באופן סמלי למדי, הודעתו של מלך ירדן בנוגע לשטחים שהוחכרו לישראל התקבלה השבוע דווקא ביום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. "הוריתי לממשלה לסיים את ההסכמים שמאפשרים לישראל להשתמש באדמות האלו", הכריז עבדאללה. "נהריים ומובלעת צופר הן אדמות ירדניות ותישארנה ירדניות, נשלוט עליהן באופן מלא", הודיע בארמונו ביום ראשון.
הסכם השלום עם ירדן, שעליו חתם רבין ב־1994, כולל התייחסות מיוחדת לשני אזורים – נהריים ומובלעת צופר – שישראל הסכימה כי הגבול בין שתי המדינות עובר ממערב להם. למרות ההסכמה על ריבונות ירדנית הוסכם כי בשטחים הללו תהיה הריבונות ירדנית, אך לחקלאים הישראלים שעיבדו את השטחים שם, ומעבדים עד היום, יותר לחצות בכל יום את הגבול כדי להגיע לעבודתם. צופר היא מובלעת ירוקה קטנה בתוך שממת הערבה הירדנית העוטפת אותה, ובנהריים ניצב היום אתר ההנצחה לשבע תלמידות בית ספר ישראליות שנרצחו בידי חייל ירדני בביקורן במקום בשנת 1997.
במסגרת ההסכמים הוחלט שירדן תחכיר את השטחים לישראל ל־25 שנה. שנה לפני תום תקופה זו, כך הוסכם, תהיה לירדן אפשרות להכריז כי היא אינה מעוניינת להמשיך בהחכרה. וזה בדיוק מה שקרה השבוע. מההסכם עצמו עולה כי מנסחיו, אפופי תחושת פיוס היסטורית, חשבו כי הוא דווקא ישוב ויחודש. "נספח זה יישאר בתוקף ל־25 שנים, ויחודש אוטומטית לתקופות זהות, אלא אם כן ניתנת הודעה מוקדמת של שנה על פקיעת תוקף על־ידי אחד הצדדים, ובמקרה מעין זה, לבקשת כל אחד מהצדדים, יחלו בהתייעצויות", לשון ההסכם.
באזכרה הממלכתית לראש הממשלה רבין שהתקיימה ביום ראשון, אמר ראש הממשלה נתניהו כי צפוי משא ומתן על הארכה של הסכם החכירה. הוא שיבח את ההסכם עם ירדן, והוסיף כי היה לו ויכוח ענייני ונוקב עם יצחק רבין על תהליך השלום עם הפלסטינים. "מנהיגיהם דיברו שלום בפיהם, אך נתנו ידם להרג יהודים וישראלים. בו בזמן הייתה לי הסכמה מלאה עם יצחק רבין על חוזה השלום עם ירדן. הקשרים ארוכי־השנים עם הממלכה ההאשמית קיבלו תאוצה בוועידת מדריד ב־1991, ועידה שבה השתתפתי גם אני. ושלוש שנים לאחר מכן תם רשמית מצב הלוחמה בין שתי המדינות". מהאופוזיציה מיהרו לתקוף, ולהאשים אותו ואת ישראל בהחלטה הירדנית. "נתניהו הוא שהורס את הסכם השלום עם ירדן", טענה ציפי לבני בישיבת הסיעה של המחנה הציוני. אולם נדמה כי למרות נטיית ההאשמה העצמית, ההחלטה לא באמת קשורה להתנהלות הישראלית.
שר החוץ הירדני אימן אל־ספדי הזדרז להבהיר כי הם לא מתכוונים לדון בנושא. "ירדן לא ביקשה מישראל להתחיל בהתייעצות", אמר השר בריאיון לטלוויזיה הירדנית, "לא ינוהל משא ומתן עם ישראל על ריבונות השטחים. אם יהיו התייעצויות הן יעסקו באופן שבו הנספח יבוטל. כלומר, בתוך שנה השטחים האלו יוחזרו לריבונות ירדנית".
והיו גם קולות ירדניים אחרים. ראש הממשלה הירדני לשעבר עבד א־סלאם אל־מג'אלי התראיין לרשת הטלוויזיה 'ירדן אל־יום', וביקש לדייק בפרטים ההיסטוריים. "אני שומע שמדברים על חכירה. זה לא נכון. אנשים לא קראו את נספח ההסכם. בנוגע לנהריים, מדובר באדמה שרשומה בטאבו הירדני במחוז אירביד בבעלות יהודית משנת 1926. ישראל החזיקה באדמות האלו משנת 1948 עד 1994, והבעלות הייתה ונותרה יהודית".
אל־מג'אלי, ששימש ראש ממשלת ירדן בזמן החתימה על הסכם השלום, חצה מזמן את גיל 90. הוא סיפר כי באמצעות הסעיפים המדוברים ביקשה ירדן למעשה לשפר את מעמדם של הפלסטינים שברחו ב־1948 מאדמותיהם. "אנחנו כיבדנו את הבעלות היהודית הפרטית בנהריים, כדי שישראל תכבד את האדמות שהיו בידי הפלסטינים הירדנים. המטרה היא שהם יוכלו לדרוש אותן או לפחות לקבל פיצוי כספי עליהן".
המראיין הירדני הופתע מהתשובה ומהגילוי המרעיש בדבר הבעלות היהודית על אדמות נהריים. ראש הממשלה לשעבר הוסיף משפט במטרה להרגיע את הרוחות: "דע לך שהרבה פלסטינים ירדנים השתמשו בפתח שהשארנו במסגרת ההסכם, כדי למכור את אדמותיהם ולהרוויח כסף".
"עניין של כבוד"
הממלכה שממזרח לנו מורכבת מגרעין האשמי שסביבו פליטים פלסטינים, עיראקים וסורים. שימור היחסים בין מרכיבי האוכלוסייה הוא משימה לא פשוטה בעבור בית המלוכה. לחצים פנימיים בשלל סוגיות עולים וצפים כל הזמן. הסוגיה הישראלית והדרישה לביטול הסכם השלום הן בהחלט תפוח אדמה לוהט מבחינתו של עבדאללה השני.
"ההחלטה של המלך התבססה על שני עניינים עיקריים", מסביר ל'מקור ראשון' ד"ר עבדאללה סוואלחה, מנהל מכון מחקר על יחסי ישראל ירדן ברבת־עמון. "האחד הוא מימוש הזכות שלנו על האדמה בנהריים ובצופר, והשני הוא ההפגנות ברחוב והתגובה של המלך לקול העם".
גם אם בישראל נראה היה שההחלטה מתקבלת בהפתעה, הרי שבירדן עוסקים בנושא כבר תקופה ארוכה. "כבר שנתיים מתנהל קמפיין שקורא שלא לחדש את החכרת השטחים. בחודשים האחרונים התקיימו הפגנות בעניין, ובשבוע שעבר הפרלמנט דרש מהממלכה שלא לחדש את הסעיפים האלו בהסכם השלום. המלך קיבל החלטה על בסיס רצון העם".
בהפגנות שמזכיר סוואלחה השתתפו המונים שיצאו לרחובות רבת־עמון ודרשו לא רק לבטל את הסעיפים המדוברים אלא את הסכם השלום עם ישראל באופן מלא. מי שדוחף כל הזמן לקבל החלטה שכזאת הם נאמני האחים המוסלמים, שרואים בהסכם השלום בושה.
בסוף השבוע צפויות עצרות תמיכה ואהדה במלך עבדאללה השני בעקבות ההחלטה, ובינתיים יצאה גם הטלוויזיה הירדנית לרחוב וליקטה תגובות. "מדובר בהחלטה מצוינת שגורמת לנו גאווה. אנחנו גאים בהנהגה ההאשמית", אמר אחד המפגינים. "ההחלטה הזאת מכבדת את כלל הירדנים ובעזרת אללה נישאר מלוכדים מאחורי ההנהגה ההאשמית והשטחים הירדניים יוחזרו כפי שהיו בעבר".
מצבה הכלכלי של ירדן לא פשוט. הממלכה נמצאת בחובות שמגיעים ל־37 מיליארד דולרים. לפני שנתיים הם לוו 723 מיליון דולרים מקרן המטבע הבינלאומית. בתמורה דרשה הקרן לבצע רפורמות שנתפסו בירדן כהתערבות בענייני הממלכה.
בנוסף, אחוזי האבטלה הגבוהים גאו עוד יותר, לאחר שיותר ממיליון פליטים סורים נמלטו אל תוך הממלכה. גורמים ירדניים רשמיים העריכו כי עד כה השקיעה הממלכה יותר מ־10 מיליארדי דולרים, בניסיון לטפל בפליטים הסורים, המהווים משקולת כבדה על הכתפיים הירדניות.
ניסיונות להעלות את מחירי הדלק והחשמל ולהשית מס על איגודי העובדים בירדן עוררו מחאה כלכלית והפגנות ברחוב. לפני ארבעה חודשים פיטר המלך הירדני את ראש הממשלה על רקע המשבר הכלכלי.
"אנחנו מדברים על עניין היסטורי שפגע בכבוד הלאומי", אומר ל'מקור ראשון' אימאן חוניטי, פרשן ירדני לענייני ישראל. "אזרחי ירדן לא מבינים איך הממלכה הסכימה מלכתחילה למחווה שכזאת. איך תיתכן מציאות שבה אזרחים ירדנים לא יכולים להיכנס לאדמה ירדנית במשך 25 שנה, בזמן שחברות ישראליות עושות עסקים מהתוצרת שלה. האזרח הירדני זעק ודרש את זכותו הטבעית – לשלוט בצורה מלאה על אדמתו.
"במצב הנוכחי מי שמרוויח מנספח הסכם השלום הם החקלאים הישראלים בלבד. החקלאים הירדנים והאזרחים הירדנים מנוצלים, ולכן המצב חייב להשתנות. בית המלוכה שומע ומקשיב לרצון העם, ופועל ברוב המקרים על פיו. ראינו את זה במקרה ההסתבכות בשגרירות ישראל בירדן, בפרשיית המגנומטרים בירושלים ועכשיו כאן".
גם ד"ר סוואלחה סבור כי אין כל אפשרות שהירדנים יחזרו בהם. "יש שנה של דיונים איך ליישם את ההחלטה. מדובר ברצון העם, בהליך פרוצדורלי ששני הצדדים הסכימו לו, וזה מה שיקרה".
עם זאת, חוניטי סבור כי הדבר לא יפגע ביחסי ישראל וירדן. "שני הצדדים ידעו לשבת למשא ומתן כדי להוביל לפתרון שישרת הן את הירדנים הן את הישראלים. בתקופה האחרונה אנחנו רואים קשיים רבים בנושא המים, וזהו אחד הגורמים שמשחקים תפקיד מהותי ביחסים. ישראל צריכה לקדם את תוכנית הקמת מתקן ההתפלה בדרום שמתעכב, מה שיכול לסייע לגישור בין הצדדים. אני באופן אישי חושב שנהריים הוא אזור שיכול לשמש הזדמנות דווקא לחיזוק היחסים ההדדיים, ולהקמת תוכניות משותפות שיהיו זרז מבחינה כלכלית, תיירותית וחקלאית לשתי המדינות".
ד"ר עודד ערן, חוקר בכיר במכון לביטחון לאומי ולשעבר שגריר ישראל בירדן, מסביר את עניין מתקן ההתפלה: "בית המלוכה מנסה למנף את המצב כדי להשיג יתרונות נוספים במצב היחסים בין ישראל לירדן. אחת הדוגמאות היא תעלת הימים. בעבר היו גורמים בישראל שתמכו ברעיון הזה – תעלה שיוצאת מים סוף ומגיעה לים המלח. הממשל בירדן התאהב בתוכנית הזאת אף שהיו גורמים בינלאומיים רבים שהטילו ספק בכדאיות הכלכלית שלה. בהמשך צומצם הפרויקט הזה למתקן התפלה, שישראל התחייבה לקנות ממנו מים מותפלים".
מדובר בפרויקט שעלותו גבוהה מאוד. "עד עכשיו לא נמצאו תורמים בינלאומיים לרעיון הזה, גם משום שהקהילה הבינלאומית לא משופעת במשאבים וגם כי יש ספק בכדאיות. ירדן ביקשה מישראל להשתתף במימון, ועד כה אין החלטה סופית. אני מבין שראש הממשלה נוטה לאשר, עמדת האוצר הייתה מאז ומתמיד שזה גדול על ישראל, ויכול להיות שהירדנים מנצלים את המצב כדי ליצור לחץ", הוא אומר.
לקצץ בסמכויות המלך
ערן מונה שתי סיבות מרכזיות עוד יותר להצהרה של עבדאללה. האחת היא הרוב הפלסטיני במדינה, שכבר מ־94' מתנגד להסכם ולכל סממן נורמליזציה בין המדינות. "מכל ההסכם, את הסידור הזה קל באופן יחסי להפר", ולכן המלך מעדיף לשחרר לחץ בנושא הקרקעות.
סיבה נוספת היא המאבק שמתחולל בירדן מזה זמן, "שהוא אולי תוצאה של 'האביב הערבי'. חוגים רחבים מאוד בממלכה תובעים כינון של מלוכה קונסטיטוציונית, כלומר קיזוז חלק מהסמכויות הביצועיות של בית המלוכה או אף ביטולן. התיקונים שהיו עד עכשיו בחוקה הירדנית אחרי שפרץ 'האביב הערבי' היו בעיקר קוסמטיים, אבל הם גרמו לכך שלפרלמנט נכנסו הרבה גורמים שלא בדיוק נשמעים להוראות בית המלוכה, והכי קל לגורמים הללו להיתפס לנושא הישראלי. למשל, בשנה שעברה, כשצריך היה להעביר בפרלמנט אישור לעסקת הגז, ראש הממשלה דאז הזיע בבית הנבחרים, והייתה קבוצה שלמה בפרלמנט שהתנגדה להסכם. לאחרונה התפרסמה גם עצומה של עשרות קצינים בצבא הירדני שקראו לקצץ בסמכויות בית המלוכה. זו בהחלט אווירה שלא הכרנו בעבר".
פרשנים אחרים אמרו השבוע כי יש כאן מעין איתות ירדני שלילי כלפי האמריקנים, בשל הקיצוצים הנרחבים בתקציב אונר"א שפוגעים בירדן, או בשל חוסר שיתוף מספק בתוכנית השלום שלהם. ערן, מנגד, טוען שאין קשר. "האמריקנים לא יתרגשו מזה שחקלאים ישראלים לא יוכלו לעבד את השדות. אני מסופק מאוד אם זה עלה בדעתם של הירדנים".
בעיית המים הקשה בירדן גורמת לכך שגם בבירה רבת־עמון אספקת המים אינה סדירה, ויש יישובים שבהם המים מוזרמים ממכליות המגיעות פעמים ספורות בשבוע בלבד. הסכם השלום מפרט עד כמה מורשה ישראל לשאוב מהירמוך ומהירדן, וכמה מיליוני מטרים מעוקבים עליה להעביר לירדן מדי שנה. בפועל היא מעבירה הרבה יותר, ומקבלת תשלום מסובסד למדי על כך. "מאז ההסכם המקורי בעניין המים היו לפחות עוד שני הסכמים נוספים שהגדילו את כמויות המים המועברות", אומר ד"ר ערן. "הכרנו בזה שלירדן יש עוד צרכים, שנובעים ביו היתר מהעובדה שהם מארחים מיליון פליטים סורים, ובאנו לקראתם. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שיש גם הרבה בזבוז, הרבה נזילות וגניבות מים. אם נוסעים בבקעת הירדן רואים שבצד הירדני של הגבול אנשים מתחברים לתעלת המים, ומבצעים גניבות מים גלויות".
לחץ מעיד על חולשה
וישנו גם עניין הר הבית. על פי ההסכם שנחתם לפני 24 שנה, "ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד של הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות קדושים מוסלמיים בירושלים. בשעה שייערך המשא ומתן על מעמד הקבע, תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלה", לשון ההסכם. בפועל, ירדן מקפידה במהלך כל השנים להיות נוכחת מאוד בניטור המתרחש על ההר, כמו למשל בקביעת מספר אנשי הווקף הפעילים בו. "הירדנים הרחיבו את המנדט שניתן להם בהסכם, והם רואים את עצמם אפוטרופוסים לאסלאם וגם לנצרות, ולא היא", אומר ערן. "אבל מכיוון שאולי יש לנו עניין לאזן את התנועות הקיצוניות שפועלות בהר הבית בגורם אחראי יותר ולא פלסטיני, אנחנו כן נמצאים בדיאלוג עם הירדנים על המתרחש שם. במקרה של דיונים הייתי מדבר על זה, וגם מביע את עמדתה של ישראל על ההצבעות החד־צדדיות של ירדן באו"ם ובמוסדות בינלאומיים נוספים בכל נושא שקשור לפלסטינים".
יהיה נכון ללחוץ עליהם בעזרת איום של קיצוץ במים?
"מבחינה כלכלית ואסטרטגית אין לשטחים שהם דורשים להחזיר אליהם חשיבות עליונה. אני לא מזלזל חלילה בחקלאים אבל את הנושא הזה צריך היה להכניס לדיאלוג אסטרטגי שאומר שלשתי המדינות יש אינטרס בהמשך היחסים ביניהן. אם ירדן תעמוד על דעתה לא לחדש את החכירה יהיה קשה, אבל לא יקרה אסון גדול".
אלן בייקר, מנהל המכון לדיפלומטיה ציבורית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, היה ממנסחי הסכם השלום עם ירדן. הוא מציין כי במסגרת הדיונים, אם יתקיימו, אפשר לדבר גם על הסכם התעופה, שמאפשר לירדנים לטוס מעל שטח ישראל כדי להגיע לאירופה, ועל הסכמי הסחר שמאפשרים לירדנים להעביר סחורות דרך נמלי אשדוד וחיפה. "ההצהרה השבוע מסבכת את העניינים קצת, כי סמכנו על כך שהשלום בינינו לבין ירדן יציב וטוב. זה לא הופך אותו לפחות יציב, אבל פותח חזית חדשה שלא חשבנו שנגיע אליה", אומר בייקר.
המזרחן ד"ר מרדכי קידר מנסה להסביר עד כמה חשוב שישראל לא תתקפל. "למלך עבדאללה יש מגמה קבועה לגמד את ישראל, להשפיל אותה. הוא פעל נגד ישראל בנושא המגנומטרים, הוא פועל נגד ישראל באמצעות בן־הדוד שלו, זאיד בן־ראאד, ראש מועצת זכויות האדם של האו"ם שפועל נגד ישראל יומם ולילה. בניגוד לאביו המלך חוסיין, שהיה נגד הקמת מדינה פלסטינית – לא פה ולא שם – עבדאללה רוצה להקים אותה פה כדי שהיא לא תקום אצלו. זו המטרה האסטרטגית שלו. עדיף שתקום אצלנו מדינת טרור, ולא אצלו.
"ישראל חייבת לחשב מסלול מחדש. אני לא אומר להפר את הסכם השלום, אבל להפסיק להתנהג כמו סמרטוט מול אדם שתלוי בנו מבחינה ביטחונית. כל הדיבורים על כך שההסכם הוא נכס אסטרטגי, רק מעלים את המחיר הירדני. גובה הדרישות הירדניות תלוי הרבה בתקשורת הישראלית. יש מסע היסטרי של פאניקה בגלל הסיפור הזה, ועכשיו המחיר של החכירה המחודשת של השטחים הללו יהיה גבוה בהרבה. במזרח התיכון צריך לדעת להציג פני פוקר ולא להראות שאתה נלחץ. אנחנו מתנהגים באותה צורה אווילית בכל פעם מחדש". 
