"הכרתי את ארבעת הלוחמים שנפלו, בחורים עם המון יראת שמיים ומוטיבציה גבוהה. הם ידעו שהם הולכים להסתכן, ובכל זאת הלכו בשמחה גדולה והרגישו שהם נמצאים בשליחות", אומר הרב דוד פוקס, ממייסדי גדוד נצח יהודה, בדרכו לאחת ההלוויות. "לפני הכניסה שלהם לעזה דיברתי עם כולם, הם הרגישו שהם הולכים לעשות משהו גדול ומשמעותי למען עם ישראל".
הגדוד החרדי נצח יהודה (97) חווה השבוע את האסון הקשה ביותר בתולדותיו. ארבעה מלוחמיו - ולוחם נוסף מהחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, שהגדוד פועל תחתיה - נפלו בבית־חאנון, כאשר נקלעו לזירת מטענים שהטמינו מחבלי חמאס במהלך פעילות מבצעית. שני לוחמים נפצעו קשה, ועוד 12 נפצעו ברמות חומרה שונות.
עוד כתבות בנושא
"בפעם האחרונה דיברתי עם החיילים ביום חמישי", משחזר רס"ן במיל' הרב שאול עבדיאל, לשעבר רב הגדוד, וכיום רב מלווה בעמותת נצח יהודה. "פגשתי אותם רגע לפני שנכנסו לתמרון. כשהייתי בגדוד הייתה רוח גדולה, החבר'ה אמרו 'רק תיתנו לנו להיכנס, אנחנו נמגר את המחבלים ונשחרר את החטופים'. זו מכה כואבת מאוד, אי אפשר לומר שזה לא משפיע על הלוחמים, אבל הם עדיין עסוקים בלחימה בתוך הרצועה ועוד לא הצלחתי לדבר איתם. אני כן שומע מהמפקדים שלהם ומהפצועים, אלה שזמינים, שהם ממשיכים בלחימה ברוח איתנה ושום דבר לא יפיל אותם. כואבים על חבריהם כמובן, אבל ממשיכים בלחימה בצורה המקצועית ביותר".
הכי מעניין
הרב שאול עבדיאל | צילום: ללא קרדיט
גדוד נצח יהודה הוקם כגדוד חי"ר לפני כ־25 שנה, והיה לגדוד החרדי הראשון בצה"ל. לאורך השנים ביצע הגדוד משימות ביטחון שוטף בבקעת הירדן, ביהודה ושומרון ובגבול סוריה. בינואר אשתקד, חודשים ספורים לאחר פרוץ המלחמה, הגיע הגדוד לגזרת עזה והשתתף לראשונה בפעילות הגנה מלחמתית. במהלכה נפלו שלושה לוחמים מהגדוד: סרן ישראל יודקין, סמ"ר אלי אמסלם, וסמ"ר בצלאל צבי קובץ.
לפני כחצי שנה נכנסו לראשונה לוחמי נצח יהודה לתמרון גדודי בתוך עזה, תחת חטיבת הנח"ל. ביומה הראשון של אותה פעולה נפל סמל אוריאל פרץ מביתר־עילית מפגיעת טיל נ"ט, ותשעה נפצעו. באפריל הוקפץ הגדוד לגזרת לבנון, ולפני כחודשיים חזרו לוחמיו לגזרת עזה.
בשבת האחרונה נכנס הגדוד שוב לתמרון בבית־חאנון, וביום שני בשעות הלילה נפלו ארבעה מלוחמיו: סמ"ר משה שמואל נול מבית־שמש, סמ"ר נועם אהרן מסגדיאן מירושלים, סמל משה נסים פרש מירושלים, וסמ"ר מאיר שמעון עמר מירושלים. הנופל החמישי בתקרית הוא רס"ל במיל' בנימין אסולין מחיפה.
עוד כתבות בנושא
מה אסון כזה עושה לגדוד, שאלתי את הרב פוקס. "אני מקווה שהחיילים יתאוששו מזה וימשיכו הלאה", הוא משיב. "לא פשוט לאבד חברים טובים שהיו אהובים על החבר'ה. עד היום אחרי כל האסונות יצאנו מחוזקים יותר, כרגע כולם שבורים ורצוצים".
הרב עבדיאל סופד לנופלים, שהוא הכיר היטב מתוקף תפקידו: "משה נול היה ילד מקסים ושקט, אכפתי. תמיד דאג לחבריו לאוכל בעמדות. כולם ידעו שאם אתה בשמירה, בסיור או בכל משימה, נול ידאג לך לאוכל.
"משה פרש היה בחור יקר שלא ויתר לעצמו ולאף אחד בכל תקופת ההכשרה, והצליח לסיים את ההכשרה בהצטיינות. הוא היה מאגיסט. באירוע האחרון שהיה לנו בחנוכה בתמרון, הם ספגו טילי נ"ט וירי. משה תפס פיקוד בקור רוח, לקח את המאג, ירה לכיוון המחבלים והצליח להרוג שני מחבלים ובכך הציל את חבריו. החברים שלו מספרים שתמיד דאג שידברו בכבוד זה לזה ושאף אחד לא ייפגע.
"מאיר שמעון עמר, בחור עם שאיפות גדולות, צמא ללמוד תורה ולהתחבר להקב"ה. היה מקפיד על ציצית. כל הזמן היה מבקש ממני להביא לו ציציות ירוקות כדי שתהיה לו ציצית מבצעית בשביל הלחימה.
"נועם היה סמל המחלקה, ונקרא לדגל להיות המפקד של המחלקה. הוא לא תכנן להיות הסמל, אבל לקח את המשימה ועשה אותה. היה אהוב על הפקודים שלו, עשה את כל המשימות בצורה הרצינית ביותר ותמיד לקח הכול בראש גדול. נועם היה נגביסט אהוב ושמח, תמיד כשהייתי מגיע לגדוד הוא היה קופץ ואומר 'בוא נעשה תפילה ולימוד', תמיד עם חיוכים. אלה היו הפנים שלו, פנים של חיוך".
הרב אדיר אלמושנינו שירת לפני כעשור כלוחם בגדוד, ומאז שחרורו הוא מוגדר רב מלווה של הגדוד. כמי שהכיר מקרוב את סמ"ר משה נול הוא אומר "צריך ללמוד ממנו איך חייל בצבא ההגנה לישראל צריך להיראות. הוא שם את הקשיים שלו מאחור והסתכל תמיד למטרה. כמה פעמים הוא ניגש אליי ושאל 'איך מתמודדים עם הקשיים גם כשנמצאים בבית וגם בצבא?'. ניסיתי לכוון ולעזור. הוא התלבט ואמר לי 'אולי כדאי שארד מלוחמה כדי לעזור לאבא שהוא מבוגר וחולה', אבל בכל זאת נלחם והתאמץ. הוא היה ממש לפני סוף השירות, ואמר שכשיסיים את השירות יחזור למשפחה".
שכול אחר
את סגן־אלוף (במיל') יוסי לוי, מנכ"ל עמותת נצח יהודה, אני תופס אחרי אחת ההלוויות. "השכול החרדי הוא שונה", אומר לוי. "עשינו פורומים לאימהות ללוחמים חרדים. בדרך כלל כשאתה מפרסם ויש שמונים נרשמים, מגיעים שישים. פה נרשמו למפגש שבעים והגיעו מאה אימהות. שאלנו אותם מה מניע אותם לבוא, ואימא של לוחם ממודיעין־עילית ענתה: 'אנחנו יורדים לגינה והשכנים לא יודעים מה אנחנו רוצים כשאנחנו אומרות שהבן מתמרן בעזה. אז אני לא משתפת, אין לי עם מי לדבר'. זה פוגש אותם גם בסוגיית השכול. לאימהות שכולות חרדיות אין עם מי לשתף, השכנות לא מבינות מה עובר עליהן. מבחינתן הבן שלהם הלך לצבא ולכן הוא מת, לא כי הוא מסר את נפשו".
יוסי לוי | צילום: ללא קרדיט
הבדידות הופכת את השכול למורכב יותר, אומר סא"ל לוי. "הסביבה לא מבינה, ולכן השכול הרבה יותר קשה. זה הבדל תרבותי וחברתי. אין שום תמיכה ומעטפת. התרבות החרדית לא בשלה לשכול צבאי. יש משפחות יותר מאמינות שאומרות שהכול מלמעלה ומתחברות לסיפור, ויש משפחות שהן בניתוק, אז אנחנו צריכים להיות שם, לדבר את השפה וללוות אותן. כשקרו אירועים בנצח יהודה, הטלפון הראשון של קצינת הנפגעים היה אליי, ובאותו רגע חיברתי את הצוות שלנו והתחלנו תהליך עם המשפחה.
"אימא חרדית ממוצעת לא רצתה בכלל שבנה יתגייס. הייתי בניחום אבלים, והאב אומר לי 'אמרתי לו שיישאר בישיבה ושלא יתגייס'. אני מכיר את זה כי גם אבא שלי ציפה ממני שאשאר בישיבה ובכולל, אבל ברגע שבחרתי להתגייס הוא הכיל את זה. הורים אחרים ששומעים כעת על האסון, זה מרתיע אותם. הם אומרים 'אתה רואה? הבן של השכן יכול היה לשבת ללמוד תורה והנה הוא נפל, הילד שלנו לא ילך לשם'. שמעתי את זה לא פעם. אבל את הצעירים החרדים זה לגמרי משנה, הם רוצים להיות חלק. אני מכיר חברים של ישראל יודקין ושל אוריאל פרץ, שאחרי שהם נפלו אמרו לי 'אנחנו חייבים להתגייס', ואכן התגייסו".
לוחמי נצח יהודה בעזה | צילום: דובר צה"ל
מי שקרא את היומונים החרדיים המפלגתיים למחרת האסון, לא מצא בהם כל התייחסות לכך שהחיילים הנופלים הם צעירים חרדים, למעט אזכור שם הגדוד, נצח יהודה. "החברה החרדית לא יודעת להתמודד עם השאלה למה חרדי שלא לומד לא מתגייס, וחילוני כן", אומר יענקי פרבר, בוגר הגדוד. "כשהם מופיעים בתקשורת הכללית, הדוברים החרדים מסבירים שיש נצח יהודה ויש חטיבת חשמונאים ומתגאים בזה, אבל כשהם מתראיינים למשל ברדיו קול ברמה הם מסבירים שהצבא בכלל לא מתאים לחרדים. החרדים שמשרתים בצה"ל טובים להם בשביל הוויכוח על גיוס חרדים, לא בשביל לקדם גיוס חרדים לצה"ל.
"חייל בנצח יהודה ראוי להערכה גדולה במיוחד. הסביבה שבה הוא גדל לא מבינה למה הוא בכלל צריך להתגייס, גם אם הוא לא ממש יושב ולומד. בהרבה מקרים הוא צריך להסתיר את זה מהמשפחה ומהקהילה, והוא מקריב הרבה בחיים האישיים והקהילתיים".
פרבר עומד בקשר עם לוחמים בגדוד בהווה, והוא שוחח איתם גם השבוע. "דיברתי עם חיילים מ'נצח' שהיו בתקרית הקשה, חלק מהם קרובי משפחה שלי. אמרו לי שהייתה אש תופת נוראית מצד חמאס, ופחדו שעומדים לחטוף גופות של חיילים. הם הסתערו לתוך האש, בין הכדורים, כדי לחלץ את הגופות. אמרו לי שחלק מהפצועים השתחררו מבתי החולים כדי להשתתף בהלוויות של חבריהם, והם רוצים לחזור לפלוגה. יש רוח מאוד חזקה".
בודדים אבל פחות
לצד הגדוד הוקמה גם עמותת נצח יהודה, המלווה את לוחמי הגדוד ואף את בוגריו. רבני העמותה מוסרים לחיילים שיעורי תורה וחיזוק, ומקיימים גם שיחות אישיות. אחד האתגרים המרכזיים שהגדוד והעמותה מתמודדים איתם הוא סוגיית החיילים הבודדים, שמשפחותיהם החרדיות ניתקו מהם את הקשר בעקבות בחירתם להתגייס.
"האתגר הזה לא היה הפעם אצל ארבעת החללים, אבל אצל חלק מהפצועים זה קיים", מציין הרב עבדיאל. "הם היו בנתק עם המשפחות. במקרים כאלה אנחנו מגיעים להיות חלק מהמשפחה, לעטוף ולהיות לידם. במצב כזה חלק מהמשפחות כן מגיעות להיות ליד הבן למרות המורכבות, ולחלקם זה עדיין מורכב.
הלוויתו של משה ניסים פרש | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
"אנחנו לא שופטים את המשפחות ומנסים להבין את המורכבות. יש משפחות שקשה להן להכיל את הגיוס של הבן כשהחברה לא תומכת. בנינו מערכת שנותנת מענה. יש לנו 'מחלקת בודדים' ואנחנו מחזיקים עשרים דירות עם מאתיים מיטות, והחיילים הבודדים גרים בדירות האלה. אנחנו נותנים להם מעטפת משפחתית. כמובן, אנחנו לא יכולים להיות חלופה למשפחה, ומבחינתנו נשמח מאוד אם חייל יחזור להיות בקשר עם המשפחה, אנחנו דוחפים אותו לשם. בינתיים אנחנו משתדלים לתת את המעטפת הטובה ביותר – חומרית, רוחנית וחברתית – אבל אין כמו המשפחה".
"אלה בחורים בני 18 שעושים צעד אמיץ ומתגייסים לצה"ל, ויודעים שבהרבה מקרים הם מקריבים את הקשר עם המשפחה", אומר הרב אלמושנינו. "ההורים אומרים 'אתה פוגע בנו, בסביבה שלנו', ולפעמים זה יוצר ניתוקים".
ברבים מהמקרים הנתק הוא חלקי. "יש הורים שאמרו לילד לצאת מהבית בגלל הגיוס, או שלא אמרו אבל הילד מעצמו הבין, אבל הם עדיין מאוד מחוברים אליו. בודדים ניתקו לגמרי ואין שום קשר והתייחסות; וגם אלה שניתקו את הקשר, אנחנו מאמינים שהרגש כלפי הילד נשאר".
כיצד מתנהלים מול משפחת נופל שניתקה את הקשר איתו, אני שואל את לוי. "וואו זה אירוע", הוא משיב. "זה קרה פעם אחת וזה רגיש מאוד, אז לא ארחיב. אני זוכר שטיפלנו באירוע של חייל בודד שנפצע. ההורים לא דיברו איתו הרבה זמן ולא רצו שיבוא לבית, והם הגיעו לבית החולים ופתאום הם צריכים ללוות אותו פצוע. יש משפחות שמגיעות פעם־פעמיים ושם זה נגמר, ובסוף הילד מגיע לדירות הבודדים שלנו. זה תלוי־משפחה".
ללוי חשוב להציג גם זווית אופטימית בסוגיה. "בעבר, שיעור החיילים הבודדים בנצח יהודה היה מטורף, כ־70 אחוז. היום הצלחנו, בעבודה קשה, להגיע למצב שרק כ־15 אחוז הם בודדים. זה עדיין הרבה וכואב, אבל יש פה ירידה משמעותית. הצלחנו לעשות עבודה טובה מול ההורים. אנחנו כל הזמן בקשר עם ההורים, עושים ימי הורים, הם באים ומתרגשים, ועם הזמן זה משחרר את ההורים מההתנגדות שלהם. בתחילת הטירונות רוב ההורים לא רוצים להיות בקשר, ולאט לאט הם מתחילים לתמוך ואחוז הבודדים יורד".
לדברי רבני הגדוד, רוב חיילי נצח יהודה משמרים באופן עקרוני את השקפת העולם החרדית בעניין הגיוס. "לפני שנתיים", מספר הרב אלמושנינו, "פנה אליי בחור מישיבה חרדית טובה מאוד, הוא הגיע עם כובע וחליפה וספר ביד, לבוש שלא מאפיין מישהו שרוצה להגיע לצבא. הוא אמר שהוא רוצה להתגייס ושהוא לא יודע מה זה צבא. דאגתי לו לאישור כניסה לבסיס כדי שיבוא לראות. נתתי לו לדבר ולהתעניין עם החיילים בבסיס. אחר כך שאלתי אותו על ההתרשמות, והוא אמר שהרבה מהחיילים אמרו לו 'אם אתה לומד תורה אל תבוא', והוא לא מבין למה בעצם הם כן באו. הוא היה בהלם שמצד אחד הם התגייסו, ומצד שני הם אומרים לו שאם הוא לומד תורה שלא יבוא. בסוף, הם גדלו על ערכים של לימוד תורה, וחייל חרדי לא מתעצבן על מי שלא מתגייס אם הוא לומד תורה".
הרב אדיר אלמושנינו | צילום: ללא קרדיט
במשך תקופה ארוכה היה נצח יהודה הגדוד החרדי הבולט והמוכר בצה"ל. בשנה האחרונה הצטרפה גם חטיבת החשמונאים, ומאחורי הקלעים מתקיימת ביניהם מעין תחרות על יוקרה ומיקוד סביב שילוב החרדים בצה"ל.
"עד היום העיקר היה נצח יהודה, וקצת במסלולי החרדים בגבעתי ובצנחנים. ואז באים חשמונאים ותופסים את כל הפוקוס. יש מתיחות קלה ביניהם", מאשר פרבר, העוסק בגיוס חרדים. לדבריו, "חשמונאים זה חרדים שבאמת באים מישיבות, ונצח יהודה זה חבר'ה שבאים אחרי שיצאו לעבוד, ויש הבדל בין האוכלוסיות. אפשר לומר שחשמונאים זה 'ישראל הראשונה', נצח יהודה הוא 'ישראל השנייה'. בעיניי, טוב שיש מתיחות מסוימת ביניהם, ככה לכל אחד יש גאוות יחידה".