אחרי שביקר בחמש ערים בארבעה ימים במהלך ביקורו במזרח התיכון, הדבר הטוב ביותר שמזכיר המדינה האמריקני התשוש אנתוני בלינקן היה מסוגל לומר על התוצאות אתמול (ב') היה ש"הכול בתהליכים".
אם לשפוט לפי התוצאות הראשוניות של המרתון המדיני השני של מזכיר המדינה באזור מאז שהחלה המלחמה הישראלית בחמאס, התמורה לא ממש שווה להשקעה.
בישראל, קריאותיו של בלינקן ל"הפוגות הומניטריות" בקרב על רצועת עזה נענו בגל חדש של התקפות אוויריות ותמרונים קרקעיים. ובעצירה בירדן, אחת מבנות הברית הקרובות של ארה"ב באזור, הוא זכה להרצאה פומבית מפתיעה על הצורך בהפסקת אש מיידית בעזה – אפשרות שהן ישראל והן ארה"ב דוחות. והביקור שלו אתמול אצל בעלת ברית אחרת – טורקיה – הוליד עלבון מצד הנשיא ארדואן ותחושת תסכול על חוסר ההתקדמות בשיחות עם בכירים אחרים בממשלה.
חודש אחרי מתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר, עד כה נמנע תרחיש הבלהות האמריקני של מלחמה אזורית רחבה, שכן ארגוני פרוקסי איראניים כמו חיזבאללה מגבילים את עצמם לתקיפות מקומיות. אבל וושינגטון לא ראתה הרבה הצלחה בניסיונותיה להרחיב את הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה או לשכנע את ישראל להגביל את התקיפות האוויריות שלה באזור.
"בלינקן זכה להצלחה מסוימת במסע הקודם שלו לאזור, אבל לא הפעם", אמר אהרון דיוויד מילר, דיפלומט אמריקני לשעבר שייעץ למזכירי מדינה דמוקרטים ורפובליקנים בענייני מזרח התיכון. "יכולתו של הממשל להפעיל מינוף נגד ישראל מוגבלת מאוד".
המסע המאתגר הדגיש את מה שמקורבים לבלינקן אומרים שהפך לעיקרון החשוב ביותר של הדיפלומטיה האמריקנית מאז המתקפה של חמאס: גם אם סיכויי ההצלחה נמוכים, הסכנה של מלחמה אזורית כל כך גדולה שיש לעשות הכול כדי למנוע אותה. אך הסיכון שטמון בגישה הזו – כפי שראינו בתגובתם של מנהיגים מקומיים למזכיר המדינה – הוא שארה"ב עלולה להיראות חלשה ולא יעילה, וכך יכולתה להשפיע על הסכסוך מופחתת מאוד.
"הוא עושה את מה שמזכירי מדינה אמורים לעשות", הוסיף מילר, וציין שמזכיר המדינה לשעבר ג'יימס בייקר הגיע למזרח התיכון תשע פעמים במהלך 1991 לצורך שיחות עם ישראל והפלסטינים. "בלינקן רק בהתחלה של העניין הזה".
