ביום שבת האחרון, לאחר שבועות ארוכים של איומים מצד הבית הלבן לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים אם הרפובליקה האסלאמית לא תשב לשולחן המשא ומתן ותסכים לפשרה, נציגי ממשל טראמפ ומשטר האייתולות קיימו שיחות בלתי ישירות בעומאן, שכונו על ידי שני הצדדים כחיוביות ובונות. "אני רוצה שאיראן תהיה מדינה נפלאה", הצהיר הנשיא ה־47 של ארצות הברית והודיע כי הדיונים יימשכו בשבוע הבא. ככל הנראה, מטרתו של דונלד טראמפ היא אחת: ריסון תוכנית הגרעין.
עם זאת, רבים לא יודעים כי, באופן אירוני למדי, המירוץ האיראני לפצצת האטום התחיל מ"מתנה" אמריקנית לשאה. השנה היא 1967 ומוחמד רזא פהלווי מוכתר ל"שאהנשאה", כלומר "מלך המלכים" של פרס. באיראן נכנס לתוקפו "חוק המשפחה" שמגביל את הפוליגמיה, מעניק לנשים יותר זכויות במקרה של גירושין ומעלה את גיל הנישואין המינימלי מ־15 ל־18. הרכב הפופולרי ביותר ברחבי המדינה הוא הפייקאן, שפורסם על ידי בחורה במכנסיים קצרים.
איראן היא למעשה מדינה מודרנית ובלתי ניתנת לזיהוי. הבירה, טהרן, רוויה מועדונים ובחורות צעירות עם ראש חשוף שרוקדות חופשיות ושותות יין. על רקע התמונה הזו, מתרחש דבר שכיום נשמע הזוי: ארצות הברית מספקת למדינה המפותחת במזרח התיכון את הכור הגרעיני הראשון שלה, במסגרת תוכנית "אטומים למען שלום" של הנשיא דאז דווייט אייזנהאואר. הוא כמובן לא ידע ולא יכול היה לדעת שהמתנה הזו תהפוך בעתיד ללב העימות בין אמריקה לרפובליקה האסלאמית.
באותם ימים, וושינגטון וטהראן היו "ידידות". בשנת 1970, איראן מכפיפה את תוכנית הגרעין לפיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, והשאה מתכנן את הקמתן של 20 תחנות כוח גרעיניות לטובת מטרות אזרחיות. פחות מעשור לאחר מכן, ב־1979, מהפכה אלימה משנה את גורלה של המדינה ושל המזרח התיכון כולו. פהלווי מודח והאייתולה רוחאללה ח'ומייני מכריז על הקמתה של רפובליקה אסלאמית. כך, בין לילה, ארצות הברית הופכת ל"שטן" והמערב ל"רוע המוחלט".
מהר מאוד האייתולה ששונא את אמריקה מגלה כי בידיו ירושה חלומית: תשתיות גרעיניות תוצרת ארצות הברית. עם זאת, רק אחרי המלחמה עם עיראק, שפרצה בשנת 1980 והסתיימה ב־1988, המשטר משתכנע כי הגיע הזמן להצטייד בפצצת אטום. כך, בפתח שנות ה־90, מתחיל עידן הסנקציות שמרסקות לחלוטין את הכלכלה המקומית. המשטר נשבע כי ברצונו להשתמש באנרגיה הגרעינית למטרות אזרחיות בלבד ומנסה לגייס מספר מדינות מערביות לטובת מאבקו, ללא שום הצלחה.
כחלק מהקמפיין, בשנת 2003 יורשו של ח'ומייני, האייתולה עלי ח'אמנאי, אף פרסם פסק הלכה דתי האוסר על ייצור נשק גרעיני. מנגד, כל הראיות הצביעו אחרת. ב־2009, ארצות הברית, בריטניה וצרפת חשפו פרויקט סודי בכפר פורדו: הקמת מתקן שני להעשרת אורניום מוסתר בעומק של 80 מטרים, באזור ההרים הסמוך לעיר קום. עומק המתקן עולה על יכולת החדירה של הפצצה הלא־גרעינית החזקה ביותר בארסנל האמריקני – פצצת ה"בונקר באסטר".
כמובן שבמהלך העשורים הללו, גם מדינת ישראל ניסתה לבלום את תוכנית הגרעין של אויבה מספר אחת באמצעות פעולות חבלה, קריסת מערכות מחשב ועל פי טענות מסוימות – חיסול מדענים גרעיניים. לדוגמה, לפי הניו-יורק טיימס, מוחסן פח'רי-זאדה מהאבאדי, מי שהיה ראש תוכנית הגרעין האיראנית, חוסל בנובמבר 2019 בהתנקשות שהכנותיו החלו כבר ב־2019, בסדרת פגישות בין גורמים ישראליים, בהובלת ראש המוסד דאז יוסי כהן, לגורמים אמריקנים בכירים, בהם הנשיא טראמפ וראש ה־CIA ג'ינה הספל.
נקודת מפנה הגיעה ב־14 ביולי 2015, כאשר הנשיא האיראני דאז חסן רוחאני חתם בווינה על הסכם עם מדינות ה־P5+1 (חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם: ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת והממלכה המאוחדת – יחד עם גרמניה), וכן האיחוד האירופי. כך, במסגרת יוזמתו של הנשיא האמריקני דאז, ברק אובמה, הסנקציות הופחתו באופן משמעותי בתמורה לוויתור על פיתוח פרויקט הגרעין. שלוש שנים לאחר מכן, ב־2018, ההסכם המדובר נקרע לגזרים על ידי דונלד טראמפ.
בניגוד לקודמו לתפקיד, הטייקון החליט ליישם על טהרן את מדיניות "הלחץ המרבי" – משמע, סנקציות ובידוד. מיד אחריו, ג'ו ביידן ניסה לשוב לימי הדיאלוג עם המשטר, אך ללא הצלחה. כעת, בעומאן, דווקא טראמפ הוא זה שמבקש להשיג הסכם חדש – בין איומים לתקיפה חסרת תקדים להבטחות על עתיד "נפלא". בינתיים, דו"ח הביקורת של סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) ציין כי מלאי האורניום המועשר של איראן עומד על 8,300 קילוגרמים, מהם 275 מועשרים לרמה של 60% טוהר: מרחק של צעד אחד מפצצת האטום.
