מדוע לא מחדשים את עבודת הקורבנות? המכתב שנשלח לאחר שחרור הר הבית

נמען המכתב הזה, מהר"י שטיגליץ, מוכר לנו כיום כרב ישראל אריאל, נשיא מכון המקדש. הרב אריאל נמנה על הצנחנים משחררי הר הבית במלחמת ששת הימים, והוצב אז עם מקלע לשמור על מבנה כיפת הסלע. מהמכתב עולה שיום בלבד לאחר שחרור ההר, בכ"ט באייר תשכ"ז – בעודו משרת כחייל מילואים, בעת שהמלחמה עודנה מתחוללת, ויש לשער שבעת שהרב אריאל, שהיה אז בן 27 בלבד, עודנו היה מוצב בהר הבית – הוא מיהר לשגר מכתבים למוריו ורבותיו הרב צבי יהודה קוק והרב שאר ישוב כהן ותהה על האפשרות, שנעשתה לפתע מוחשית, לחדש את הקרבת הקורבנות במקום המקדש. הרב שאר ישוב הכהן כיהן בעת ההיא, בקיץ 1967, כמנהל מכון פישל לדרישת התלמוד, מכון מיסודו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

חברו לנשק של הרב ישראל אריאל, אליעזר שפר ז"ל, כתב עליו באותם ימים (הצופה, 23.6.67), שבערבו של יום השחרור, "באחת מפינות ההר מצאתי את י.ש., בן ישיבת מרכז הרב, דמות סגפנית עטורה זקן. ציציותיו משתלשלות מעל לחגור, בידיו מקלע כבד מכוון לעבר העמדות הירדניות, וכולו דרוך להשיב אש. באפלולית השעה ההיסטורית במקום המקדש נראה י.ש. כדמות הרואית מימי בר כוכבא. הפגישה בינינו הייתה נרגשת מאוד. חשנו שאנו שרויים בשעה גדולה ובחוויה שאין לה ביטוי במילים..

הרב ישראל אריאל שמח לגלות בשבוע שעבר את דבר המכתב הזה, שאת כתיבתו לא זכר. "אחרי ששת הימים החל לצמוח אצלי הבירור של גבולות ארץ ישראל, פניתי לרבנות הראשית ומכיוון שלא קיבלתי תשובה מספקת התחלתי לחקור את העניין בעצמי. דווקא בנושא המקדש הייתה לי אז הרגשה, כפי שמקובל בחוגים הדתיים, ש'הרבנים יודעים מה הם אומרים'. מי למד אז את ענייני המקדש? זה לא היה בראש של אף אחד. השלמתי עם המצב, ואמרתי לעצמי מה שכל ילד שומע עוד בגן הילדים שזה נושא לימות המשיח. כך שאני שמח לגלות שלפחות בתחילת הדרך ידעתי לשאול את השאלות הנכונות.