גם כשהיא מתראיינת ברצינות אי אפשר שלא לפרוץ בצחוק. שלא בדומה לקלישאת הליצן העצוב, פרלה דנוך – קומיקאית, שחקנית ומשפיענית רשת – מצחיקה בחיים בדיוק כמו על המסך.
"מגיל צעיר הייתי המצחיקה של המשפחה, אבל אף אחד אף פעם לא ראה בזה קריירה או מקצוע לעתיד". היום דנוך דווקא עוסקת במה שתמיד הצטיינה בו. היא מופיעה בשלל סדרות וסרטים כגון "להיות איתה" ו"בתאל הבתולה" ותכף תראו אותה בכמה פרקים בעונה החדשה של "קופה ראשית" בכאן 11.
אבל הזירה שבה דנוך באמת הצליחה לבלוט לראשונה הייתה ברשתות החברתיות, שם היא המריאה והפכה לכוכבת בפריים טיים משלה. אחרי החשבון שלה באינסטגרם, שמלא בסרטוני חיקויים ודמויות שונות, עוקבים קרוב ל־50 אלף איש.
כמו בסיפורי הסינדרלה של השנים האחרונות, הכול התחיל בזמן שכולנו נאלצנו לשבת בבית בגלל סגרי הקורונה. "התעשייה עברה למצב אפס, הייתה לי הזדמנות להתחלה חדשה והייתי במוטיבציית שיא. בחודשים האלה הקהל היה שבוי בבית וכולם היו מבוהלים, ומה הם היו צריכים? לצחוק".
דנוך מצאה את עצמה בבית, בלי הרבה ידע וציוד, והחלה ללמוד באופן עצמאי עריכה, סאונד וצילום. "הקלטתי בארון הבגדים שלי, הייתי מוציאה את כל הבגדים מהתלייה כדי שתהיה לי אקוסטיקה טובה, נכנסת לארון ושרה. זה היה נשמע לא משהו אבל לאותה תקופה זה התאים כי לאנשים לא היו סטנדרטים, אחרי הכול כולם חשבו שהם תכף ימותו".
היא החלה ליצור סרטונים ולהמציא דמויות כגון אביאל וליפז, או חיקויים של זמרים ותוכניות. "הרבה אנשים זיהו אותי מהחיקויים של הישרדות. הייתי מצלמת פה בין השיחים בחוץ", היא מצביעה לכיוון חצר ביתה, "נכנסת לעצים עם חצובה ועושה את אלה אילון. זה שבר עוד תקרת זכוכית, פתאום ארץ נהדרת הייתה אצלי בבית ואנשים עפו על זה. הבנתי כמה הכוח של הרשת הוא עוצמתי ואפשר לגדול מהמקום הזה".
דנוך ובעלה, כוכב הילדים מני צוקרל הידוע בכינוי מני ממטרה, גרים בתל־אביב בדירה צבעונית ומעוררת השראה. בחדר העבודה שלהם אני רואה קסקט שנראה לי מוכר. דנוך חובשת את הכובע הפוך ולנגד עיניי מפציעה דמותו של אביאל, בן זוגה של ליפז – שאת שניהם היא משחקת.
מה גרם לך ליצור את הסרטון?
"כואב לי על הדור הזה, שהחיצוניות נורא חשובה לו. נהייתה פה תרבות של זיוף אחד גדול, כולם מנסים להראות לך שהחיים מושלמים. וכולם יודעים שזה שקר, גם הם בעצמם יודעים את זה. הגענו למצב שאם את לא מצטלמת עם שפתיים של ברווז את מוזרה. אני חושבת שאנחנו המשפיענים אשמים, כי לנו יש את הכוח להתוות איזושהי דרך. אפשר להעלות גם דברים אחרים, לא רק עוד קופון או כסף מהאינסטגרם – שזה אחלה, אנשים מתפרנסים מזה, אבל זה לא יכול להיות רק זה. הניסיון להראות שהחיים מושלמים הפך להיות התרבות שלנו, אז כולן שיבוטים אחת של השנייה ונראות אותו דבר, הולכות ועושות שפתיים, אף, עצמות לחיים וגבות. כי אוי ואבוי אם יהיו לך גבות דקות – זה מכוער. כל הפרטים חייבים להיות לפי אותו אימג' ואם את לא נראית ככה את לא שווה. וזה נורא עצוב, איפה הייחודיות? נולדנו שונים, עדות שונות, הורים אחרים. את לא רוצה להיראות אחרת? את לא רוצה שיזהו אותך בזכות עצמך?
הריאיון המלא יתפרסם מחר (ו') במגזין מוצ"ש של מקור ראשון
