מטבע הדברים, את מרב תשומת הלב של מבצע "עם כלביא" קיבלו מטוסי הקרב ומערך הכטמ"ם שהצליחו להשיג שליטה מוחלטת כמעט במרחב האווירי האיראני, והשמידו מאות מטרות במהלכו. לצד ההישג הבלתי-נתפס של כוחות חיל-האוויר בהתקפה, נדחקו ההישגים ההגנתיים של החיל לשוליים. כדי לתת גם להם את הכבוד המגיע להם, שוחחתי עם רס"ן א', בן 26 מהמרכז, טייס מסוק אפאצ'י בטייסת 113, המכונה גם "טייסת הצרעה", שתציין בהמשך השנה 70 שנים להיווסדה.
ספר לי על הפעילות שלכם במלחמה בכלל ובמסגרת מבצע "עם כלביא" בפרט
"במהלך המלחמה טסנו לכל קצוות הארץ, לקחנו חלק בכל הזירות שנפתחו", אומר רס"ן א'. "זו תקופה אינטנסיבית, אם בעבר היית ממריא פעם-פעמיים ביום, היום תמצא את עצמך ממריא גם ארבע או חמש פעמים ביום ולפרקי זמן ארוכים".
הכי מעניין
"במלחמה מול איראן, מילאנו חלק משמעותי בהגנה על גבולות המדינה מפני כטב"מים ששוגרו אלינו, וזאת בנוסף לסיוע לכוחות ברצועת עזה, שבה אנחנו פועלים באופן רציף".
אתה מזכיר את הזירות השונות. ברמה האישית, באילו זירות פעלת? השתתפת גם במשימות מחוץ למרחב האווירי של ישראל?
"אני לא אכנס לשאלה האם היה מדובר בפעולות חוצות גבול, רק אגיד שאיפה שיש כוחות - כולם, כולל אותי, מסייעים לכוחות. כשהייתה מתיחות בלבנון - היינו בלבנון. כשיש כוחות בעזה - אנחנו בעזה. כשמגיע כטב"ם בערבה - אנחנו בערבה".
זיהיתם איזשהם שינויים טכנולוגיים בשיגורים או בדפוסי הטיסה של הכטב"מים ששוגרו לישראל במסגרת "עם כלביא"?
"אני לא יכול להתייחס לזה ישירות, אבל כן אגיד שבמסגרת המלחמה זה לא דבר חדש שמשוגרים לעברנו כטב"מים מאיראן, מתימן, מעיראק. מה שכן השתנה, זה שלאורך הלחימה בנינו יכולת התמודדות גבוהה מאוד עם המתקפות הללו. אם בהתחלה היה הרבה מאוד רעש - כטב"מים שחלפו ליד מסוקים או שהצליחו לפגוע במטרות - אז עכשיו, הצלחנו להגיע לרמות הצלחה של קרוב ל-100%. כלומר, כמעט ולא חדרו כטב"מים לישראל - וזה שיפור משמעותי מאוד, במיוחד ביחס למסוקי הקרב".
עוד כתבות בנושא לוחמה אווירית
אתה מדבר על שדרוג היכולות תוך כדי תנועה. לפני 7 באוקטובר מעולם לא שוגרו לישראל נחילי כטב"מים. מה ידעתם על האיום הזה בתחילת המלחמה ומה אתה יודע היום שלא ידעת אז?
"ידענו להתמודד עם כטב"מים וזו לא הייתה הפעם הראשונה שמסוק שלנו יירט כטב"ם, אבל באמת לא התמודדנו עם נחילי כטב"מים ועד שאתה לא מתמודד בשטח עם תרחיש מסוים אתה לא באמת יודע איך הוא ייראה. עד שאתה לא פוגש את זה במציאות - אתה לא יכול להסיק לקחים אמיתיים.
"הסוד הוא לדעת להשתפר תוך כדי, ובטח תוך כדי לחימה כי אין הפוגה. אין זמן להתאמן בין מטח למטח. היה גל ראשון ואחריו עלינו לאוויר פעם אחר פעם בלי הפסקה. בנוסף המשימות שלנו הן לא רק להגן על שמי המדינה, יש גם אחרות. למרות הכול, היה מערך שלם שהצליח להשתפר. וכך הגענו לרמה של כמעט 100% יירוט - נתון חסר תקדים ברמה עולמית. מסוק קרב בכלל לא נועד ליירט כטב"מים".
הזכרת משימות אחרות. פעלתם ברצועת עזה גם בזמן "עם כלביא"?
"בוודאי והיא נמשכת באותה אינטנסיביות שהייתה שם גם קודם. הדבר היחיד שהשתנה זה שיש יותר טייסים באוויר ויותר מסוקים באוויר. כל טייס במערכה הזאת עובר ממשימה של יירוט כטב"ם - למשימה של סיוע על הקרקע. הפעילות לא עוצרת לרגע".
אילו תפקידים בעצם אתם ממלאים בעזה?
"המעורבות שלנו בקרב היא לפי החלטת המג"ד של כוחות היבשה בשטח. אנחנו מגיעים לכוח שדורש אותנו וממלאים מגוון משימות: בידוד אזור, תקיפת אויב שמאיים על הכוח, או ממש סיוע באירוע לחימה - כולל ירי על מטרות, בהתאם להחלטת המ"פ או המג"ד. בנוסף, כשיש צורך בפינוי פצועים אנחנו עוזרים לאבטח את השטח עבור המסוק שמגיע לפינוי".
אתם מיירטים בצמדים של טייס קדמי ואחורי. מה בעצם חלוקת התפקידים?
"ההיררכיה היא שהטייס האחורי הוא 'הטייס האמיתי' - להפך ממטוס קרב. הקדמי הוא "מקלען", שמתפעל את מערכת הנשק. הטייס האחורי מביא את המסוק לעמדת תקיפה והקדמי יורה למטרה. זה עובד טוב כי כל אחד מרוכז בתפקיד שלו".
והתפקידים קבועים? כלומר, אם אתה טייס אחורי אתה תהיה כזה תמיד או שיש תחלופה?
"לא מתחלפים, כל אחד בתפקיד מוגדר".
"אין מקום לטעויות; אם פספסת - המחיר כבד"
האתגר הראשון שמציבים הכטב"מים בפני המדינה המותקפת היא ממדיהם הקטנים שחתימת המכ"ם שלהם זעירה, כך שקשה לאתר את מיקומם וכיוונם המדויק. בנוסף, ככל שינמיכו טוס - יהיה קשה יותר להתמודד עם הכטב"ם, הן מבחינת איתורו והן בחיסולו. אם יטוס בסמוך לקרקע, הוא יוסתר ע"י תוואי שטח של רכסי הרים וואדיות; ובנוסף, מכ"מים עובדים בדומה לעטלפים, הם משדרים גלי רדיו וקובעים מיקום אובייקטים לפי החזר הגלים, אך בטיסה נמוכה, גלי הרדיו יפגעו גם בקרקע ויטעו את המכ"ם. האלמנטים הללו הופכים יירוט של כטב"מים למשימה מאתגרת יותר מאשר יירוט טילים או רקטות.
כמה מאתגר ליירט כטב"מים?
"האתגר המרכזי הוא שצריך לפעול מהר ואין מקום לטעויות. אין לך זמן, אם אתה מפספס - המחיר כבד. אם ירית על מבנה ופספסת אתה יכול לנסות שוב, הוא לא יזוז משם. ביחס לכטב"ם, אם טעית – פספסת, וזהו. זו גם המשמעות של ההבדל במוכנות".
מסוק אפאצ'י של חיל-האוויר | צילום: דובר צה"ל
כמה כטב"מים יצא לטייסת שלכם ליירט?
"בהערכה גסה - יירטנו עשרות, אולי קרוב למאה".
ראינו כמה תיעודים שבהם רואים מסוק רודף אחרי כטב"ם ולא מיירט אותו מיד, מן הסתם כדי למנוע פגיעה באוכלוסיה אזרחית או בנכסים אסטרגיים כלשהם. איך אתם מקבלים החלטה שברגע מסוים כבר אפשר ליירט?
"פה נכנס שיקול הדעת האנושי, אנחנו לא מערכת אוטומטית כמו כיפת ברזל. אם אתה רואה שאתה עלול לפגוע באזרחים - אתה לא יורה. זה עובד, לא פגענו באזרחים, וגם לא חדרו דרכנו אז כנראה שקיבלנו את ההחלטות הנכונות. זו לא מערכת שמונעת פגיעות - אלא בני אדם עם שיקול דעת".
במהלך המלחמה נתקלת בסיטואציה מאתגרת במיוחד?
"לא משהו נקודתי, רק עצם הקצב, לטוס בתדירות ובעצימות כה גבוהה. לפני המלחמה לא יצא לי להמריא חמש פעמים בלילה אחד, זה יוצא דופן וזה כנראה גם מה שגרם לי לא כל-כך לזכור אירועים ספציפיים".