בין הגברים והנשים שנבחרו להעלות את המשואות בטקס יום העצמאות המרכזי בהר הרצל, יהיה אדם אחד שלא יוכל לחשוף את פניו מול הקהל במקום והצופים בבית. זהו סא"ל ד', מפקד יחידת דובדבן, שנבחר בהמלצת הרמטכ"ל להשיא את משואת צה"ל. בהודעה שנמסרה מטעם שרת התחבורה מירי רגב, הממונה על אירועי 75 שנים למדינת ישראל, נאמר כי "סא"ל ד' הוא מטובי בניה של הארץ הזאת, פצוע צה"ל שהשתקם וחזר לשירות קרבי מלא, ומוביל את חייליו מדי יום ומדי לילה למבצעים עלומים ונועזים, שהודות להם כולנו יכולים לישון בשקט. ד' יעמוד שם בשם כל הלוחמים והלוחמות החשאיים שלנו, שבאומץ, בתחכום ובאנושיות גדולה מגינים על מדינת ישראל ועל אזרחיה".
אז את שמו המלא של מפקד יחידת דובדבן אי אפשר לחשוף, אבל נוכל לומר שמדובר בקצין בולט ומוערך שצפוי לו עתיד מזהיר בצה"ל. בשורות הבאות נשתדל לספר עליו מה שאפשר במגבלות הצנזורה. פרטים נוספים אפשר יהיה לחשוף כנראה בעוד כשנה, כאשר ד' יסיים את תפקידו ביחידה, המשתייכת לחטיבת הקומנדו.
ד', בן הציונות הדתית, גדל למשפחה חקלאית ביישוב שדמות־מחולה שבבקעת הירדן, למד בישיבת חומש ובמוסדות בני דוד בעלי, וב־2006 התגייס לגדוד של חטיבת הצנחנים. בתחילת שירותו הסדיר לא התכוון לצאת לקצונה ולא שאף לקריירה צבאית, אך אירוע אחד שינה את מסלול חייו.
זה קרה בסוף 2007, בימים שאחרי מלחמת לבנון השנייה. ד' סייר עם עוד כמה חיילים סמוך לגבול לבנון.בשלב מסוים הם זיהו ניסיון חדירה לתוך שטח ישראל, לא הרחק משטח שהיו בו מטיילים ישראלים רבים. ד' הבין מיד כי יש להגיב בנחישות כדי למנוע אסון כבד. הוא השתלט על האירוע, ניהל את חילופי האש לעבר המחבלים והכווין את כוחות הסיוע עד תום התקרית. לימים הבין, כפי שסיפר, שלתקרית הזו היה תפקיד מכונן מבחינתו, ובהשפעתה החליט לצאת לקורס קצינים ולהמשיך במשימת ההגנה על העם היושב בציון. ביום העצמאות שלאחר מכן קיבל ד' את אות מצטיין הנשיא, בנימוק שפעילותו המהירה הצילה חיי רבים והייתה דוגמה ומופת.
המסלול הצבאי שבחר בו גבה ממנו מחיר אישי כבד, ובראשו איבוד עינו הימנית במבצע צוק איתן בקיץ 2014, כאשר היה מפקד פלוגה בצנחנים. חייליו ניסו אז לאתר בגזרת רפיח את הכניסה הראשית למנהרה שיומיים קודם לכן תועדו מחבלי חמאס יוצאים מפתחה השני בתוך שטח ישראל, ליד קיבוץ סופה. אף שהם התגלו במהרה ונסו בחזרה אל המקום שבאו ממנו, בצה"ל היו נחושים לאתר את המנהרה המסוכנת ולהשמיד אותה. אחרי כמה ניסיונות שעלו בתוהו, בבוקר שבת 19 ביולי נמצאה המנהרה המבוקשת. כלל הכוחות באזור נערכו לפיצוץ הבית שממנו יצאה המנהרה. חייליו של ד' הקיפו את המתחם והמתינו לסיום מלכוד המקום, לקראת הפיצוץ שתוכנן לשעות הצהריים המאוחרות.
"האדמה ממש רעדה", שחזר ד' בריאיון למעריב שנה לאחר מכן, את הרגעים שבהם הופעלו המרעומים. "היה שקט אחרי הרעש החזק, אולם מאוחר יותר התברר לנו שהפיצוץ הוביל לשינוי תמונת המצב בשכונה. המחבלים שהיו בתוך המנהרה כנראה נבהלו, והחליטו לצאת החוצה. פתאום מפקד הצוות, שחר, עלה בקשר ואמר שהוא מזהה בור קטן, כנראה פתח אוורור. אמרתי לו שיסגור חזק את הפתח, כי אני עושה את דרכי אליו. תוך כדי תנועה אני שומע יריות, ושחר מודיע לי שהם נתקלו במחבלים. אחר כך התברר שהם יצאו מפתח אחר, בתוך חושה, והצליחו לפגוע בבניה רובל, שצעד לקראת סוף הטור".
ד' הכיר אישית את פקודו בניה רובל ז"ל ואף את בני משפחתו. "הוא היה מצחיק, שטותניק ואהוב על כולם", סיפר באותו ריאיון. "באותו רגע אתה חושב רק על האירוע. יש לי עוד לוחמים, וכולם כמו הילדים שלי. הוריתי ללוחמים להסתער על חושה נוספת, כי תיארתי לעצמי שהמחבלים שלא נפגעו יחפשו שם מסתור. האזור הפך למלכודת אש והתקדמנו אל הצריפון תוך כדי ירי וזריקת רימונים. פתאום היה פיצוץ גדול והדף חזק. נחבטתי בפנים ולא ראיתי כלום. הרגשתי רק את הדם נוזל על הפנים שלי. עין ימין פשוט נשפכה החוצה ובעין שמאל ראיתי מטושטש". ד', שניסה להבין את היקף הפציעה, שאל את הקַשר שלו אם יש לו משהו בפנים, אך בשל החושך שירד הקשר לא זיהה את חומרת הפגיעה. "החלטתי לא לומר כלום לחיילים", הוסיף ד'.
לפי עדותו של ד', בשלב הזה הוא לא חש בכאב, כנראה בשל רמת האדרנלין הגבוהה והדבקות במשימה. הוא הבחין שידו מדממת ומלאה ברסיסים, והעביר את נשקו האישי לקשר הצמוד אליו. כעת, בעזרת ידו האחת הוא הסתיר באמצעות הכיפה את הפציעה בעין, ובידו השנייה מסר הוראות ופקודות בקשר.
איך נותנים פקודות מבצע בלי לראות את השטח? "הכרתי את השטח מהיומיים הקודמים והבנתי את המרחב שבו אנחנו נמצאים", הסביר ד'. "מבחינתי יש משימה וצריך לבצע אותה ויהי מה. רק מאוחר יותר אמרתי למג"ד שנפגעתי בעיניים, והוא שאל אותי את אותה שאלה". ד' פונה לבית החולים סורוקה רק בשעות הבוקר המוקדמות, כשהמולת הקרב שככה אחרי חיסולם של ארבעה מחבלים.
כמו משה דיין
למרות הפציעה, היה ברור לד' שהוא ימשיך בתפקידי לחימה. "מבחינתי היה שווה לאבד עין בשביל ההגנה על המדינה", אמר באותו ריאיון, והסביר ש"גם ממשה דיין לא נמנעה האפשרות לשמש רמטכ"ל ושר ביטחון אף על פי שהייתה לו רק עין אחת". הוא ערך כמה התאמות ואף סיגל לעצמו שיטת ירי ייחודית: כיוון בעין שמאל וירי ביד ימין.
אחרי שהשלים לימודי תואר ראשון בתנ"ך ובהיסטוריה באוניברסיטה העברית ועבר דרך כמה תפקידי מטה, ב־2020 הוא סגר מעגל כאשר מונה למפקד גדוד בצנחנים. במהלך מבצע שומר החומות הוביל את חייליו להישגים מרשימים שזיכו אותם בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות. לתפקידו הנוכחי מונה ד' באוגוסט האחרון, בשיאו של מבצע שובר גלים. באותה תקופה ביצעה היחידה תחת פיקודו עשרות מבצעים, מעצרים ופעילויות בעומק יהודה ושומרון, פעמים רבות באור יום ותוך סכנת חיים. בעקבות זאת זכתה יחידת דובדבן לצל"ש אלוף בחודש נובמבר.
עם כיפה גדולה ופאות ארוכות ומסולסלות, מראהו של מפקד יחידת דובדבן חריג בנוף הצבאי. גם היותו אב לשישה ילדים, איננה עניין נפוץ בסביבה הזו. "לי הייתה מעט היכרות מוקדמת איתו, אבל אנשים שלא פגשו אותו לפני כן חששו מהחזות החיצונית", מספר סא"ל במיל' מאיר כהן, ששירת 22 שנים בדובדבן והיה סגן מפקד היחידה תחת ד'. "זה די מובן, הוא נראה משהו בין נער גבעות לרב פיקוד. אפשר רק להעריך את העובדה שאדם בוחר ללכת עם המראה הלא מאוד מיינסטרימי שלו בצה"ל, מסגרת שגורמת לכולם להיות די דומים בחזותם ואפילו בצורת החשיבה".
לדברי חבריו של ד', מעמד הדלקת המשואות יהיה זר מאוד בעבור מי שמשתדל תמיד להתרחק מאור הזרקורים ככל יכולתו. "הוא צנוע ולא מדבר הרבה, איש מעשה מהשורה הראשונה. לוחם בכל רמ"ח איבריו ומאוד מסור לצבא", מתאר אותו אחד מהם.
ד' קיבל את הפיקוד על היחידה בתקופה מורכבת, בשיאו של מבצע שובר גלים, כאמור. השטח הלך והתחמם כבר בתחילת ימיו בתפקיד, וכהן מודה כי הוא חש ספקות באשר להתאקלמותו של המפקד החדש. "היו עוד מפקדים בשנים האחרונות שהגיעו ליחידה מבחוץ, אבל המצב אִפשר להם להיכנס לתפקיד בהדרגה. לא הייתה לו היכרות משמעותית עם היחידה בכלל ועם עולם ההסתערבות בפרט. לשמחתי הוא התגלה כאדם מאוד עניו, תכונה קריטית שסייעה לו ללמוד מאחרים".
בינואר האחרון פרש סא"ל כהן משירות פעיל, לאחר שלושה חודשים שבהם ליווה את ד' בתפקידו כמפקד היחידה וסייע לו להיכנס אליו. "ניסיתי להעביר אליו את כל הניסיון המבצעי שרכשתי במהלך השנים, והוא התגלה בגדולתו. אני מכיר לא מעט מפקדים שלא היו מסוגלים להיות בעמדה שהסגן שלהם מלמד אותם. עד היום אנחנו משוחחים מדי שבוע – התייעצויות, מחשבות ולבטים", מגלה כהן.
ד' נכנס לתפקיד אחרי שורת תפקידים בחטיבת הצנחנים ולא בסיירות מובחרות, ולא הכיר את ההווי של דובדבן. "אמרתי לו שמהר מאוד הוא יתאהב בדובדבן וישכח את כל השאר, יש במקום הזה קסם", מספר כהן. "ואכן מהר מאוד הוא נכנס לאווירה ונשבה בקסמיה של היחידה. הוא התחיל להתלהב ולהתעניין בבוגרי היחידה ובמורשתה. ובעיקר, הוא עשה הכול כדי להפוך אותה ליחידה טובה יותר, בשגרה ובחירום. שמחתי מאוד על הבחירה בו וביחידה להשאת משואה ביום העצמאות".
מטבע הדברים, משפחתו של ד' מקריבה רבות בעקבות המסלול הצבאי שבחר, וביתר שאת סביב התפקיד האינטנסיבי הנוכחי, שכולל הקפצות בשעות לילה מאוחרות ובסופי שבוע. ולמרות זאת, מכריו של ד' מתארים אותו כאיש משפחה מסור: "מרגש לראות איך הוא מוביל את יחידת דובדבן עם כל מורכבותה, לצד דאגה וחיבור לאשתו ולכל אחד מהילדים", אומר כהן, ומספר כי ד' עשוי להנכיח את משפחתו גם במהלך דיונים צבאיים מורכבים. "הוא יכול לפתוח עוגה באמצע דיון ולספר לכולם שהבן שלו אפה אותה, להראות לכל מי שנכנס למשרד את החרב מעץ שהקטנצ'יק בנה לו, או לשתף באישון לילה, כששנינו מחכים לאינדיקציה מודיעינית, איך אשתו עושה הכול לבד".
הפציעה הקשה מצוק איתן נמצאת ברקע, גם אחרי תשע שנים: "כשמפקד היחידה מישיר מבט ללוחמים בתדריך לפני מבצע ומדגיש את ערך העמידה במשימה בכל מחיר, והפציעה ניכרת על פניו – אתה מבין שהוא יודע על מה הוא מדבר", אומר כהן.
נחישות ורגישות
חבר הכנסת חילי טרופר, בוגר יחידת דובדבן, התייחס השבוע לפעילות נוספת של היחידה למעצר מבוקשים בג'נין באור יום, ושיבח בין הדברים את סא"ל ד'. "מפקד היחידה שישיא משואה בליל יום העצמאות הקרוב כנציג צה"ל מהווה דוגמה מובהקת לרוח המיוחדת של דובדבן. כולנו, כל מי ששירת בדובדבן, שמח וגאה בבחירה בו", כתב טרופר בפייסבוק, והזכיר את פציעתו הישנה של מפקד היחידה. "הוא, בדיוק כמו החברים שלי מהצוות, שסוחבים עד היום פציעות לא פשוטות בגוף ובנפש, אומרים תמיד שהיו חוזרים על הכול ושבשביל מדינת ישראל הם מוכנים לשלם כל מחיר".
שר הביטחון יואב גלנט, ששוחח עם סא"ל ד׳ בעקבות הבחירה בו להשיא את משואת צה"ל, אמר לו: "אני מודה לך על מה שעשית, על מה שאתה עושה עם יחידת דובדבן בכל יום ועל מה שלוחמי צה"ל עושים שנה אחר שנה מאז קום המדינה עבור מדינת ישראל וביטחון אזרחיה. אתה מייצג את צה"ל בצורה היפה ביותר שאפשר לחשוב עליה. אני זוכר היטב את הברק בעיני הלוחמים בדובדבן, וכמי שהסתכל הרבה פעמים על הלוחמים – אתה רואה את תחושת השליחות, ולמפקד היחידה יש תפקיד מכריע בדבר הזה. אני מסתכל על הדרך שעשית, והיא מייצגת את ליבת העיסוק של צה"ל. החוויות שעברת הן לא קלות ברמה האישית. אתה חווה את חוויית הקרב יום יום, בפעולות התקפיות, זו לא תופעה שגרתית. אתה מהווה דוגמה אישית – לא רק לחיילים שלך ביחידה אלא לכל לוחמי צה"ל".
"מהרגע הראשון ולאורך כל הדרך, ד' היה עבורי מודל פיקודי מעורר השראה", אומר לנו הרן עינם, ששירת תחת פיקודו של ד' מהטירונות ועד ששימש סגנו במבצע צוק איתן. "הוא הוביל את הדרך עם דוגמה אישית לא מתפשרת, הקפיד להתמודד עם התנאים בדיוק כמו אחרון החיילים שלו בלי שום הקלות והנחות, ולפעמים אף החמיר עם עצמו. תמיד בראש חייליו, נשאר קר רוח תחת לחץ, אמיץ וחותר למגע בלי היסוסים ולבטים".
עינם מספר על מפקד אסרטיבי, דעתן וחד, אך לצד זאת בעל רגישות וקשב לכלל חייליו: "הוא תמך מאוד בחיילים המורכבים יותר ודאג ועזר להם בכל הנדרש, כולל יציאות תכופות יותר, אספקת ציוד לבתים במידת הצורך, סיוע כלכלי עד כמה שאפשר ועוד. החיילים בפלוגה, בייחוד אלה שהתמודדו עם בעיות ת"ש, מעריצים אותו.
"ברמה האישית", מוסיף עינם, "אני קיבוצניק חילוני והוא דתי שחי אז בראס אל־עמוד (בשכונת מעלה הזיתים בעיר העתיקה בירושלים; י"א), אבל למרות הפערים האידיאולוגיים, החיבור האישי היה חזק מאוד. הוא תמיד העמיד בראש סדר העדיפויות את הדאגה לחיילים ואת הנוכחות של המפקדים איתם. ד' ידע להביע את הערכתו לפקודיו ולגבות מפקדים וחיילים גם אם טעו. לא פעם הוא לקח על עצמו אחריות. יש לו יכולת להיות בו זמנית גם עם מרחק פיקודי וגם קרוב לאחרון החיילים. מין יראת כבוד כזו שמרגישים על אף הפתיחות. זו העמדה הטובה ביותר למפקד". 
