בית המשפט המחוזי בלוד הורה בשבועיים האחרונים לשירות בתי הסוהר לאפשר לשני אסירים להתראיין לכלי תקשורת באופן מצולם, וזאת בניגוד לעמדתם של כל גורמי המקצוע בכלא.
בשבוע שעבר הורה שופט בית המשפט המחוזי בלוד, דרור ארד־איילון, לאפשר לעבריין אבנר הררי להתראיין לכתבה מצולמת בחדשות 13. הררי מרצה עונש מאסר לאחר שהורשע בניסיון לרצוח את הכדורגלן קובי מוסא, כחלק מ"פרשת המטענים" בשנת 2017. הררי זוכה מעבירה אחרת שיוחסה לו, של הטמנת מטען במכוניתה של הזמרת מרגלית צנעני.
הררי נידון לפני כשנה ל־11.5 שנות מאסר. בחודש מרץ פנה הררי לסוהריו וביקש שיתאפשר לו להתראיין לצוות עיתונאי שייכנס לכלא, אך בשב"ס סירבו לכך. הררי עתר לבית המשפט המחוזי, ושם קבע השופט ארד־איילון כי מטעמי "חופש הביטוי" יש לאפשר את הבקשה. השופט הציע לנציגי שב"ס שהריאיון יצולם, יועבר לשב"ס לאישור ובחינה, ולאחר מכן יבחן בית המשפט שוב אם לאפשר את שידורו.
המתווה שהציע השופט ארד־איילון מבוסס על פסק דין שניתן כשבועיים קודם לכן, כאשר עמיתו השופט מיכאל קרשן הורה לאפשר לאסיר שמואל אטיאס, המרצה מאסר עולם על רצח שכנו עוזי לוי לפני כ־11 שנה, להתראיין לסדרת הטלוויזיה "ספק סביר" בערוץ כאן 11, ולשדר את הריאיון במתווה דומה.
גם במקרה הזה סירבו בשב"ס לאפשר לעבריין להתראיין, והוא עתר לבית המשפט באמצעות עורך דינו. בשב"ס טענו ששידור ריאיון עם אסיר בעת ריצוי מאסרו מעלה "חשש להשפעה על הליכים משפטיים", וכן שקיים "מידע מודיעני המצביע על התנהגות שלילית בבית הסוהר". עוד הזכירו בשב"ס שהצעד עלול לפגוע במשפחתו של הנרצח, וטענו שהריאיון עלול לחשוף פרטים חסויים על המתרחש בכלא.
השופט קרשן פסק כי הגישה ששב"ס נוקט "בלתי סבירה באופן קיצוני", וקבע כי יש לאפשר לאסיר להתראיין מכלאו ולשדר את הריאיון עימו, אך ציין שנציגי הפרקליטות יוכלו לצפות בחומר לפני השידור.
לאחר צפייה בקטע שעתיד להיות משודר חזרו בהם נציגי הפרקליטות מהנימוק של "חשיפת שיטות בכלא", אך המשיכו לאחוז בטענה שהריאיון יפגע במשפחת המנוח. היועצת המשפטית של שב"ס, עו"ד רותם כץ־עקיבא, ביקשה שיוסרו מתוך הריאיון תלונות על תנאי מאסרו, משום ש"נפגעי העבירה לא צריכים לשמוע כמה טוב לו או לא טוב לו במאסר".
בסופו של דבר נדחו כלל הנימוקים שהעלו נציגי השב"ס. השופט קבע שכל אלה אינם מצדיקים פגיעה בחופש הביטוי, שכן הוא "לא סבור שפרסום ביקורת על תנאי הכליאה או על שב"ס עלול לפגוע בביטחון, במשמעת או בניהול בתי הסוהר". באשר לפגיעה ברגשות משפחת הנרצח, בית המשפט וידא שהאסיר לא דיבר בריאיון על המנוח אלא על חקירותיו ותקופתו בכלא.
לדברי השופט, "עמדת נפגעי העבירה מובנת לחלוטין, ברם, את עמדתם יש לאזן מול הפגיעה בחופש הביטוי של העותר ואף בזכות הציבור לדעת".
במהלך הדיון השני, בעניינו של הררי, מתחה עו"ד כץ־עקיבא ביקורת נוקבת על התערבות בית המשפט בהחלטות פיקודיות של סגל הכלא, תוך התעלמות משיקוליהם של גורמי המקצוע ופגיעה בסמכות הסוהרים.
היועצת המשפטית של שב"ס הזהירה מפני היווצרותו של "מדרון חלקלק. היום יערכו ריאיון עם מר הררי, מחר עם אחרים. כל אחד יטען לחפותו. מה שיקרה פה זה פס של כתבים וצילומים וכניסה לבית הסוהר. בל נשכח שמדובר באסיר בתוך בית הסוהר, ויש להחיל עליו את הפקודות, הנהלים וכללי הסדר והמשמעת של בית הסוהר".
נציגת שב"ס ציינה כי נהוג לאפשר לאסירים להתראיין לכלי התקשורת רק בכתב; השאלות מועברות לאסיר במסמך, והוא רשאי לכתוב את תשובותיו ולמסור את המסמך להנהלת הכלא, אשר תעביר את המסרים לעיתונאי. כך מאפשרים בשב"ס חופש ביטוי לאסירים גם בזמן שהותם בכלא, אך מצד שני שומרים על מסגרת עונש המאסר ולא מאפשרים כניסה של צוותי צילום למפגשים מצולמים עם האסירים. כאמור, השופט ארד־איילון לא קיבל את העמדה הזו, וגרס כי "יש לקחת בחשבון את השינויים שעוברים על עולם התקשורת".
