עשרים שנה חלפו מאז הוקם פורום תקנה במטרה לטפל בפגיעות מיניות של בעלי סמכות תורנית וחינוכית בציבור הדתי. הפורום מונה כשלושים חברים ממגוון תחומים – רבנים, אנשי חינוך, משפטנים, עובדי סוציאליים ומנהיגים קהילתיים – מכל הרצף הדתי לאומי, וטיפל בפרשיות הסבוכות ביותר במגזר. הפורום הצליח לחולל מהפכה אמיתית בתחום ההתמודדות עם פגיעות מיניות, אך ברבות השנים הצטברה גם ביקורת רבה על התנהלותו.
"פורום תקנה שינה את העולם", קובעת הרבנית מיכל נגן, ראש מכינת צהלי והעומדת יחד עם רחל עזריה, כרמית פיינטוך ונעמה פלסר בראש ארגון "בית דינה" הפועל להשמעת קולם של המתמודדים עם פגיעה מינית. "אך בעוד שלפני עשרים שנה הפעילות שלהם הייתה מהפכנית וחשובה ביותר, הרי שהיום הם משמרים דרכים מיושנות שמזיקות לנו".
נגן מסבירה שהרצון להכחיש פגיעה מינית הוא אדיר – הן אצל נפגעים והן אצל החברה. "החברה שלנו, שנושאת עיניה אל הרבנים והרבניות המובילים את דרכה, טועה לחשוב שפורום תקנה מגן עליה. ציבור שחושב כך הוא רדום ועלול להיות חשוף יותר לפגיעות. הוא לא עוסק בחינוך הבנים שלו בצורה המיטבית, הוא לא מספיק משקיע בהכשרת הרבנים, הוא לא ער לרמזים ולהתנהגויות קצה. הוא לא רגיש לאירועים בתוך הקהילה, וזה גם משום שהוא לא חשוף למידע שנשאר סודי וחתום בחדרי חדרים. וחמור מזה, הוא מבלבל בין רדיפה אחר הפוגע ומניעת התיישנות פשעיו לבין התמקדות בנפגעים ובסיפוק צורכיהם בדרך לשיקום".
למעשה חברי פורום תקנה משתמשים בשתיקה ובאי־הפרסום של האירועים כמנוף לחץ לגרום לפוגע לקבל על עצמו את ההכרעה שלהם – אולם לא תמיד הטקטיקה הזו מגינה על הקורבן הבא. "כשהנילון מקבל את ההכרעה שלנו אין לנו סמכות להעניש", מודה יו"ר הפורום הרב איתן איזמן. "אנחנו רק יכולים להגיד לו שיפסיק לעסוק בחינוך ושילך לטיפול. אבל אין לנו כוחות לעקוב שהוא לא חוזר למשרד החינוך. לכן אם חלילה הבן־אדם מצפצף עלינו, אנחנו מגיעים למסקנה שהגיע הזמן לפרסם ברבים את הסיפור. למעשה רק מקרים שמגיעים לנקודה הזאת נחשפים לציבור".
"תקנה זה פורום פורץ דרך ששינה את השיח בציבור הדתי", אומר אורי שרמן, עובד סוציאלי, מנהל "אורשינא", המרכז של עלם, לנערים שחוו פגיעות מיניות, "וזה שכל גדולי הדור ואנשים שמקובלים על כל הקשת יושבים שם זו אמירה שהניחה על השולחן את העובדה שזה קורה אצלנו. העניין חשוב ביותר. ההכרה והתיקוף הם חלק משמעותי בשלבי הריפוי וצריך גם לפתח את האמירה שלהם שהטיפול בפגיעות הוא לא סיפור רק של מערכת המשפט אלא עניין של החברה והקהילה והאנשים הכי חשובים צריכים לעבוד בזה.
"ליוויתי נפגעים שהיה להם מפגש עם הפורום, החוויה של לעמוד מול אנשים כל כך חשובים זו חוויה של תיקון, שמקשיבים לנפגע, שיש לו מקום. הכרה ותיקוף הם המפתח להחלמה גם בפן האישי וגם בפן החברתי. בעבר הפנטזיה הייתה שהפוגע ייתן הכרה אבל היום יודעים שלא פחות חשוב, ולפעמים מה שאפילו יותר מרפא זו הכרה של הקהילה. אז לפורום יש את הכוח המסוים הזה אבל האלמנט החזק של הסוד גם מונע הכרה של הקהילה הקרובה ועלול ליצור מצב הרסני אפילו יותר אם אחרי שהנפגע התלונן הפוגע לא עומד בהגבלות וממשיך להתנהל כמו קודם ולפגוע, זה יוצר מציאות בעייתית של אשמה ותסכול. באופן כללי, דינמיקה של פגיעה היא ניצול של כוח. יש פה תיקון, שהאנשים הכי חזקים עוסקים בזה אבל מצד שני יכול להיות גם שימוש לרעה, חס וחלילה לא בכוונה, כששומרים את הכוח במסגרת לא מיטיבה".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (יום ו') במגזין מוצש במקור ראשון
