ארגוני ארוך טווח".
לדבריו, העיסוק בנושא זה אינו צריך להיות בידי משרד החוץ או משרד התפוצות, אלא בידי רשות מקצועית, עצמאית ואוטונומית. "כמו שיש רשות להשכלה גבוהה, כך צריכה לקום רשות לאומית למאבק באנטישמיות", קובע הפרופסור. "הרי ברור שלמדינת ישראל יש יתרון משמעותי שאין לקהילות היהודיות ברחבי העולם: משאבים מדינתיים. אלו משאבים בסדר גודל שונה לחלוטין - לא רק תקציבים, קשרי חוץ ודיפלומטיה, אלא גם כלים טכנולוגיים מתקדמים, כולל יכולות סייבר".
לא בכדי, אחת השאלות הבסיסיות ביותר במאבק באנטישמיות בעידן החדש היא שאלת הדימוי של היהודי. "הדימוי הזה ייקבע על ידי מערכות של בינה מלאכותית", מציין פרופ' שטרן. "כאשר מישהו ירצה להבין מהו יהודי, הוא פשוט ישאל את הבינה המלאכותית, והתגובה שיקבל תעצב את עמדותיו. לכן, על מדינת ישראל לטפל כבר עכשיו בשאלה כיצד מוצגים היהודים בעיני הקהל הגלובלי ובעיני הקורא התמים. זהו אתגר קריטי ביותר ואם כל הכבוד לארגונים הגדולים, זה דבר שרק מדינה מסוגלת לעשות".
