ב-3 ביוני 2023, לפני שנתיים בדיוק, התרחש פיגוע ירי בגבול ישראל-מצרים שבו חדר שוטר מצרי בשם מוחמד סלאח לישראל והרג שלושה חיילים: סמ"ר אורי יצחק אילוז וסמל ליה בן-נון מגדוד ברדלס, ובמהלך החיפושים אחריו נהרג גם סמ"ר אוהד דהן, קשר מח"ט פארן. גשש נוסף נפצע קל באירוע. המחבל, שהיה חמוש ברובה קלצ'ניקוב, שש מחסניות, שני סכיני קומנדו וקוראן, נוטרל בסופו של דבר, אך האירוע חשף שורת כשלים מקצועיים חמורים בצה"ל.
הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי הורה לאלוף פיקוד הדרום אליעזר טולדנו ולמפקד אוגדה 80 איציק כהן להציג תחקיר מבצעי לאירוע תוך שבוע בלבד, ואכן כך היה. עשרה ימים אחרי הפיגוע פורסם התחקיר המלא באישור הלוי. התחקיר חשף את הכשלים: היעדר בקרה על מימוש הנהלים, שער שנפתח בקלות בגבול ותפיסת ביטחון לקויה לגבי הגבולות ה"שקטים".
בסיס הר חריף סמוך לגבול עם מצרים ביום שבו נפלו סמ"ר אורי יצחק אילוז, סמל ליה בן נון וסמ"ר אוהד דהן | צילום: דובר צה"ל, דודו גרינספן, פלאש 90
בעקבות התחקיר, המתחקר ומי שבקרוב ימונה לראש אמ"ץ (אגף המבצעים), איציק כהן, ננזף ואילו מפקד חטיבת פארן, אל"ם עידו סעד, הודח מתפקידו בשל "אחריותו הכוללת באירוע ואופן מימוש הפעילות בגזרתו". זאת, למרות שאותו סעד זכה לשבח על חתירתו למגע ונטרול המחבל. ההחלטה להדיח את סעד נראתה אז כצעד נכון, המשקף סטנדרט גבוה של לקיחת אחריות בצבא, כפי שמצופה ממפקדי צה"ל. בנוסף, האירוע שינה באופן קיצוני את תפיסת הביטחון של חטיבת פארן והכוחות הפועלים באזור.
הכי מעניין
ארבעה חודשים וארבעה ימים לאחר מכן, ב-7 באוקטובר 2023, התרחשה מתקפת הפתע של חמאס, בה נרצחו ונחטפו מאות ישראלים בעקבות כשל מערכתי חסר תקדים, שהתחיל מלמטה והגיע עד הרמטכ"ל. דוחות ומסמכים שפורסמו בהמשך תיארו כי לצה"ל לא הייתה תוכנית מסודרת להתמודדות עם מתקפה בסדר גודל כזה, וכי כשלים מודיעיניים ומבצעיים אפשרו למחבלים לטבוח ולבצע מעשי לא אנושיים במשך שעות ארוכות ביישובי העוטף.
עוד כתבות בנושא
אך כאן מתחילה הבעיה. בעוד שבפיגוע בגבול מצרים נדרשו עשרה ימים בלבד כדי להגיע למסקנות ולהטיל אחריות אישית – כולל הדחת מח"ט – הרי שבמקרה של 7 באוקטובר, הכשל החמור בהרבה לא הוביל לצעדים דומים. נכון, מדובר באירועים בקנה מידה שונה לחלוטין. אבל זה רק מעצים את התמיהה על כך שאף מפקד בכיר לא הודח באופן מיידי, ורק מספר מצומצם של קצינים הודיעו על עזיבתם לאחר זמן רב, בעיקר בשל ההבנה כי לא יקודמו. הרמטכ"ל, הרצי הלוי, שדרש מפקודיו לקחת אחריות, עשה זאת בעצמו רק כשנה וחצי לאחר האסון. הפער הזה מעורר שאלות קשות: מדוע מח"ט פארן נענש על "אחריות כוללת" באירוע נקודתי, בעוד שמפקדים בכירים לא נשאו באותה מידה של אחריות על כשל מערכתי שגבה מאות קורבנות?
הסטנדרטים הכפולים האלה אינם מוגבלים רק להשוואה הזאת בין שני האירועים. גם בתחקירים של אירועים נוספים מהמלחמה הנוכחית ניכר אותו פער. למשל, תקריות נפילתם של גור קהתי וז'אבו ארליך בלבנון וקריסת המנוף בצפון הרצועה שבה נהרגו שני חיילי גולני ונפצעו שמונה, עדיין לא זכו לתחקיר ראוי. המשפחות, ששמעו רק על תחקיר ראשוני, ממתינות כבר חודשים לקבל דיווח על מה בדיוק קרה שם ומה עלה בגורל המפקדים האחראים. כמו אלה יש עוד עשרות אירועים שבהם נהרגו או נפצעו חיילים ונותרו ללא כל תשובה, תחקיר ראוי או לקיחת אחריות. כמות האירועים החריגים שנותרו ללא תחקיר מעלה תהיות: האם צה"ל בכלל מתחקרים את האירועים האלה כראוי? ואם כן, מדוע הציבור לא מקבל תשובות?
ההבדל בין הגישה המהירה והנחרצת ביוני 2023 לבין ההתנהלות האיטית והמעורפלת כיום, מצביע על שחיקה משמעותית בסטנדרטים של צה"ל בכל הנוגע ללקיחת אחריות ושקיפות. כאשר כשל נקודתי מוביל להדחת קצין בכיר, אך כשל מערכתי עצום ממדים נתקל בשתיקה או בדחיית המסקנות, נוצר רושם של צביעות ושל חוסר עקביות. ערך האחריות, שנלמד בכל קורס פיקודי בצה"ל, נפגע עמוקות ולמעשה לא גובה מחיר כפי שהיה בעבר, אלא לרוב מסתכם במשפט "אני אחראי" ותו לא.
הציבור הישראלי, ששילם מחיר כבד על כשלי הצבא ב-7 באוקטובר, זכאי לקבל תשובות ברורות ומהירות, בדיוק כפי שקיבל לפני שנתיים. אם צה"ל רוצה לשקם את אמון הציבור, עליו לחזור לסטנדרטים של פעם: תחקירים מהירים, שקופים ומסקנות אישיות ברורות, גם כאשר הכשל הוא עצום. כי בסופו של דבר, האחריות הכוללת אינה יכולה להיות תלוית הקשר והיא חייבת להיות עקבית.