שביתת המסחר והפגנות המחאה ההמוניות שהחלו בשבוע שעבר בסכנין ובערים נוספות במגזר הערבי, אינן אירוע שולי או נקודתי. זהו ביטוי טעון לרמת תסכול, פחד וייאוש חריגה בקרב אזרחים ובעלי עסקים, הנאלצים להתמודד באופן יומיומי עם איומים, אלימות וגביית דמי חסות. תהיה זו טעות חמורה לראות בכך בעיה של יישוב מסוים או של החברה הערבית בלבד. מדובר בתהליך רחב ומסוכן, שכבר מזמן אינו נעצר בגבולות מגזריים, אלא הולך וזולג אל כלל המשק והחברה.
תופעת הפרוטקשן הפכה בשנים האחרונות לאחת המכות הקשות ביותר לכלכלה הישראלית. על פי הערכות גורמי אכיפה ומחקר, היקפי גביית דמי החסות בישראל נאמדים במיליארדי שקלים בשנה לכל הפחות. בענפי החקלאות, הבנייה והתשתיות, בעלי העסקים מדווחים על תשלומי ריטיינר חודשיים, ישירים או עקיפים, כתנאי להמשך הפעילות התקינה של העסק. מנגד, שיעור כתבי האישום וההרשעות בעבירות סחיטה באיומים נותר נמוך, בעיקר בשל פחד המתלוננים והקושי באיסוף ראיות כלכליות והליכים משפטיים ממושכים המחלישים את כוח ההרתעה.
לצד טרור הפרוטקשן "הקלאסי" שמופעל כנגד בעלי חנויות ועסקים, קיימים דפוסים מתוחכמים בהרבה שפועלים במסווה של פעילות עסקית לגיטימית. כך לדוגמה בימים האחרונים סיפר לי יזם המקים מתחם עסקי-מסחרי כי הוא ויזמים נוספים נסחטים בצורה אחרת: קבלן משאבות בטון מספק לכאורה שירותי יציקות כחוק, עם חוזים וחשבוניות, אך במקביל מפעיל גורמים מאיימים שמונעים מקבלנים אחרים לפעול באותו תא שטח. יזמים שמנסים לבחור ספק חלופי מקבלים מסר ברור: אם תעשו זאת – יבולע לכם. זהו פרוטקשן לכל דבר ועניין, והפעם תחת מסווה עסקי כשר. התוצאה: מונופול אלים, פגיעה בתחרות וייקור שיטתי של עלויות.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
מדינה ריבונית אינה נמדדת רק ביכולתה להגן על גבולותיה החיצוניים, אלא בראש ובראשונה ביכולתה להבטיח ביטחון אישי, כלכלי וחברתי בתוך גבולותיה. כאשר גורמים עברייניים מכתיבים לבן אדם מהיישוב את זהות האנשים שיעבדו אצלו, מי יספק שירות ומי מורשה להמשיך ולהפעיל את מפעל חייו, כבר מדובר על השתלטות דה פקטו של משילות חלופית ואלימה, שמאיימת להחליף את מוסדות הריבון ולהשליט סדר של פחד. זהו כרסום ישיר ומהותי בריבונות המדינה, וככל שהוא נמשך, כך מדינת ישראל מאבדת עוד ועוד מתחושת השליטה, האחריות והאמון שנדרשים לקיומה כחברה חופשית.
במקומות אחרים בעולם המערבי כבר נרשמו מקרים שבהם אזרחים ובעלי עסקים, שהתייאשו מהיעדר מענה אפקטיבי, החלו להתארגן עצמאית כדי להגן על הקהילה. בשל השילוב הפוטנציאלי הגבוהביןמתחים חברתיים, תרבות של חיכוך מתמיד וריבוי כלי נשק חוקיים ולא חוקיים, המצב בישראל מעמיד אותנו בפני מציאות נפיצה במיוחד. המצב שבו שאזרחים ובעלי עסקים מגיעים למסקנה שהמדינה אינה מסוגלת להגן עליהם בזמן אמת, סוגיית ההגנה העצמית מפסיקה להדהד כרעיון תיאורטי, והופכת לאפשרות מעשית ללקיחת החוק לידיים, כשלב המהווה איום על המשילות והסדר הציבורי.
ההתמודדות עם תופעת הפרוטקשן שרק הולכת ומחמירה, אינה יכולה להסתכם במבצע ראווה, בדיון בין משרדי נוסף או בהצהרות תקשורתיות. ממשלת ישראל, ובעיקר שרי המשפטים והביטחון הלאומי, וראשי מערכות האכיפה, נדרשים להבין שללא פעולה כוללת, אגרסיבית ומתמשכת הכוללת חקיקה ייעודית, אכיפה כלכלית חסרת פשרות, חילוט נכסים, פגיעה בנתיבי הכסף והגנה אמיתית על מתלוננים – הפרוטקשן ימשיך לגלוש לאזורים נוספים במדינה. מדינה שלא מצליחה להגן על אזרחיה מפני סחיטה ואלימות בתוך גבולותיה, מאבדת לאט אך בבטחה את אמון הציבור ובעיקר את ריבונותה.
עוד כתבות בנושא
