זה כמה שנים אני מנסה לראיין את ח"כ גלעד קריב ממפלגת העבודה במדור הזה, תמיד ללא הצלחה. פניותיי אינן מושבות בשלילה אלא נענות בהתעלמות מוחלטת. זה קרה גם השבוע, כשקריב יצא בהצעת חוק חדשה, שנועדה בעיקר לעקוץ את הממשלה: הצעה ל"עיגון עקרון השוויון ואיסור האפליה בחוקי היסוד של מדינת ישראל".
״הצבעה נגד עקרון השוויון היא הצבעה נגד הדמוקרטיה ונגד הציונות״, הסביר בהודעה לתקשורת. ״התנגדות הממשלה לעיגון עקרון השוויון מסירה את המסכות מעל פני תפיסת העולם האמיתית של אנשי מפלגות הקואליציה: הם אינם מאמינים בעקרון השוויון ותומכים בצורות שונות של אפליה. הם מעוניינים במדינה עם סממנים דמוקרטיים מסוימים ולא בדמוקרטיה מהותית שמגוננת על זכויות היסוד של כל אזרחיה״.
ביקשתי לשאול את חבר הכנסת האם עקרון השוויון ואיסור האפליה הזה יחול גם על יהודים בהר הבית, או שבנוגע להם נמשיך לראות בעיקר רמיסה של זכויות יסוד. הדוברת שלו לא טרחה להגיב לפנייתי החוזרת ונשנית, אבל למעשה תשובתו של קריב בעניין כבר ניתנה השבוע, כשגינה את עצם הקמת השדולה בכנסת למען חופש יהודי בהר הבית.
"הר הבית הוא הסוגיה הנפיצה ביותר במדינה", התבטא קריב בנוגע לשדולה, "ועוצמת האיומים שיכולים להגיע משם גדולה. כל ממשלות ישראל, משמאל ומימין, נהגו בזהירות יתרה בהקשר של הר הבית. אפילו בן־גביר לא עלה ביום ירושלים, וחברי כנסת מהליכוד כן. יש פה אובדן בלמים. גורמים קיצוניים הם אלה שמעצבים את סדר היום הלאומי, ולא ראש הממשלה נתניהו. חברי הכנסת האלה גוררים אותנו למחוזות קיצוניים, מאגפים את ראש הממשלה מימין, וכל טעות קטנה בענייני הר הבית יכולה לעלות בדם".
בואו נזכיר שקריב, באופן סדרתי, מביא ספרי תורה לעזרת הנשים של הכותל. מדי ראש חודש הוא מנצל את חסינותו הפרלמנטרית כדי לעקוף את הכללים (הבעייתיים) ולקיים תפילה־הפגנה שנויה במחלוקת בלב הרחבה. בימין הפרלמנטרי, שום חבר כנסת לא ניסה מעולם לנקוט צעד מקביל ולהכניס ספר תורה להר הבית. אפילו פייגלין, אפילו יהודה גליק, אפילו בן־גביר. אגב, אולי חבל שכך. זה היה חושף את שיתוף הפעולה של המשטרה עם קריב ועם הצד הפוליטי שלו. יחס המשטרה לנשות הכותל לא התקרב מעולם לאיבה שמפגינים כחולי המדים כלפי השאיפות היהודיות בהר.
"כשהם רוצים להכניס אצבע בעין המוסלמים – אז הר הבית הוא הכי קדוש", כתב ב־22 ביולי 2021 חבר הכנסת שמקפיד בקביעות לתקוע אצבע בעין החרדים בכותל. "העלייה להר הבית מוכיחה מה סדר העדיפויות של בן־גביר ומה באמת מעניין אותו ואת שותפיו", אמר קריב אחרי עלייתו הראשונה של בן־גביר להר הבית לאחר מינויו לשר: "לא הביטחון האישי של תושבי ישראל ותפקוד המשטרה אלא קידום תפיסת עולם קיצונית, לאומנית ומשיחית".
וכאילו בלי שום סתירה, השווה הרב הרפורמי לפני כשנה (24 במאי 2022) בין ההתנגדות לנשות הכותל ובין הטרדה מינית. זה קרה בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין: "נשות הכותל באות לכותל כדי להתפלל, לא בשביל פרובוקציה. הן מגיעות בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ומתפללות בעזרת הנשים שם ולא מפריעות לאיש. הגיע הזמן שנבדיל במדינת ישראל בין קורבן לתוקף. זה בדיוק כמו מצב של הטרדה מינית, זה לא שני אנשים שנושאים יחד באשמה", אמר אז בריאיון לעמיתתי איילת כהנא.
"תפילה אינה פרובוקציה", הוא הוסיף, "אבל הניסיון להשוות בין המצב בכותל ובין מה שקורה בהר הבית הוא מגוחך. את עניין הר הבית צריך לנהל ברגישות, ולזכור שמדובר בפיקוח נפש ובחיי אזרחי ישראל, בניגוד למה שקורה בכותל שהוא קונצנזוס ואינו איום אסטרטגי".
הסירוב להתראיין בעניין בבמה הצנועה הזו מבהיר שקריב מודע לבעייתיות התנהלותו ולסתירה המובנית בה, וכנראה נבוך מעט מהשדר הצבוע־משהו העולה מדבריו, שדר של מוסר כפול: הרי הוא מנסה להצטייר כלוחם חופש וכפעיל זכויות אדם, ובמקביל מקפיד לתקוף את קורבנות האלימות.
בשבוע שעבר הציעה כאן אופיר דיין לפעילי הר הבית לשתף פעולה עם נשות הכותל למאבק משותף למען חופש הפולחן. במשך השנים פגשתי לא מעט מפעילי ההר שישמחו מאוד לשיתוף פעולה כזה. קריב ושותפיו מוכיחים שבצד השני אין כל קשב, רצון או נכונות לשילוב זרועות מקביל.
