דו"ח חדש ומושקע שכתב ד"ר אמנון רמון עבור מכון ירושלים למחקרי מדיניות במימון "קרן פרידריך נאומן לקידום חירויות" הגרמנית, מתריע מפני "אובדן שליטה בהר הבית/אל־אקצה" בעקבות הנהירה הגוברת של יהודים להר.
בניכוי הביטויים המכובסים והסגנון האקדמי המתפתל והחמקמק, המסר העולה מהמחקר הוא זה: על אף ההגבלות הקשות על יהודים שומרי מצוות במתחם, מספרם שם גדל והולך משנה לשנה ודרישותיהם לחופש פולחן בהר קונות אחיזה בציבור הרחב. כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. המסקנה: אין מנוס מלהדק עוד את אכיפת האיסורים.
"בשנים האחרונות השתנתה המדיניות הישראלית בהר הבית", פותח רמון. "המרכיב המרכזי שקבעה הממשלה במסגרת הסטטוס־קוו – איסור על תפילת יהודים בהר הבית – הולך ומשתנה לנגד עינינו. מספר העולים היהודים גדל ושורה של טקסים דתיים, ובתוכם תפילה ושיעורי תורה, מעצבים בהדרגה מציאות חדשה בהר. השינוי מבטא תהליכי עומק שמתחוללים בציבור היהודי, ובעיקר הדתי־לאומי, ביחס למקומו של הר הבית בתודעה ובפרקטיקה הדתית, והוא עומד בניגוד חריף לעמדת הרבנות הראשית והפוסקים החרדים החשובים האוסרים עליית יהודים להר. במקביל חלים שינויים גם בצד המוסלמי. השפעתם של הממסד הירדני, נציגי הרשות הפלסטינית וראשי הווקף על הנעשה בהר הבית/אל־אקצה יורדת, ומתחזק כוחם של המזרח־ירושלמים וגורמים מקומיים שונים הפועלים מלמטה״.
הדו"ח קורא לנקוט יד ברזל כדי לדכא את המאבק של הצד היהודי למען מימוש זכויות היסוד שלו במקום הקדוש. ברשימת המשימות שהוא מטיל על הממשלה נכלל "ריסון הקבוצות הרדיקליות היהודיות מקרב ארגוני הר הבית והמקדש: מקריבי הגדיים, המסתערבים המתחפשים שנכנסים להר כמוסלמים ועוד, בהמשך לפעולות שננקטו לקראת רמדאן 2022". הכוונה היא למעצרי מנע ולצווי הרחקה מירושלים שניתנו למי שנחשדו בכוונה להקריב קורבן פסח.
שני עצורים בהר הבית בעוון הנפת דגלי ישראל ושירת התקווה. ביניהם נילי נאורי האמיצה. עד מתי? pic.twitter.com/UBPHrhHuby
— ארנון סגל (@arnonsegal1) January 23, 2023
עוד נכלל ברשימה "ריסון הפולחן היהודי בהר, הקפדה על קבוצות קטנות של עולים שהמשטרה יכולה לפקח עליהן, איסור תפילה בציבור בקול רם, איסור השתחוויה, שירה בקול רם, תקיעה בשופר, הנפת דגלים ועוד – כולל אכיפה נוקשה יותר של המשטרה נגד מפירי ההוראות. ניצנים של אכיפה נוקשה כזו היה אפשר לראות לקראת חגי תשרי תשפ״ג (2022) ובתקופת החגים. בימי חג הסוכות נעשו מאמצים מצד המשטרה למנוע טקסים בהר כמו נטילת לולב, השתחוויה, תפילה בציבור ועוד, לא תמיד בהצלחה. יש לקבוע גבול ברור לפולחן היהודי במתחם – מה אסור ומה מותר – כדי למנוע את המשך תהליך ההסלמה".
לגבי המתפרעים הערבים בהר, לעומת זאת, המלצות הדו"ח עדינות יותר: "טיפול בגרעין הקשה של צעירים פלסטינים – לפי המשטרה, כ־500 נערים – שהיו פעילים בהפגנות ובמחאות בשער שכם ובהר הבית, בין השאר באמצעות תוכניות חינוכיות־מנהיגותיות ותעסוקתיות".
הדו"ח מפציר ברשויות הישראליות לאפשר לווקף לטפל בכוחות עצמו במתפללים היהודים באתר. שם קוראים ל"מתן תפקיד, לצד המשטרה, לשומרי הווקף – שתפקידם רוקן מתוכן בכל מה שנוגע לפעילות היהודית בהר. זאת במטרה להשיב להם את כבודם מול האוכלוסייה המוסלמית", ובנוסף: "אישור – ואף זכות ראשונים – לשומרי הווקף לפעול כאשר צעירים מוסלמים מתפרעים או מתבצרים במבנים בהר. במקרים שהווקף ייכשל בהם, תפעל משטרת ישראל. העיקרון המנחה צריך להיות שיש לאפשר למשטרה לפרוץ לתוך המסגד רק במקרי חירום מיוחדים". לשם כך ממליץ הדו"ח להגדיל עוד את כוח הווקף.
נראה שיש בשב"כ, במשטרה, במל"ל ובממשלה מי שקורא בשקיקה דו"חות מבית היוצר הזה ורץ ליישם את המלצותיהם. ככלות הכול, בדו"ח מציעים למקבלי ההחלטות להמשיך ביתר נחישות במדיניות שנקטה ישראל במשך כל שנות שלטונה במקום, מדיניות שלא הביאה עד היום להרגעת השטח. אולי להפך. אין שם חשיבה מחודשת ואין פתרונות מקוריים. רק עוד מאותו הדבר. כך, למשל: "חיזוק התיאום עם ירדן – למרות, ואולי דווקא בגלל תהליך היחלשותה – ועם הווקף, בהמשך למאמץ שנעשה ערב הרמדאן האחרון (2022). יש מקום להקים מנגנון תיאום או חדר מצב לטיפול במשברים ובאובדן שליטה בשיתוף מומחים מכל הצדדים"; "התקנת מצלמות בשערי ההר שישדרו למוקד משותף של המשטרה והווקף בגיבוי ירדני, בהמשך להבנות שהשיג בעניין שר החוץ האמריקני ג׳ון קרי עם ראש הממשלה נתניהו ועבדאללה מלך ירדן באוקטובר 2015"; "הגבהת החומה או הצבת רשת שתמנע זריקת אבנים מכיוון הר הבית לרחבת הכותל, כדי למנוע התרחבות של האלימות. פינוי ההר, בתיאום עם ירדן והווקף, מפסולת הבנייה המשמשת כעת כמאגר אבנים למתפרעים"; וגם זה: "שימור מעמדו של הכותל המערבי כאתר הפולחן היהודי המרכזי באמצעות הקרן למורשת הכותל והרבנות הראשית, כמשקל נגד לעלייה במעמדו של הר הבית".
קרן פרידריך נאומן לקידום חירויות, שמימנה את הדו"ח, מוצגת באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות כמייצגת את המפלגה הליברלית בגרמניה וכחותרת לקידום הדמוקרטיה והעקרונות הליברליים ולשלום בין העמים. אולם באתר NGO Monitor נשמעות עליה זמירות הרבה פחות מחמיאות. מימונה של הקרן, המפעילה משרדים בירושלים, הגיע כבר לפני עשור לתקציב של יותר מחמישים מיליון אירו, ובניגוד למטרותיה המוצהרות היא תומכת בגופים אנטי־ישראליים חריפים הדוגלים בהכחשת שואה ומאשימים את ישראל במעשי טבח בפלסטינים.
מדוע הקרן הזו משקיעה את מיטב כספה בהפקת דו"ח שתכליתו לרפות גם את שרידי האחיזה הישראלית בהר הבית? לליברלים הגרמנים הפתרונים.
