מעל בניין משרד ראש הממשלה מתנוססת שורת הדגלים שהתרעננה לרגל החגים הלאומיים, בוהקת בכחול־לבן. כשברקע עדיין נשמעים הדי הפולמוסים והאיומים שליוו את יום ירושלים, אני שואלת את ראש המל"ל – הר הבית בידינו? "באוגוסט 2003, כשהייתי השר לביטחון הפנים", הוא מזכיר לי, "פתחתי את הר הבית כדי שהוא ישוב להיות בידינו".
פתחת אותו לביקורים.
"לביקורי יהודים, אחרי שבמשך שלוש שנים כניסתם נמנעה בידי הווקף, בכוח הזרוע ובמצוות ערפאת. כשנכנסתי לתפקיד במשרד לביטחון הפנים, נדהמתי לשמוע שמי ששולט באמת בהר הבית הוא ערפאת. קיימתי סדרת דיונים בנושא, חלק מהם היו מבוהלים, חלק פחות. הבאתי לפני ראש הממשלה אריאל שרון את המסקנה וההמלצה שלי, שאפשר לפתוח ואנחנו לא עומדים לראות מיליוני מוסלמים נוהרים לעבר חלקת אלוקים הקטנה שלנו. והוא אמר כהאי לישנא", הנגבי משחזר בחיקוי מרשים של ראש הממשלה דאז: "'אז תפתחו, אֶה, פשוט תפתחו'. וזה מה שקרה. הצענו לווקף לחזור לסטטוס־קוו שהיה עד שנת 2000: מבקרים יהודים נכנסים להר כתיירים. קונים כרטיס, נכנסים, אין שעות ביקור, אין הבחנה בין תייר לתייר, לא צריך לאבטח. הם לא רצו לשמוע על כך. ואז ב־20 באוגוסט נכנסנו לשם פעם ראשונה בכוח, ומאז אנחנו במצב הנוכחי. אז כן, הר הבית בידינו. למה להערכתך זה לא כך?"
כי מי שקובע בהר הוא הווקף, וירדן ברצותה פותחת שם מסגדים ועושה כמעט ככל העולה על רוחה.
"אני כופר באמירה שמי שמחליט הוא הווקף. הגוף הזה אחראי על ההקדש של המסגד. אנחנו לא מנהלים מסגדים, ואין מבחינתנו שום מניעה שהווקף ינהל את ההקשר הדתי. אם הווקף היה קובע מה קורה בשטח ההר, שום יהודי לא היה נכנס לשם, וגם שום כוח משטרה לא היה נכנס למסגד כדי לסלק מתפרעים. נכון שהיהודים טרם הקימו את בית המקדש, ואין כרגע כוונה לעשות זאת. יכול להיות שבמילניום הבא יתנהל על כך דיון במל"ל, אבל זה לא רלוונטי בעת הזו. ועם זאת יהודים זכאים להיכנס להר, הם נכנסים, וכעת כבר אפשר לומר – באלפיהם".
אבל אסור להם להתפלל, מלבד במקומות ובמועדים מסוימים מאוד.
"בית המשפט העליון קבע שאכן יש מניעה להתפלל בהר, כי זו פגיעה בסטטוס־קוו. זה המצב, וישראל שומרת על הסטטוס־קוו. לכן יהודים יכולים להתפלל מה שנקרא 'תפילה שבלב', כל עוד זה לא מלווה במאפיינים חיצוניים ובסגנון שבו כולנו מתפללים בבתי הכנסת שלנו".
יהיה שינוי בסטטוס-קוו הזה מתישהו?
"אני מניח שאת מתכוונת לשינוי לטובה, כי יכול להיות לצערנו גם שינוי לרעה. יש רעיונות כאלה בחברה הישראלית, ואנחנו מחויבים להימנע מהם. אבל לא, אני לא צופה שינוי בנושא תפילת יהודים בהר הבית בעתיד הקרוב".
ישראל מפגינה חולשה מול ירדן לא רק בהר הבית, אני אומרת להנגבי. זה גם המסר שעולה משחרור עימאד אל־עדוואן, חבר הפרלמנט הירדני שנתפס בעת שניסה להבריח מאות כלי נשק דרך מעבר אלנבי. "ממש לא", משיב הנגבי. "חבר פרלמנט, באופן בסיסי, יש לו חסינות. למרות זאת האיש נעצר ונחקר ימים ארוכים, ובסופו של דבר הסתיימה החקירה".
הוא הבריח לכאן נשק. זו לא סיבה להעמיד אותו לדין בישראל?
"יש הסכם להעברת אסירים לארצותיהם על פשעים חמורים הרבה יותר, כולל רצח. אם אנחנו יודעים בוודאות שלא יחמקו ממיצוי הדין, האינטרס הישראלי הוא לא למלא את בתי הכלא באסירים זרים. אין פה דבר שמעיד על חוזק או על חולשה, זה צעד מקובל בין מדינות. אני גם יכול להעריך שבשהותו בשנים הקרובות בירדן הוא יתגעגע לשב"כ ולבתי הכלא בישראל".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ה') במגזין דיוקן
