הר הבית הוא אחד המקומות היחידים בעולם המערבי שבו נגזלות זכויות יסוד של אוכלוסייה מסוימת רק בשל הדת שלה. זהו תיאור עובדתי ומהימן של המצב בהר. בעולם המערבי מעטים המקומות, ואולי לא קיימים, שבהם יהודי ימלמל בשפתיו וייעצר ואילו מוסלמי שנמצא לצידו יפרוש שטיח ויתפלל כרצונו. זה שנים רבות, ליתר דיוק מאז 67', מנסים העולים להר הבית לקבל סעד וסיוע מממשלות ישראל ומבג"ץ. הם תמיד נדחו, אבל אף פעם לא ויתרו.
בשנים האחרונות הפכה העלייה להר הבית לחלק מהמיינסטרים הישראלי. בעיקר בציבור הדתי, אך לא רק בו, יש עוד ועוד עולים, ורבים שרוצים לעלות אינם מסוגלים בשל המגבלות הקשות של שעות העלייה להר (ליהודים). יותר מ־50 אלף יהודים עלו להר הבית בשנת תשפ"ב. כדי להבין את הגידול המטאורי, רק לפני עשור עלו להר הבית כ־7,700 יהודים בלבד. מספר העולים, להערכתי, היה יכול להגיע כבר היום למאות אלפים בקלות, לו הייתה אפשרות להיכנס להר הבית מעבר לארבע שעות וחצי ביום, לא כולל סופי שבוע.
כשהיו עולים ספורים להר, היו שאמרו שבגלל קומץ אי אפשר לשנות סדרי עולם. אלה כמובן דיבורי סרק, שכן במדינתנו הוכח שכשרוצים אפשר לדאוג לזכויות של קבוצות מיעוט גם אם הרוב מתנגד לכך או אדיש לנושא. כך או כך, המצב השתנה, וכעת עם עולי הר הבית נמנים מקבלי החלטות, מעצבי דעת קהל ואזרחים רבים מכל המגזרים.
עשרות חברי כנסת חתמו בקיץ על עשרה עקרונות שהצבנו כיעדים לשינוי בהר הבית לאחר הבחירות: מהכנסת הר הבית למערכת החינוך והכללתו בחוק המקומות הקדושים, דרך השבת הזכויות הבסיסיות בו – חופש פולחן, חופש תנועה – ומניעת אפליה בין האוכלוסיות בשערי הכניסה ובשעות הכניסה להר, וכלה בהקמת גוף ניהול ממשלתי רשמי לענייני הר הבית, שכן משרד הדתות מסרב בעקביות לקחת אחריות על הנושא.
בבחירות האלה חל שינוי. הסטטוס־קוו נשבר. העם אמר את דברו ויצא להצביע. יותר משהעם בחר בימין או בשמאל, הוא בחר במדינה יהודית, בצדקת הדרך, ובשינוי כיוון כללי בניווט הספינה. העם ראה את הטרור מרים ראש, את הפחד ברחובות, וגם את דגל אש"ף שהונף לפני כחצי שנה למשך עשרה ימים מעל כיפת הסלע, כשאחד משרי הממשלה הבכירים הגיב לכך באדישות מפתיעה ואמר "אנחנו לא נלחמים בדגלים".
כעת אזלו התירוצים ונגמרו ההצדקות לאפליית היהודים בהר הבית. עכשיו, כשלפחות חצי מחברי הממשלה המסתמנת נמנים עם עולי הר הבית ותומכי העלייה, בשלה השעה לשינוי כיוון בהר הבית.
הכותב הוא מנכ"ל תנועת בידינו – למען הר הבית
מה דורשים פעילי ההר מהממשלה שבדרך?
1. הכרה בהר הבית כמקום קדוש לעם ישראל על פי חוק המקומות הקדושים. זה הליך שאינו דורש חקיקה: די בכך שהשר לשירותי דת יחליט זאת. כיום כלולים בחוק אתרים כמו יד אבשלום ומערת אליהו בכרמל, אולם הר הבית אינו כלול בו.
2. מתן חופש פולחן (גם) ליהודים בהר הבית. אף זאת בסמכות השר לשירותי דת, שבידיו להתקין תקנות שיאפשרו פולחן יהודי חופשי בכל רחבי ההר ללא צורך בחקיקה.
3. מתן חופש גישה ליהודים בעשרת שערי ההר במשך רוב שעות היממה בכל ימות השבוע, כפי שניתן למוסלמים. כיום שער אחד בלבד מיועד לכניסת כל מי שאינו מוסלמי וההר פתוח חמישה ימים בשבוע למשך ארבע שעות וחצי בלבד, לא כולל חגים מוסלמיים.
4. ביטול משטר הקבוצות, הקובע שיהודי שומר מצוות אינו רשאי לתור את ההר באופן חופשי, ומורשה לנוע בו רק באישור המשטרה, במסלול הנוח לה ובקצב הרצוי בעיניה.
5. החלפת הווקף הירדני – שנוכחותו בלב ירושלים מנוגדת לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל – בווקף ישראלי הכפוף לשירותי המשרד לשירותי הדת, והגבלת תחום פעולתו למסגד אל־אקצה בלבד במקום כל רחבת ההר כנהוג כיום.
