ביום ראשון השבוע עלה מאיר פלאי, בני בן ה־16, להר הבית, כהרגלו מדי פעם. בעת היותו על ההר הוא שלף דגל ישראל, רחמנא ליצלן, הניף אותו והצטלם איתו. כיאה למדינה דמוקרטית ושוחרת חופש פולחן, מיד עטו עליו שוטרים, הוציאו אותו מההר, ערכו חיפוש על גופו ועיכבו אותו בתחנת הקישלה.
מה העבירה? ובכן, אין כל עבירה פלילית האוסרת תפילה או הבעת הזדהות לאומית עם המדינה בהר הבית. לכן, משום שהמשטרה באופן שורשי אינה מעוניינת לטפל בבעיה אלא להרחיק את הקורבן – היא משתמשת בסעיף סל – "חשש להפרת הסדר הציבורי". כמובן שחששה אינו מצד מעשי הפורעים, אלא מצד מי שמממש את זכות היסוד שלו. במקרה זה גם כלל לא הופר הסדר.
נחזור לעיכוב: מאיר פלאי הוכנס בתחנת הקישלה לחדר קטן לאחר שנלקחו ממנו חפציו. במשך כשעתיים וחצי הוא ישב מבודד בחדר מבלי שהביאו לו משהו לאכול. ונחדד: החוק מתיר עיכוב של אדם רק לפרק זמן סביר בנסיבות העניין, ולא יותר משלוש שעות (למעט חריגים שאינם מתקיימים כאן). לא רק זה – לא הייתה עילה ממשית לעכב את מאיר פלאי בשעה שהיה אפשר לזמן אותו להגיע לחקירה כאדם חופשי.
בינתיים נקראתי אל התחנה, מאחר שעל פי החוק קטין זכאי שהורהו יהיה נוכח בחקירה וייעץ לו לפני החקירה. מאחר שאני גם עורך דין במקצועי, עדכנתי את קצינת החקירות, רותם זקן, שאייעץ למאיר פלאי גם כעורך דין. "אם אתה מייעץ לו, לא תוכל להיות נוכח בחקירה", אמרה זקן – בניגוד גמור להוראות החוק. הבהרתי לזקן שהחוק בעניין ברור, ושגם המשטרה אינה מעל לחוק ואינה רשאית למנוע את נוכחותי בחקירה לאחר שאייעץ לו. אבל זקן ניצלה לרעה את כוחה ומנעה את נוכחותי בחקירה. נאלצתי לעזוב את התחנה, לא לפני שהבהרתי שנותרה להם חצי שעה לצורך חקירתו במסגרת הזמן המותר בעיכוב. כל זאת אף שזו הפעם הראשונה שמאיר פלאי נקלע למצב שבו הוא נחקר כחשוד, מה שהציב אותו במציאות טראומטית מול שוטרים שגוערים בו, מטיחים בו חשד פלילי והוא חושש מפניהם (בדיוק בגלל זה קיימת הזכות לנוכחות הורה).
חולף הזמן ועוברות שלוש השעות המותרות בחוק לעיכוב, ומאיר פלאי עדיין לא יצר איתי קשר. כשכבר כמעט חלפה השעה הרביעית התקשרתי אל קצינת החקירות, שרק אז "נזכרה" להגיד לי שאגיע לתחנה לשחרר אותו. הגעתי לתחנה, וכשביקשתי לשחרר את מאיר פלאי מיד מאחר שהוא מעוכב באופן בלתי חוקי, ביקשה ממני החוקרת להמתין בחוץ עד שיקראו לי. מובן שלא הסכמתי ודרשתי מזקן לשחררו לאלתר. לאחר דין ודברים נוקב, זקן החזירה למאיר פלאי את חפציו, תוך שתמהתי בציניות כיצד היא מחזירה לו גם את החפץ שבו נעשתה ה"עבירה" – דגל ישראל.
מובן שהמצב הזה הוא חרפה ומתנוסס מעליו דגל שחור בוהק. אויבינו מניפים באופן חופשי דגלי ארגוני טרור בהר הבית, ובמקום הקדוש ביותר לעם היהודי מדינת היהודים מתנהגת כאילו לא הוחלף השלטון הבריטי בארץ ישראל. אני קורא לממשלה החדשה לעקור את הרע מהשורש ולאפשר גישה חופשית וחופש פולחן ליהודים בהר הבית, ויפה שעה אחת קודם. בינתיים, במסגרת חובתי האזרחית לשמור על הזכויות, אני מתכוון להגיש תביעה בשם מאיר פלאי נגד משטרת ישראל.
ממשטרת ישראל נמסר: "הביקורים בשטח הר הבית מתאפשרים בהתאם לכללי הביקור במקום, זאת בהתאם להחלטות הדרג המדיני והנוהג הקיים במקום מזה עשרות שנים. חריגות מהכללים מטופלות בהתאם וכך היה במקרה זה, שההליכים לגביו עודנם מתנהלים בימים אלו. נמשיך לאפשר את הביקורים בהר הבית ולשמור על כללי הביקור ועל שלומם ובטחונם של המבקרים במקום".
