01 זיכרון ילדות תרבותי: הייתי ילדה שקוראת מלא ספרים, אבל כשמחברים לי תרבות וילדות אני מריחה דגים מטוגנים. הסירים של סבתא שלי, הפלפל החריף, שולחן השבת הגדוש, הריח של הבושם שלה, סרטים ערביים ביום שישי בצהריים, סדר פסח בתוניסאית, תה עם נענע בשעה 16:00 בדיוק, צעקות, שקדים ירוקים, קליפות של גרעינים שחורים, תבשיל טלה עם פול ירוק, פלפלים מתייבשים בשמש על המדרכה, כל אלה הם נכסי התרבות הכי חזקים שלי.
02 ספר שקראת פעמיים: "על העיוורון" של ז׳וז׳ה סאראמאגו. ספר חזק מאוד שעולה לי במחשבות בכל פעם שאני פותחת חדשות. במיוחד בימים כאלה, כשאנחנו "מאבדים את זה", ודרוש דחוף בן אדם מבחוץ שיתבונן עלינו ויסדר רגע את הכאוס.
03 דמות שמעניקה לך השראה: אמהות בכל העולם. מתחת ומעל לכל העשייה שלי – אני אמא. זה מה שתמיד חלמתי להיות, וזה מה שהכי קשה לי לעשות.
04 יוצר שאהוב עלייך במיוחד: יהודה עמיחי. מאז שאני אמא אין לי זמן לקרוא שירה, אבל אין מדויק כמו יהודה עמיחי שיודע לזקק את תמצית החיים לשורה אחת קצרה, לשים את המציאות בתוך הפרצוף כך שאי אפשר עוד להתעלם ממנה. אנשים יכולים לעבור מסע חיים שלמים, או לקרוא שיר של יהודה עמיחי.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: זה כבד, אבל אני חושבת שעם ההורים שלי לפני שאחי נולד. יש לי אח עם שיתוק מוחין שנולד כשהייתי בת שנה. אני לא מתלוננת, להפך, זאת מתנה. בזכותו אני יודעת לחלום ולהילחם. אבל את ההורים שלי זה שינה מאוד, אני יודעת מסיפורים ומתמונות. הייתי רוצה להכיר אותם בחיים של אנשים רגילים. אם אפשר שהקפה יהיה בפריז או משהו, כי אמא שלי אף פעם לא הייתה בחו״ל.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: חיה גלבוע. מורתי ורבתי לתלמוד. היא חדה ושנונה, היא מדברת בלי לגמגם, יש לה עומק של מצולות ותבונה להגיד תמיד את הדבר הנכון. אין בה טיפה של ציניות. ואני חייבת רגע לדעת איך ההרגשה להסתובב בעולם בעיניים טובות ובלב פתוח.
07 מה מצחיק אותך: קשה מאוד להצחיק אותי, אני נרדמת במופעי סטנד־אפ. אבל אין דבר שמרפא אותי יותר מצחוק מתגלגל שעושה כאב בטן, אז בימים ההם כשעוד הייתי רווקה ומשקיעה בתפילות, הייתי מבקשת מה׳ שישלח לי בעל מצחיק. וקיבלתי! אלון הוא לחלוטין האיש הכי מצחיק שאני מכירה, אבל לא בדיחות מטופשות, צחוק אמיתי של החיים. לשמחתי הוא הצליח להעביר את החוש הזה גם לילדים, ואין ארוחת שבת שלא יוצא לי יין מהאף.
08 מהו המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו: אין מאכל אחד כזה. זה עניין של מצב רוח. אני בן אדם של חשקים. הסיפורים האלה על נסיעה עד קיבוץ יטבתה בשביל שוקו? זה עליי. קרה כבר שטסנו לכמה שעות לפריז בשביל קרואסון או לכמה שעות למושב בשביל הקוסקוס של אמא שלי.
