ערי ז'בוטינסקי, בנו של זאב זבוטינסקי, כיהן כחבר כנסת בסיעות הימין העמוק, אולם לצד זאת גם היה אידיאולוג חילוני מובהק ומתנגד חריף לדת. מעט מפתיע אפוא למצוא בספרו ("אבי, זאב ז'בוטינסקי", עמ' 59) תיאור נלהב של עלייתו יחד עם הוריו להר הבית ולכיפת הסלע בשנת 1919, ומכניסתו למערה שמתחת לאבן השתייה.
"עלינו לרחבת בית המקדש, למסגד עומר", מספר שם ז'בוטינסקי הבן. "שם היינו חייבים לחלוץ נעלינו, אך תמורת בקשיש הרשו לנו להיכנס פנימה. גם לאמי הרשו להיכנס. בקומת המרתף ראינו את הסלע השחור ובו טביעת ידו של הנביא מוחמד. מאז ידעתי כי מבנה זמני הוא מסגד זה וכי בית המקדש יקום וייבנה מחדש ובימינו ממש. תשאלוני אם אבי הוא שסיפר לי זאת – לא אדע לענות. אינני חושב. הוא לא נהג לדבר איתי על פוליטיקה ולהטיף לי את אמונותיו. הוא פשוט יצר אווירה שבה היו דברים מסוימים מובנים מאליהם".
אחרי מלחמת ששת הימים, ובטרם מותו הפתאומי ב־1969, היה ערי ז'בוטינסקי ממקימי התנועה למען ארץ ישראל השלמה ובמסגרת הזו נאבק גם לחיזוק הריבונות בהר הבית.