מעל רצועת עזה – סא"ל ג'רמי אנדרסון הרים את חרטום מטוס ה-C-130 של חיל האוויר האמריקני והפיל 16 משטחים של מזון וציוד חירום אל שמי צפון עזה.
אלפי קילומטרים משם, מול חופי תימן, מטוסי קרב ומסוקי תקיפה אמריקנים המריאו מסיפון נושאת המטוסים USS Dwight D. Eisenhower, כדי להילחם במטוסי הקרב החות'ים שתוקפים ספינות בים האדום ובסביבתו.
בשני המקומות אמרו חיילי ארה"ב כי המשימות שניתנו להם היו בלתי צפויות, והשתנו כאשר הבית הלבן הגיב במהירות כדי להכיל את ההשלכות מהמלחמה בעזה. אבל כעת, יחד עם כוח של צבא ארה"ב שבדרכו לעזה כדי לבנות מזח צף, הם בהחלט חלק מטביעת הרגל המתרחבת של צבא ארה"ב במזרח התיכון. זהו אזור שהנשיא ביידן קיווה להפוך לפחות מרכזי – וכזה שבו המעורבות האמריקנית הייתה לעתים קרובות הרסנית ויקרה.
"זה בהחלט לא היה משהו שציפיתי לו", אמר אנדרסון ביום שלישי לאחר שחזר לשדה התעופה הירדני ממנו הטיס את הסיוע. "לא חשבנו שאחרי ה-7 אוקטובר נהיה כאן ונסייע לאנשים במהלך משבר אמיתי".
בים האדום, שם תקפו לוחמים חות'ים מתימן ספינות כדי למחות על המלחמה בעזה, אמר אדמירל מישנה, מארק מיגז, כי קבוצת הקרב שלו, בהובלת נושאת המטוסים על שם אייזנהאואר, הייתה אמורה במקור לשייט במזרח התיכון, לארח נכבדים זרים ולבצע כמה תרגילים.
לפני המלחמה, "התכוונו לעשות עצירה בנמל בבחריין, לארח את המלך, היו לנו הרבה דברים מתוכננים", אמר מיגז, מפקד קבוצת הקרב. במקום זאת, כוחותיו מיירטים מזל"טים וטילים בליסטיים חות'ים באחד מנתיבי המים האסטרטגיים ביותר בעולם, ואף תוקפים את אריגון הטרור בעומק תימן. "אנחנו הולכים להיות כאן כל עוד צריך", אמר.
המלחמה בעזה והחרפת המשבר ההומניטרי שם לימדו את ביידן לקח שנשיאים רבים למדו בעבר: זה לא כל כך קל לעזוב את המזרח התיכון.
לאחר סיום "מלחמות הנצח" בעיראק ובאפגניסטן, הממשל רצה לבצע שינוי ולכוון את כוחו נגד תוקפנות רוסית והתפשטות סינית. אבל הבוקר של ה-7 באוקטובר, שבו הרגו מחבלי חמאס כ-1,200 בני אדם בישראל, שינה את כל זה. כעת, הפנטגון מוצא את עצמו מעורב יותר ויותר בסכסוך הבלתי פתיר של האזור, וממלא תפקיד מתרחב שמשקף הן את תמיכתו האיתנה של ביידן בישראל והן את התסכול הגובר שלו מהאופן שבו היא מנהלת את המלחמה.
יותר מ-31,000 בני אדם נהרגו בעזה מאז החלה המלחמה, לפי משרד הבריאות בעזה, וכשישראל דוחה את קריאות הממשל להעביר סיוע נוסף לרצועה, אין הרבה סיכוי שהמשימות הצבאיות של ארה"ב באזור יסתיימו בקרוב.
מוקדם יותר החודש, הצבא שילח ספינות, כולל ה-SP4 James A. Loux, Monterrey, Matamoros ו-Wharf מווירג'יניה לים התיכון, כחלק מהמאמץ להעביר עד 2 מיליון ארוחות ביום לעזה דרך הים. גורמים רשמיים אמריקנים אומרים שהצוות יסייע בהקמת מזח צף וגשר שיוכלו להקל על משלוחי הסיוע לעזה מבלי לשים כוחות אמריקנים על אדמת עזה.
"'Hotel California' צריך להיות השיר הרשמי של ממשל ביידן", אמר אהרון דיוויד מילר, עמית בכיר בקרן קרנגי לשלום בינלאומי ודיפלומט אמריקני לשעבר המתמקד במזרח התיכון. "אתה יכול לעשות צ'ק-אאוט מתי שתרצה, אבל אתה לעולם לא יכול לעזוב".
הפנטגון החל להעביר כוחות צבאיים לאזור כמעט מיד לאחר ה-7 באוקטובר, בתחילה כדי להרתיע את חיזבאללה בלבנון, הנציג החזק ביותר של איראן, מלפתוח חזית חדשה נגד ישראל, אך גם כדי למנוע מלחמה רחבה יותר.
ארה"ב נקטה בצעד יוצא דופן של מיקום שתי נושאות מטוסים, כולל האייזנהאואר וה-USS ג'רלד ר. פורד, במזרח התיכון. היא גם פרסה ספינות אמפיביות מול ישראל והודיעה שתשלח לאזור טייסת של מטוסי קרב F-16 ומערכות הגנה אוויריות נוספות.
המהלכים מייצגים עלייה בפעילות הצבאית של ארה"ב באזור, אך הם נותרו רחוקים לעת עתה מהפעילות הגדולה בהרבה שהתנהלה תחת הפנטגון בשיא המלחמות שנערכו לאחר ה-11 בספטמבר, כאשר יותר מ-160,000 חיילים נפרסו בעיראק וכ-100,000 באפגניסטן.
כיום, בנוסף לבסיסים הגדולים והוותיקים שלה בקטאר, בחריין ואיחוד האמירויות הערביות, יש לארצות הברית כ-4,000 חיילים בירדן, 2,500 בעיראק ו-900 בסוריה. והמבצעים נותרו צנועים יחסית, ללא עלייה משמעותית בנוכחות הצבאית ביבשה אחרי ה-7 באוקטובר. הבית הלבן נחוש בדעתו שהעבודה של הפנטגון בפריפריה של המלחמה לא תתפתח לקרבות ממשיים. אבל אי אפשר להכחיש את הסכנה לאנשי הצוות על סיפון נושאות המטוסים וספינות מלחמה האמריקניות בזירה הפכפכה כמו המזרח התיכון.
בעיראק ובסוריה, הסכסוך בעזה הצית מחדש מאבק ממושך של שלוחות איראניות המנסות להסב נזק לכוחות ארה"ב. מיליציות ביצעו יותר מ-170 התקפות על הכוחות הללו מאז ה-7 באוקטובר. ב-28 בינואר, תקיפה של מזל"ט הרגה שלושה חיילים אמריקנים בסיס עורפי קטן בירדן. בתגובה, הפנטגון פתח במתקפה בקנה מידה גדול והרג מנהיג מיליציה מרכזי בבגדד, תוך החזרת הרתעה מסוימת ושקט מתוח.
בים האדום ובסביבת חצי האי ערב, לעומת זאת, ארצות הברית ומדינות אחרות נאבקו לעצור לחלוטין את התקפות החות'ים, שהמשיכו לתקוף אפילו אחרי חודשיים של הפצצות על אתרי הטילים ועל התשתיות של ארגון הטרור. מאז אוקטובר, החמושים התימנים תקפו כלי שיט מסחריים וימיים יותר מ-60 פעמים, שינו את התנועה הימית העולמית, העלו עלויות והטביעו ספינת משא אחת, הרובימאר. הם גם התעמתו ישירות עם כוחות ארה"ב, כולל ירי על מסוקי חיל הים שהגיעו במענה לקריאת מצוקה מספינה מסחרית.
בשבוע שעבר, מיגז ומפקדים אחרים על סיפון האייזנהאואר אמרו כי "פעילות" החות'ים פחתה בשבועות האחרונים. הקבוצה פועלת פחות בחופשיות, הם אמרו, וההתקפות פחות חצופות. ובכל זאת, מיגז תיאר את קצב המבצעים כ"קצבי ומתמשך".
אפילו הצנחת הסיוע טומנת בחובה סיכון, לדברי אנדרסון, תוך ציון המרחב האווירי הצפוף מעל עזה כאשר ארצות הברית, מצרים, ירדן, בלגיה והולנד מספקות כולן אספקה מאותו שדה תעופה. "לפעמים יש תשעה, 10 מטוסים בחלל מצומצם מאוד", אמר אנדרסון. "בקרי התנועה [הצבאיים האוויריים] הישראליים טובים מאוד".
צה"ל הודיע כי הוא משתף פעולה עם טיסות הסיוע, שמתבצעות בלי חיכוך עם תנועת מטוסי קרב והמסוקים שלו מעל עזה. הסוכנות הצבאית הישראלית האחראית על תיאום הסיוע בתוך עזה, COGAT, אמרה כי היא "מעורבת" בבדיקת החבילות לפני הצנחתן, אך לא אמרה היכן מתבצעות הבדיקות. בישראל, התגובה לתפקיד החדש של צבא ארה"ב בעזה הייתה מעורבת.
כמה גורמים ישראלים אומרים באופן פרטי שהם מברכים על היוזמה של ארה"ב, כשהם מחפשים חלופות לסיוע שסופק על ידי אונר"א, סוכנות הפליטים הפלסטינית של האו"ם שישראל מאשימה בשותפות לחמאס. כמה גורמים אחרים טוענים שרוב הסיוע לעזה נחטף על ידי חמאס, מה שמאפשר להם להמשיך להילחם.
המטוסים האמריקנים העבירו את האספקה ממש מעל ראשם של מפגינים ישראלים שניסו לחסום משאיות סיוע מלהיכנס לשטח. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לא התייחס להצנחות. גורם ישראלי הבקי בדיונים בלשכת ראש הממשלה אמר שנתניהו מתנהל בזהירות כדי לא להכעיס את הבסיס השמרני שלו או להתגרות בשרי הימין. "הוא יודע שכל סיוע שנכנס לעזה הוא בעייתי בדעת הקהל, בקרב הציבור שהוא צריך", אמר הגורם.
חלק מהישראלים רואים בפעילות הצבאית של ארה"ב סביב הסכסוך תוצר לוואי של התסכול של ביידן מהכישלון של ישראל להקל על המשבר ההומניטרי. הם חוששים שהאמריקנים צעד אחד לפני שהם מטילים מגבלות על הסיוע הצבאי לישראל. "זו סטירת לחי לנתניהו באופן אישי", אמר צ'אק פרייליך, לשעבר סגן היועץ לביטחון לאומי בישראל ופרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת קולומביה. "זהו בעל הברית הבכיר שעוקף את בעל הברית הזוטר כדי לעשות מה שהוא רוצה", אמר. "אם [נתניהו] לא ישנה מסלול בקרוב, הנזק עלול להיות חמור".
